?
רק לי מציק שכל כך מפחדים להוסיף ולכתוב בסיפורים כל כך יפים, עוד כמה מילים?
וכן, שמדברות על המגע!
ובואו, בינינו,
מי פה לא יודעת דבר או שניים על החיים האמיתיים?
רוב הבנות שכאן, יודעות!
וזה כל כך מוסיף, וחלק מהחיים האלו!!
ועוד משהו, למה שלא יעלו פה סיפור בהמשכים על כל התקופה הזו, של התבגרות, שידוכים, פגישות, חתונהה, נישואים, חיים…?
אני ממש אודה למי שתעז להעלות! [כמובן אם ייתנו בכלל אישור ל'איסור' הזה]
ממש אשמח לתשובות שלכן!??
– – –
תגובת המערכת:
את שואלת שאלה יפה, ודוגרית, ומגיעה לך ולכל הגולשות תשובה.
הנושא של קשר בין בני זוג הוא עניין מאוד אישי. הוא מתפתח בין שני אנשים לפי מה שמתאים להם. מגע הוא סוג של תקשורת. כמו שאת מייצרת קשר מילולי עם כל אחת באופן אישי ולא מתנהגת כמו רובוט אותו דבר עם כולם – גם המגע הוא עניין שיש לו התפתחות אישית מותאמת.
העובדה שכותבים תיאורי מגע בספרים לא חרדים היא לא בשביל ללמוד על אורח חיים אלא בשביל לעורר עניין, ויותר מכך, לעורר את היצר. בדיוק כמו בסרטים ובפרסומות. ידוע שזה מעורר את הצופים והקוראים ולכן "דוחפים" את זה בכל עלילה.
יש בהלכה התייחסות מיוחדת לנושא של לעורר את היצר בכל מיני אמצעים, ונדרש מאיתנו להימנע מכך. אנחנו כעובדים ה' לומדים ויודעים בדיוק אילו נושאים חשוב לפתח ולהפיץ, ואילו נושאים יש להם תופעות לוואי שעלולות לא להועיל אלא לעורר לדבר עבירה.
ישנם נושאים שהצניעות יפה להם. ולמה היא יפה? כי בצנעה אפשר ללמוד אותם בצורה יותר נכונה לנפש, וגם כי בפרהסיה הם מייצרים מחשבות ופנטזיות שרק מקשים עלינו לראות את החיים בהווייתם.
אל דאגה, דורות שלמים של דתיים וחרדים למיניהם גדלים ומתפתחים יפה מאוד לאורך שנים בלי לצעוק בקול גדול כל דבר שלא מבינים. מסתבר שיש חכמה גדולה של אבותינו ואבות אבותינו, בכך שידעו איך להעביר עניינים של קדושה באופן הנכון והאישי, שגם תומך בדרך חיים של קדושה.
אנחנו כן רואים היום שבגלל המדיה וצורת החיים הפתוחה, הנוער והצעירים נחשפים לדברים טרם עת וזקוקים להסברים. יחד עם זאת, ההסברים והדיבור על כך יבואו בדרך המתאימה והאישית, וזה דורש מהמבוגרים ערנות ופתיחות, ומהנוער אומץ לשאול.
חשוב כל כך ששאלת, כי זו ההזדמנות עבור כולנו להיזכר כמה שיקול דעת וזהירות וחכמה רבת שנים יש במגזר שלנו. וכמה אחריות יש לסופרים והסופרות החרדיים, וכל הכבוד להם שהם מייצרים עבורינו חומרי קריאה משובחים על אף שהם לא משתמשים בכל מיני אמצעים מושכים כמו בספרות החיצונית.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
תודה!
וואו איזו תגובה יפה של המערכת..
תודה!!!!
ותודה מתענינת על השאלה…
תודה על התגובה של המערכת!!
ממש יפה..
וואו שואלת כל הכבוד, על הבגרות, האומץ והפתיחות לשאול:)
ותודה מערכת, על התשובה המפורטת והמתחשבת גם בנו:) ותודה בכלל שהעלתם את הפוסט הזה 🙂
נכון כלכך.
ואני בתמימותי בעבר חשבתי שזה לא צניעות.
(שאצחק או אבכה??)
מממ יש משהו נכון במה שהמערכת ענתה, ואני גם חושבת שמגע גס לא אמור להיות נוכח בספרות החרדית.
אבל למה מתעלמים לגמרי מהאהבה שאמורה להיות בינהם? את יודעת שכל חיי חשבתי שזה מפחיד להתחתן כי זה סתם בנאדם שאת לא מכירה וגם רבה איתו לפעמים? עד שראיתי קצת דברים אחרים….
תמיד החדירו לנו שאהבה זה 'שיקצע', וטמא, ובסרטים שלנו יש רק מין אחד ואפילו לא מזכירים את השני, וברב הספרים שלנו הבעל והאישה הם סתם שני אנשים רנדומלים שחיים יחד – שאפילו הקשר שלי עם החברה שלי יותר קרוב מהקשר שלהם.
