גם את היית תלמידה
מורה יקרה.
יכול להיות שאת פשוט מורה נדירה.
כי אצלינו המורה
גם בשיעורי חינוך לא התייחסה.
והיו מקרים לא מעטים
במיוחד בגיל שלנו שהרבה מתלבטים.
בשיעורים שנושאים הייתה צריכה לפתוח
הייתה מדברת על מה שלה נוח.
ואם אליה היינו ניגשות
הייתה אומרת שאנחנו גדולות.
אז שוב, מורה יקרה,
שחושבת שלכל המורות יש אותה הרגשה.
משהו קטן להבהיר לך:
יש מורות באמת נדירות
שאיכפת להן מהתלמידות.
שזוכרות טוב מאוד מה היו המורות שלהן
ומשתדלות להתנהג שונה בכיתה אצלן.
אבל יש מורות שמהר שוכחות
שהן היו תלמידות לא קלות.
ואל הכיתה שלהן
מתנהגות כמו המורה שהייתה להן.
כמו שתמיד אומרים
שילדים מחקים ת'הורים.
וגם לגבי התלמידות
הן מחקות את המורות.
ומתי שהמורה רגועה
(בד"כ) הכיתה במרץ ובלמידה.
ומתי שהמורה בעצבים
הבנות מתנהגות כמו בנים.
אז כשאנחנו אותך מעצבנות
או שאנחנו פשוט את עצמך מזכירות.
תזכרי שאנחנו סך הכל בנות
עם המון מרץ ואנרגיות.
וכשאותנו את מבינה
האווירה הופכת לרגועה.
אז תודה לך, מורה יקרה
על מי שאת וכמובן על ההשקעה..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
וואו יפה!!
מסכימה איתך מאוד!
אהבתי את החרוזים…
מהמם!
ממש אהבתי.
כשרונית בטרוף ובאמת הגיע הזמן להזכיר לכמה מורות שגם הם היו פעם תלמידות…
התחברתי לזה שאמרת "כמו שתמיד אומרים שילדים מחקים את ההורים, גם לגבי התלמידות הם מחקות את המורות"
כתבת ממש יפה!!!
יצאו לך חרוזים מהממים!!!
תמשיכי לכתוב!!!
איזה חרוזים!!
פשש, מוכשרת!!
אהבתיי
איזה כישרון!! את כותבת מהמםם!!!
אהבתי מאוד את החרוזים.!!
כזה נכון מה שכתבת!!!
הקטע הזה שאת קוראת לעצמך ילדה מיוחדת ממש צורם, נשמע אוטיזם או תסמונת דאון
זה בכל זאת האסוציאציה שעולה.. תהי מודעת
לא עלתה לי אסוציאציה כזאת… כל אדם הוא מיוחד
ילדה מיוחדת, תודה!
ורק שתדעי שהזכרת לי סיפור שלשתף אותך בו הייתי רוצה.
כשאני הייתי תלמידה,
כן, גם זה קרה,
תלמידה בי"ב בוגרת,
הייתה לי מורה באמת מיוחדת,
ודי בתחילת שנה קרה לי מבחינה חברתית מקרה לא נעים
המורה ראתה את הדמעות בהפסקות ובין השיעורים
שאלה התעניינה, לא הרגשתי נח לשתף
בסוף התגברתי וכתבתי לה כל מה שרוחש
והיא… התעלמה… לא עזרה בכלל
ב"ה הכל עבר ונעלם.
אבל אחרי שנים שניפגשנו בחדר מורות,
ישבנו והזכרנו חוויות מימים בהם נמניתי בין התלמידות
ופתאום היא אמרה לי אני כל כך מתנצלת
המכתב שלך יושב לי הראש, עד היום אחרי כמה וכמה שנים טובות אני זוכרת.
הייתי בשוק, לא האמנתי,
אז למה לא עזרת? שאלתי!
והיא ענתה, את היית תלמידה חזקה!
סמכתי עלייך שתצאי לבד מהביצה.
סלחתי לה, ברור, אבל רציתי לכן פה לספר
לפעמים מורות צודקות ממרום עיניהן.
הבעיה שלי נפתרה לבד ודי בקלות
ואם המורה הייתה מתערבת? אולי זו הייתה טעות…
אז כן, תדעו שלא קל להיות מורה
כל אמירה קטנה, כל צעד, על עולם מלא משפיעה
אבל בבקשה תאמינו שגם כשאני בוחרת לא להתייחס למקרה
זה מאהבה ורצון לעזור גם אם לא נראה…
לעיתים זה מוגזם ממש על כל פנייה
שם באמת המורה קצת מגזימה
אבל רוב המורות לא סתם בורחות לצד
מנסות לעזור דווקא על ידי אי נתינת יד….
ובאופן כללי את כותבת בהמשך השורות
על מורות שלא מבינות את התלמידות
את התשובה לכך אשמור בינתיים ברשותך
ובמסגרת היומן היא תתפרסם בהמשך