שרדנו.

כן, גם אני לא האמנתי.
אנחנו פה, בשקט, כולנו
תמיד היינו מאחורי הצללים.
אבל תראי איך שרדנו,
ואיך יש לנו עכשיו חיים.

והיית בטוחה שהכל נגמר
שהאור לא ישוב לראותינו
והחושך ישאיר טעם מר –
ותמיד, יתקבע בליבותינו.

אבל קמנו, את בטוח יודעת,
קמנו מהאפר לשמש העולה,
ולמה פתאום אני שוב דומעת,
מההתרגשות הזאת של ההתחלה.

ואחרי שחשבת שנגמרנו, שמתנו
שתדעי שרק לקחנו פסק זמן לגדול
ועדיין, לנצח, בכל זאת היינו,
ולך, אני יודעת, זה אומר הכל.