שלום

כל אשר לך
?
איי, נפלתי, שוב. והיה מענג ליפול.
לטעום מעץ הדעת, לחשוב, ולחשוב ולחשוב על זה כמו איזה 'יום יום' שבועי.
היה מענג ליפול. וזה היה גם ספרותי כל כך, החלק האומני שלי בנפש היה צמא לזה.
–
היה צמא לזה? לא בטוחה, בעצם. הוא צמא למשהו יותר טהור, יותר נקי. יותר אני.
–
'זה היה יפה, אפילו יפה מאוד. וחכם מאוד, וספרותי כל כך. נכון, את צודקת.
אבל מתוקה שלי, את, את יותר גבוהה מזה. את לא מתאימה לו… ויש לך נשמה אלוקית שבהרבה יותר גבוהה וטהורה מהשלוש קליפות הטמאות האלו'.
–
אני יכולה, ואני סומכת עלי. וגם השם, והרבי, והמשפיעה. בהצלחה מתוקה.
–
היה טמא ליפול, טמא יותר מאשר כל פעם, עד שאפילו לא הרגשתי שאני נופלת. זו נפילה כל כך שונה ממה שנפלתי עד עכשיו, ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ואני כבר יודעת את מה שאני יודעת.
אבל לא. זה לא היה נכון, ושקעתי בפנים חזק כל כך, יותר מחצי שנה.
–
יש לי כוח, וסומכים עלי. אני יכולה. והחלטתי: אם יהיה משעמם, וזה לא יקרה, אם יהיה משעמם נפתור סודוקו.
–
וכתבתי שיר, עלי. על הנפש השלמה מהחלקים שיש לי בפנים, והנה הוא לכן.
–
את שלום,
מתוקה.
וביתך שלום,
וכל אשר לך-
שלום.
***
את שלום, כאשר הנך חוזרת.
חוזרת אל עצמך, אל האמת שלך
אל אלוקים.

ביתך שלום, כאשר הנך מקבלת.
מקבלת את מציאותך, את אהבתך
את שלמות, החלקים.

וכל אשר לך, שלום.
כאשר הנך מקיימת, מקיימת את עצמך.
וזה לא חלום, זאת את, שקיימת.
שלום.
לכל אלו שקמות, וקמות.
השם אוהב אותנו. וסומך, סומך על הבנות שלו.
בואי, נחזיר לו אהבה.