שורות מלכינו 2

מסוכם עפ"י שיחת ה"דבר מלכות" ש"פ ראה
א) אלול זה כידוע "אני לדודי ודודי לי" – כלומר שאחרי שהאדם מוסיף בעבודת השם שלו, אז הקב"ה עוזר לו בכל מה שצריך, בגשמיות וברוחניות.
ב) פ' ראה מראה על העבודה באופן של מלמעלה למטה, כי בעצם "ראה" זה מלשון ראיה, וזה דבר גבוהה יותר משמיעה, מבינים זאת מכך שברפואה עיוורות קשה יותר מחירשות. איך פ' ראה הנעלית חלה דווקא בר"ח אלול, שכל ענינו הוא "אני לדודי ודודי לי", העבודה ההפוכה – מלמטה למעלה?

ג) התשובה היא שבעצם תמיד פ' ראה תחול בסוף חודש אב, בכדי ללמדנו שעכשיו הזמן לחשבון נפש על ביצוע מלא בקדושה, ואלול זה הזמן לחשבון נפש על כמה העלנו גשמיות לקדושה.

ד) אבל בגלל שהשנה פ' ראה חלה בר"ח אלול (ל' אב), אז צריך גם לערוך חשבון נפש על העניינים הרוחניים שביצענו, וגם לקיחת החלטות טובות לחודש אלול בעניינים כגון: שינה לצורך תפילה, אוכל לצורך לימוד תורה ומצוות ולא סתם כי האדם רוצה וכו'.

ה) באלול כלול גם "אני לדודי" וגם "ודודי לי", סימן שצריך את שתי העבודות, אבל מאוחדות. כלומר, יהודי צריך בחודש אלול לעבוד בעניינים של "תורה, עבודה (תפילה), וגמילות חסדים", ואת שלושתם לעשות בשלימות כפי הנדרש, אך בלי לשכוח את העולם הזה, שהוא לא יכול ללמוד כל היום או לתת את כל כספו, הוא צריך לדאוג לבריאות ולמשפחה שלו, ואף לסביבתו.

ו) הבסיס של כל העבודה זה לזכור שיש בנו חלק ממשי מהקב"ה, ולכן אנחנו מסוגלים לעבוד את השם בשלימות למעלה מהכוחות הגלויים שלנו.

ז) ולמה התחלת ר"ח (ל' אב) חל בשבת? בכדי ללמדנו שכל עבודת האדם עם העניינים הרוחניים צריכה להיעשות בעונג, כמו שבת. לעבוד את ה' עם גשמיות בשמחה.

ח) ולאחר החשבון נפש, כעת צריכה להיות עבודת האדם בתחילה למעלה מכוחותיו, לעשות הכל מעבר לנדרש, ואח"כ הוא צריך להחדיר את זה בעולם – לשלב בעבודתו גשמיות.

ט) צריך לזכור ששלימות עבודתינו בעולם תיעשה רק בגאולה השלימה, ועל כן חובה על כל יהודי בכל יום לזעוק: "עד מתי?!"
והעיקר מעשה בפועל:
צריך לפרסם על דבר לימוד ענייני גאולה ומשיח שזה מה שמזרז את בניין בית המקדש. עלינו להוסיף ולפרסם ש"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה", זה שבעז"ה היום בקרוב ממש נזכה לביאת משיח, וצריך לפרסם זאת קודם כל למשפחתו, ואף לאנשים הטוענים שאינם מאמינים כלל בביאת משיח, שבכל רגע ורגע, גם בזמן הנחות ביותר – יכולה וצריכה לבוא הגאולה.