המסך מאיר ונוצץ
אך את הדעת מטשטש מכיל אינספור אפשרויות
אך כובל ומגביל
את יכולת הבחירה אני חשה שאיבדתי
כשהרצון להישאר עוד מול המסך
גובר על הרצון של הגוף הזועק לישון
הפנימיות שלי נבלעת בתוך ים של תכנים חיצוניים
וזה יותר מידי בשבילי
כבר אי אפשר להכיל צריך לדעת לעשות סטופ ואת עצמי להגביל
גם אם זה כואב. ולא עוד חמש דקות אלא עכשיו. כי אני לא נכנעת. אני פה השולטת ולא הנשלטת. המסך הוא אדון גרוע ומשרת מצוין. תלוי בי.
את הדלת של הבית אני לא פותחת לכל אחד.
אז מדוע הדלת של מוחי היקר פתוחה לרווחה לכל תוכן שמישהו החליט להכניס לשם?
הבחירה בידיים שלי. מותר לי לסגור את הדלת. מותר לי להגיד לא לאתר הזה או לקבוצה הזו. מותר לי לבחור מתי אני לא פותחת את המדיה בכלל. מקדישה זמן לפנימיות שלי להכיר את עצמי. להתקדם עוד צעד לקראת הגשמת השליחות שלי בעולם… כי אני לא עוד אחת כמו כולם אני מיוחדת. נבראתי לתת פה משהו עוצמתי שיש רק לי. ולא אתן למסך הזה להחריב לי את עצמי!
מוזמנות להגיב ולשתף.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
איזה מהממת אתת
וואו, מסכימה איתך לגמרי.
ותודה שכתבת את זה, כי הנושא הזה ממש מבלבל😑