שמחת תורה מקורית

על סף של לסיים חומש חמישי ולפתוח מחדש בספר בראשית

בואי תעשי משהו שלא חשבת עליו

קחי קטע אחד מהתורה, או דמות אחת מהתורה וקטע שנכתב עליה. בחרי מתוך הפסוקים מילים מסויימות שבהן תרצי לעשות שימוש ו…

כתבי על עצמך, מה שתרצי, בשיבוץ המילים מהתורה.

צריך דוגמא?

בבקשה: עקידת יצחק.

המילים שנבחרו: אחר הדברים, ויחבוש, השה לעולה, נאחז בסבך, ככוכבי השמים.

ומה לכתוב? הי, בשביל זה את כאן!

C.p
וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
הָאָרֶץ נָזְלָה כַּמָּטָר.
אֵפֶר הָעוֹלוֹת,
בְּטוּר יָשָׁר לַכִּבְשָׁן.

נֶאֱחַז לוֹ בִּסְבַךְ הַמָּחָר,
לִקּוּק טִפָּה שֶׁל תִּקְוָה.
וּפִסָּה שֶׁל מָחָר שׁוֹלַחַת,
יָגוֹן וּרְצִיחָה.

נְבִיחוֹת כְּלָבִים,
כַּלְבֵי אֱנוֹשׁ,
וְאֵין אֱנוֹשִׁיּוֹת.
הִכִּירוּ זוֹהִי,
צְעִידַת הַמֵּתִים.

הָאָרֶץ הָיְתָה חֲרֵבָה,
וְהָאֵפֶר נָשַׁב בַּחֲלַל.
צְרִיבָה בְּעוֹר זוֹכֶרֶת,
עַם שָׁבוּר לֹא נִכְחַד.

וְיַחֲבוֹשׁ אֱלֹקִים,
עַם מְפֻזָּר.
פָּרוּ וּרְבוּ כְּחוֹל הַיָּם,
נִצְחוֹן כּוֹכְבֵי שָׁמָיִם.
(טוב לא ממש כתבתי לפי הכללים אבל אתן תתמודדנה:))

חיה מושקא
שלום שותפות:) האמת שכתבתי פעם שיר כזה.. אז, באנונימיות יתרה מעתיקה לכן לכאן. אם מישהי מעוניינת במקור מהתורה אני אעדכן.

ים מלפנים, עשוי מטיפות. של טיט, ואש מעורב
מבט אל השם, נוגע בפנים. מושך בעבותות של זהב
ואופן מרכבה, שנשחק ושוחק. מפרק, מטשטש עצמות
הכל מתערבב, עולה ויורד. והחי שבפנים, ערמות

קירות שנופלים, בין מים לבוקר. שבים אל המקור
מכסים כל פינה, מראש ועד רגל. את מי שהכח לדקור
שרצו להטביע, טהור וזך. בכחול ולבן של גלים
רק כי פחדו, שיבוא האדון. ויוציא, ויציל מגדלים

אז ברעם של קול, וברק מהומה. ניטלו מראש סיגניות
והוסרו שיקולים, וברחו הדעות. מחכמה פרחו אותיות
בלהט טירוף, לא נשלט הוא הגוף. רץ אל תוך הגרדום
לוכד את עצמו, קושר חבלים. סביב צוואר ונשימה, שתידום.

ובעבר שני, על צהוב מתפורר, דורכים חמישית מעם
הזקנים והצאן, הנשים, הגברים. והטף על חמתם
ורעה שהייתה, נגד פנים. לא עצרה מלצאת
ממקום שהפך נשמות, אבנים. שתיעב נשמה שנמצאת

אז חוץ מההודיה, בלי להמעיט, אל הגדול הנורא
שמול ליסטים מקיפים, להקות זאבים. על ידיים הניף בצרה
אנחנו, אנשים מורכבים. ויפח באפיו נשמתו
רק מקווים, לא להיות כמו ההם. אל המים נסים. לקראתו.

מהיטבאל
מחני נא.
אלוקים, אם זהו רצונך,
אם זוהי בקשתך,
מחק אותי, סלק אותי,
ואל תפגע בסובבי.

אל תפגע בעמי, עמך.
מחני נא מספרך.

?
-יוֹם אֶחָד-

בְּרֵאשִׁית בהתחלה
שהיא פותחת ת'ענים
בא לה לחזור לישון
לעוד שנה שנתיים.

מה הקשר בי"ס
אחרי שנים של תֹהוּ
שקמנו אחרי עשר
והיום המשיך בֹהוּ

נגמרה הפגרה
נתאפס בנתיים
ונקווה שהשיגרה
תישאר יותר מיומים.

חֻרִיׇה
אחותינו
את היי לאלפי רבבה
במשפט אחד של פרידה
הגמל יורק, ומתחילה הנסיעה

וליד באר לחי רואי
מסתובב יתום
מתגעגע לאמא
לנר, לענן, לחלה

ותפילה הוא נושא
בשדה לשוח
על כתפיו הוא נושא
רגש מתוח

מצפה לעבד אביו
אליעזר עם גמליו
שיביא את אשתו לעתיד
מרים הוא לפתע עיניו

על גמל יושבת
זוהרת
לא רק בגלל תכשיטים
נופלת
מתכסה בצעיפים

ויביאה יצחק האהלה
וחזרו הנר והענן
ותהי לו לאישה
ויאהבה
עם עיסה של בצק רכה

וינחם יצחק אחרי אימו

גאולה
פעם פעמיים. שלוש. שש. עשר.
כמה אפשר לנסות? זה לא זה.
אולי לא לכל סיר יש מכסה.
ואולי דווקא, אחר הדברים האלה…
יהיה מגילת חג עם מועד לחגיגה.
ואחבוש החיוך. באשמורת הבוקר ,
אחר ליל שימורים, עם המים הישנים, חדשים.
המחדש בטובו תמיד… לעוד יום לוט בערפל…
כי היום המצב עוד אחוז בסבך בקרניו… מסרב להשתנות.. ואולי זאת אני, ואולי אפשר להשתחרר.
לזבוח את עצמי לעולה. להסכים לכל הפחות…

הרי בסוף בסוף… אהיה מוקפת ככוכבי השמיים לרוב….
בסוף אהיה מוארת, מחזקת, ככוכבי השמיים לרוב.
עוד אהיה שותפה לאין סוף.

