שׁוּב-שָׁם פורים

לפוסטים הקודמים: דובישבט , בשמי ברכה

להיות ירושלמית בי"ד אדר זה להרגיש את גאוות היחידה. זה לצפות מהצד איך כל העולם חוגג את פורים, ולי יש עוד 24 שעות כדי להתכונן.
איך להתכונן? ללמוד עוד שיחה, עוד מאמר. לעצב את הבית כמו אולם אירועים, לבשל מנות גורמה ולהכין תחפושות ומשלוחים מנקרי עיניים.
לא באמת, אם חשדתן.
ההכנה שלי לפורים התבטאה בישיבה מול האנסין באנגלית, וגם בעזרתו של גוגל טרנסלייט לא להבין מילה.
היא התבטאה בצרחות מרחישות אוזניים של כל ילד בנפרד, ושל כולם ביחד.
שרה וריקי לא גמרו להתווכח  לְמה ברכי (שנה ותשעה חודשים) תתחפש. זה היה נשמע בערך כך:
ריקי – "כלה זה הכי מתוק שיש, תדמייני איך ברכוש תראה עם שמלה נפוחה וטול!"
שרה – "כלה זה אחד הרעיונות הנדושים, וברכי מידי קטנה בשביל הקשקושים האלה"
ריקי – "מי צריך רעיון מקוריי, כלה זה הכי מושלם ומתוק שיש"
שרה – "את מפריעה לי באמצע! אנחנו נדפיס לה חולצה או אוברול. בפרונט נכתוב לה יום אסל, מאחורה יום בסל וביד היא תחזיק – -"
כאן נמאסתי. חשבתי לזוז לחדר אחר, אבל מענדי ולויק עשו מלחמת רעשנים. אמא, ברכי, מיכלי ושמחה פרידמן שרו בקולי קולות במטבח אבא ושניאור (16) למדו בחברותא בסלון.
להיות ירושלמית זה להרגיש גאוות היחידה, אה?

אחד הקטעים היותר מרגיזים של הסיפור הזה, הוא שאנשים פשוט לא זוכרים את קיומו של החג שלי.
בת דודה שלי הכפ"חית הציעה לי לנצל את חופשת שושן פורים ולצאת לים (אבל מושקי מתוקה, יום שני הוא יום גברים. מה דעתך על ראשון?)
או החברה שגרה בפרברי ירושלים, ששאלה אם אוכל ביום קדוש זה להתקדם בהערכה חילופי באזרחות.
אבל אני אחרת. אני לא שוכחת חלילה את אחיותיי הירושלמית (והצפתיות!), ובאתי להזכיר כאן, קבל עם ועדה, שהיום הוא

פ ו ר י ם.
ואת בהחלט מוזמנת להצטרף לחגיגה

*

אתמול ברכי הפריעה לי בזמן קריאת המגילה, ונאלצתי ללכת לקריאה נוספת. כשאת שומעת את סיפור המגילה (כמעט) פעמיים ברצף, את לא יכולה שלא לשים לב לדברים תמוהים שמתרחשים שם.

קחו לדוגמא את איש הצר והאויב. הגאוותן הרע הזה ראה שמרדכי היהודי לא משתחווה אליו, וגמר בלבו להרוג את כל עם מרדכי.
מה הסיפור של הכסיל הזה?! למה הוא מבקש להרוג גם את היהודים שכן השתחוו אליו?

הפוסט שלי מתעתד לעלות בעיצומו של היום, לכן לא אוכל לחכות עד למשתה כדי להעמיק את העניין עם אבא שלי. אבל לא אחת כדבורי תשאיר אותכן במתח

*

המן לא רואה פה רק את מרדכי, הוא רואה איש יהודי שלא מוכן להתבטל אליו. המן מבין שלכל יהודי יש נשמה אלוקית, יש פנימיות שלא מוכנה לתת את עצמה לעבודה זרה.
הנקודה הזו עלולה להסתתר, כמו שבאמת קרה בזמן המגילה. ובנ"י השתחוו (בחיצוניות!) לעבודה זרה.
כשהנקודה הזו רופפת, יכול להגיע המן אל היהודים ולגזור חלילה שמד.

ואז פוגש מרדכי שלוש תינוקות, הם חזרו מהחיידר אחרי שלמדו על פסוקים של אמונה. מרדכי שומע שהאמונה חדורה, וכל יהודי יכול למסור את הנפש.
כי רק גילוי מחדש של אותה נקודה נעלמת, יכול לבטל את הגזרה של המן.

אז שיהיה פורים שמח לכל מי שרלוונטי 😉
ושנזכה לגלות את הנקודה הפנימית שלנו, שרוצה להתחיל היום לנקות את הבית לפסח:)