זה מעצבן. וגורם לאנשים לחשוב שזה מפחיד להתחתן בציבור שלנו.
וואו, אני כל כך מסכימה איתך.
כאילו כל הנושא של זוגיות ואהבה בין בני זוג הוא איזשהו טאבו מוחלט שלא מדברים עליו ואסור לתת לו לגיטימציה.
אפשר בבקשה תגובה של המערכת על זה?
אני גם אשמח
בל"נ
הי יקירתי,
אני מגיבה לך ישירות לכאן ולא מעלה על זה פוסט נפרד כרגע.
דיסקסתי על השאלה שלך עם חברות חובבות קריאה כמוני ואני רוצה ברשותך לדייק.
כיום בספרות החרדית יש בהחלט סופרות שבוחרות לתאר קשר זוגי ממקום שנותן ביטוי לרגשות עמוקים יותר ולא רק לקשר טכני בין בני זוג.
ב'שלוף' אני יכולה לציין את חסיה ברטלר, את רותי קפלר ואת ליבי קליין כסופרות שבוודאות מביאות בשיח בין בני זוג ניואנסים מאוד דקים של קשר עמוק ומחובר.
אני אישית לא גדלתי בחינוך שבו אהבה היא 'שיקסע' ובסביבה שלי דיברו על דברים בצורה די פתוחה, ואני חב"דניקית מבית. לכן חשוב לי לומר שזה מידי מכליל להגיד שאצלינו לא מדברים על זה ומפחדים מזה.
זה נכון שיש מגזרים בציבור החרדי ששם לא מקובל לדבר באופן משוחרר על מגוון של נושאים וזה עניין שלהם, יהיה לי קשה להסביר אנשים אחרים.
לדעתי זה עניין של זמן, התקופה שלנו מביאה איתה פתיחות מאוד גדולה והרבה דברים משתנים. זה לא אסור לדבר על קשר בין בני זוג, אבל זה כן בהחלט נושא שבו מקפידים על שפה נאותה, על תיאורים טהורים ואמינים יותר.
החינוך החרדי מצטיין בין השאר בסינון תכנים. וזה לא דבר רע 🙂
למה לא כל סופרת כותבת בצורה קצת יותר גלויה? זה צריך לשאול אותן באופן אישי. העובדה היא שיש כאלו שכן כותבות גלוי, גם אם הן לא משתמשות בדיוק במילה אהבה. המילה אהבה היא לא אסורה, היא מאוד עמוקה ומאוד לא שטחית. לא מספיק להגיד "אני אוהבת" בשביל שתהיה כאן אהבה, צריכים להיות המון מעשים ועבודת מידות, שבאים לידי ביטוי בויתור והבלגה ביומיום, וזה מייצר אהבה אמיתית. יש לדעתי פוסט מאוד משוקע באתר בנושא של אהבה שכדאי להעלות לכאן קישור, מי שתמצא ראשונה…
ושוב אני אסיים בהמון הערכה לסופרות שלנו, כי אני צורכת קריאה חרדית רצינית מאוד… הן עושות עבודה מדהימה. ומגישות לנו תיאורי התמודדויות חיים ממקום אמיתי מאוד ומלמד מאוד.
וואו.
איזה כיף לי שמצאתי את זה בתגובות אחרונות.
תודה חני.
אם מישהי תמצא את הקישור לפוסט אני אשמח לקרוא.
טאדדאם!
https://shutafotbaderech.co.il/lessonl/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/
יאיי! איזה כיף לי עכשיו.
תודה.
אלופההה
תודה חני!?
וואו, איזו תשובה מקסימה, כמעט כמוך;)
תודה, חני.
שאלה יפה ותשובה יפה עוד יותר.
אגב, שואלת השאלה, כן יש ספורים על שידוכים וחתונות (יש משהו שמתפרסם פה באתר בהמשכים בשם "מי אדיר על הכל" והסופרת מוכשרתת) רק שאין בזה תאורים של מגע.
ולצוות האתר – סחטיין שהעלתם את השאלה והתייחסתם אליה!
תודה מערכת
נקודה, אהבתי ממש מה שכתבת, כתבת את זה נכון.
לא מתכוונת בכלל שיספרו כל מיני דברים שבאמת 'השתיקה יפה להם'- מגע גס.
אבל מגע עדין, שאפילו פה באתר ראיתי כמה בנות שכותבות על זה;
על חיבוק עדין, לטיפה של הבנה והערכה..
למה לא?
ו xgrv,
אני אגיד לך בסוד?, כתבתי את זה ממש ממזמן, והייתי בטוחה שלא יעלו את זה כי 'זה לא מתאים' למינהו..
ובינתיים ראיתי, ואני קוראת בעקביות וממש נהנהת מ'מי אדיר' הזה.
ותודה לצוות האתר, שכן נותן פה מקום ובמה לכל מיני שאלות שמציקות ל(הרבה) בנות?