פרק שישי
לפרק הבא
בנתיב השמאלי.
דיתי עומדת מול המראה בחדר שלה פותחת את הכפתור העליון.
סוגרת. ושוב פותחת.
מפזרת את השיער. מורידה את העגילים שלה. הצמודים. שמה עגילים מתנדנדות. פרח קטן. וורוד בהיר עם סגול. מתנדנד.
היא קנתה. עם לאה'לה.
היא מסתכלת במראה. אסור לה לצאת ככה החדר. אבל במפגש הבא היא תהיה ככה.
היא מורידה את העגילים במהירות. אוספת את השיער לצמה חדשה. סוגרת את הכפתור. מרגישה מוזר.
הפלאפון שלה מצלצל. מינדי. אין לה כח לענות אבל היא עונה בכל זאת. שמינדי לא תעז להגיד שהיא מסננת.
"דיתי מה נשמע?"
"בסדר מה איתך?" למה התקשרת.
"ברוך השם. רוצה לצאת איתי ועם רחלי לקניות מחר? לרחלי נשבר השעון…. מה את אומרת?" מינדי מדמיינת את התשובה. מבין שלושתן דיתי הכי נהנית מקניות.
דיתי שותקת. לאה'לה אמורה להתקשר עוד כמה דקות אולי הן יצאו מחר לבלות. היא צריכה לבדוק. לא נעים לדיתי לדחות את מינדי ורחלי אבל עם לאה'לה יותר כיף לה.
"דיתי?" מינדי לא מבינה למה דיתי שותקת.
"אולי מחר אני לא יכולה…. אני אדבר איתך מחר בכיתה. נראה כבר.."
"אם את לא יכולה מחר את לא חייבת לבוא. כן? זה בסך הכל שעון… היום כבר לא נספיק לצאת ועוד יומיים זה מאוחר לרחלי… היא רוצה שעון… ומספיק אני דחיתי אותה למחר…." מינדי מפטפטת.
"אם לא תעלבו אז אני לא באה." גם ככה אני לא נהנית.
"זה בסדר. מצחיקה. תהיה לנו הזדמנות אחרת…" מינדי צוחקת.
"כן. טוב. אני צריכה לסיים. נדבר מחר. להתראות." לדיתי כבר אין כוח לפטפוטים של מינדי.
"להתראות דיתי. אבל בפעם הבאה את באה. כן?"
"כן בטח." בכלל לא בטוח.
**
בנתיב הימני
"גוד מורנינג!" יעלי מעירה אותן אחרי עשר. "בנות צריך לקום. הגעתן כדי ליהנות. הג'ט לג שלכן לא תירוץ בשבילי!"
ליאת קמה. מחייכת.
תמי אחריה. אין חיוך על שפתיה שלה.
"תמי. בוקר טוב." יעלי כן מצפה לחיוך.
תמי שולחת. חיוך חיוור, דקיק.
"טוב. תתארגנו ובאו למטבח. יש ארוחת בוקר." יעלי שולחת חיוך אחרון ויוצאת מהחדר.
ליאת מגיעה ראשונה למטבח. תמי כמעט עשר דקות אחריה.
"נצא היום לקנות בגדים. נקנה משהו שתוכלו להסתובב איתו בבית ובחוץ. אני אוהבת אתכן גם ככה אבל עדיף לקנות בגדים אחרים… אמא שלכן מרשה… גם בפעם הקודמת זה היה ככה…" יעלי מסתבכת עם המילים.
"זה בסדר." ליאת אומרת בחיוך של ילדה טובה. בפנים היא ממש לא מרוצה מהענין.
תמי מחייכת. היא מאוד מרוצה מהענין. בגד שהיא תבחר. בלי אמא. וליאת.
"יופי." יעלי מרוצה מהתגובה של הבנות. היא קצת חששה מזה. "אז תסיימנה לאכול ונצא."
גם בחנות מתעקשת ליאת לשמור על תדמית הילדה המושלמת שלה. את הרתיחה היא שומרת עמוק בבטן.
תמי זורחת. מסתובבת עם יעלי בין המדפים. בוחרת בגדים. יעלי מאשרת את הצבע ורמת הצניעות. כשליאת בצד השני של החנות מחטטת בערמת חולצות ומתרעמת בתוך תוכה על חוסר הסדר יעלי שולחת את תמי בחיוך לתא המדידה.
כשתמי יוצאת החיוך של יעלי כבר לא קטן. הבגדים התאימו לתמי. והעובדה שתמי אהבה אותם הרחיבה את החיוך עוד.
"החולצה הירוקה ממש יפה עליך." היא אומרת לתמי אחרי שתמי והיא החליטו על שלוש חולצות מבין החמש שתמי לקחה למדוד.
"את חושבת שהיא יפה לי בגלל שזה מתאים לצבע העיניים שלי?" תמי שואלת.
"כן. זה מאוד מתאים לך."
אחרי שתמי החזירה את החולצות המיותרות מצאה ליאת חולצה אחת.
היא נכנסת למדוד. יוצאת עם חיוך אותו עמלה למתוח בתא. כשהיא מסתכלת במראה החיוך נושר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
יואווווווו
מזדההה
מושלםם
זה הההסיפור של האתר!!!!
????
תקשיבייי סיפור יפההה
סוף סוף מצאתי סיפור בהמשכים שפעיל באתר.
תגידו יש עוד סיפורים בהמשכים שיוצאים עכשיו?
מהמםם
מחכה להמשך
מושלםם
מחכה לפרק הבא?
תודה בנות
ממש מחמם את הלב??
איזה סיפור יפהפה.
כתיבה זורמת ונעימה.
קוראת כל פרק.
מחכה להמשך:)
סי בי,
הפרק מהמם, סוף סוף אני מתחילה קצת להבין את הנתיב הימני.
לא מפספסת שום פרק שלך?
אעע זה סיפור מושלםם!!