הפלאפון של שרהל'ה
היא עמדה מול הסנה הבוער
והוחלט בשבילה.
להנהיג היא צריכה.
להעמיד שורה של חיילות
שאוטוטו גאולה מביאות.
היא רצתה לוותר, להרפות.
היא לא מתאימה לתפקיד.
אבל זה מה שרוצים ממה הרבי וה'.
והיא ממשיכה להתקדם.
משנה את טבע המים ממים לדם
משנה את טיבעה ומשקיעה במה שלא רצתה.
מתאמצת ולומדת איך למלא תפקידה.
מקווה שתצליח במשימתה.
והיא עוד תזכה בעז"ה לשירה: אז ישיר יקראו אז כולם.
ומול הרבי היא תעמיד חיילות.
הנה זכיתי את רצונך לעשות.
נ.ב. יש חלקים שזה פחות שיבוץ של מילים מהתורה אלא מדרשים וכדומה לא במילים המדוייקות.

מריה
הדמות: משה רבינו.
המילים: תיבת גומא, ויטמנהו בחול, גר הייתי, סנה בוער, יסתר פניו.

יושבת על חוף, גלים מתנפצים בקול רחש עדין, כמעט בלתי נשמע.
אצבעותיי חופרות בחול הרך, שוב ושוב.
מתמכרת לתנועה המונוטונית, שמצליחה להשתיק קצת את הלב.
חולמת לבנות תיבה, אולי כמו תיבת משה, תיבת גומא, עשויה בחוזקה.
להכניס אליה את כל המחשבות, התמיהות, השאלות וההרהורים.
לקבור בפנים, ללא כל דרך יציאה.
להשיט על גבי אגם גדול, עצום.
לנופף לשלום, לנצור את המראה, ולשכוח.
הפס' מחומש שמות מתנגן כמו דיסק שרוט במוחי, לא מפסיק.
"גר הייתי בארץ נוכריה".., אולי כך אני מרגישה, אולי זו אני.
'אל תגזימי, ילדה'.
עולה לו קול בתוך לבי, מתפשט לכל גופי.
'החיים שלך טובים, את יודעת'.
הוא ממשיך, ללא רחמים.
'את-את פשוט, אוהבת להתמסכן…'
טוב, עד לכאן!
"נכון, החיים שלי טובים, באמת.
אבל, אני לא מחפשת להתמסכן".
מדברת לעצמי, אליו.
החוף דומם, אין איש שנראה באופק.
מרגישה חופשיה לנפשי, לדבר קצת עם עצמי.
הקול נעלם.
'ויסתר פניו, כנראה'.
גיחוך מר עולה בי, מר כלענה.
רישומי הקול עוד כאן, טווים את קוריהם מסביבי, לוכדים אותי בתוכם.
'האם אני באמת-באמת..', עוצרת את המחשבה, לא מסוגלת להמשיך.
לא מרגישה כזו, באמת.
אני מודה על הטוב, ומבקשת על מה שפחות.
ו.. גם מתלוננת, כשקשה.
"אולי-אולי לפעמים אני רוצה שמישהו יבוא, ויטמנהו בחול, את לבי".
אומרת בקול מהוסס, מתלבטת אם לשחרר הברות אלו לאוויר העולם.
ומי אמר בכלל, שישנה בעיה?
קורה.
"ובכלל, אני בגיל ההתבגרות, שכחתם?
מראש, מאשימה אותו בהכל".
גל קוצף מתקרב אל קו החוף, מרטיב את כפות רגליי.
אולי, במקום דמעות שנעולות עמוק בפנים, כורות לעצמן קבר.
לבי בוער כסנה בוער, וכל הגלים שבעולם לא יכבו אותו.
והמילים האלו.. נחרטות על נשמתי, במחט מלובן.
'עד כמה, החיים שלי קשים'?.
גל נוסף מתקרב, אני כבר בוכה בעצמי, עיניי מייצרות נחל, שזורם אל הים.
"אבל-אבל, אני לא רוצה!"
פתאום צועקת אל השמש השוקעת.
"היי, שומעים אותי?".
קולי סדוק מן המאמץ, לא מרפה.
לא כך אני רוצה לחיות, יש פה גם טוב, אני יודעת.
"איה אתה, קול?
אני רוצה שתקשיב, תשמע.
רוצה להשתנות, חייבת".
מתרוממת בבת אחת, זוקפת את הגף הכפוף, מעבירה אצבע מתחת לעיניי, מוחה רטיבות.
'חיוך'.
"חיוך אמיתי, איך?".
מנסה להזכר, איך מחייכים באמת.
לא שולחים אימוג'י מתפקע מצחוק, כנראה.
(ניסיתי, לא עבד)
"אה, רק למתוח כמה שרירים, להזריק ניצוצות אל העיניים שלי, היפות".
מנסה.
והעולם נראה כל כך מואר לפתע, מלא כל כך, צבעוני.
ים כחול, חולות משתרעים למלוא העין.
שם, לא רחוק, אבא וילד משחקים יחד בכדור, קול צחוקם נישא עם הרוח הנעימה.
וילדה אחת, קטנה-קטנה.
וחיוך אחד, גדול-גדול.