למה פשוט לי כל כך????
בנות יקרות ואהובות.
הבהרה קטנה לפני שאתן מתחילות לקרוא את הפוסט:
הפוסט הזה הוא פוסט שנכתב מליבה של נערה בגילכן, שלא באה לא לפגוע בכן, לא לרדת עליכן, ולא להתמסכן באוזניכן. היא באה רק לשאול שאלה שבאמת נשאלת כבר הרבה זמן ואין מי שיענה, רק אתן. ואני מבקשת לא לקבל תגובות של: "מה נסגר איתך, את מתבכיינת על זה שאין לך בעיות בחיים, תשמחי", וכו… אז זהו, שלא. אני באמת לא מתבכיינת ואני מאושרת בחיי, אני רק רוצה להבין, ואני אשמח אם כל אחת שתקרא את זה תקדיש לי כמה דקות מחייה העמוסים כדי להסביר לי את כל מה שעובר עליה. ותדעו משהו חשוב- ששום מילה מהפוסט הזה לא נכתבה בציניות. הכל באהבה וברצינות גמורה וברצון כנה להבין ולהזדהות סוף סוף עם כותבות הפוסטים האלופות שלנו.
ואחרי ההקדמה הארוכה הזו (מקוה שקראתן), הגיע הזמן להתחיל את הפוסט.
רק אני כזאת שלא מבינה מה זה גיל ההתבגרות? שאם לא היו מדברים על זה כל כך הרבה לא הייתי מרגישה בכלל משהו שונה? רק אני ילדה טובה ירושלים, שלא קשה לה להתפלל, ואין לה התפרצויות זעם, והיא לא מתמודדת בכלל, ואין לה מה להסתיר, והכל הכל טוב לה בחיים? רק אני ככה?
אני שומעת מבנות שיש להן חשק לדבר עם בנים, ואצלי זה בכלל לא עובד. אני לא מבינה מה מלהיב בלדבר עם בן. באמת שלא! רק אני צדיקה תמימה שלא שמעה מספיק על האיסור ולכן הוא לא מפתה אותה? ששיחה חביבה עם חברה מספקת אותה?
שמעתי שהגיל שלנו הוא גיל שנוטים בו להתנער מהסמכות ההורית ולמצוא משהו אחר להיתלות בו, ואצלי אני ממש לא רואה את זה. ההורים שלי הם הכל בשבילי ואין לי צורך בשום תחליף. רק לי טוב עם ההורים שלי ועם המשפחה המקסימה שה' נתן לי?
הרוב המוחלט של הפוסטים באתר נסובים על קושי השיעבוד בגיל הזה, על נפילות, על תהומות, ואני תמיד מדלגת על הפוסטים האלה, כי הם נראים לי מוגזמים ומומצאים מהשורש. באמת לא ברור לי מה הסיפור של אלא שכותבות את זה. רק אני לא מתמודדת בכלל בכלל?
רק אני לא מתפתה לשירים, לסרטים, לכל מיני מרעין?
רק אני שומרת באדיקות על המקשים שלי ולא מבינה למה בנות בגילי צריכות סמארטפון?
רק אני לא מסוגלת לדלג על תפילות?
רק אני מסתדרת עם ההורים שלי ועם שאר סובביי??
רק אני מזדעזעת מעצם המחשבה שאולי השרוול יעלה לי טיפונת מעל המרפק?
רק אני תמימה ששומעת בנות בכיתה מדברות על כל מיני דברים שאין לי מושג בהם ומעודי לא שמעתי עליהם?
רק אני לא מרגישה אבודה, נופלת לתהומות, נלחמת?
רק לי טוב בחיים כל החיים?
רק אני קוראת פוסטים כאן באתר על התמודדויות וקשיים ולא מבינה על מה מדובר וחושבת שהכל שטויות?
תגידו את האמת,
זו רק אני ככה??
או שיש בנות שמזדהות?
שגם עליהן הגיל הזה דילג?
ועוד משהו-
לדעתכן, אם לא היו מדברים איתנו על הגיל הזה ומסבירים לנו על מה שיכול לקרות בו, גם אז הגיל הזה היה הופך לבעייתי כל כך? כי יש מצב שבגלל שאנחנו יודעות שזה הגיל אז אנחנו תולות בו את כל האשמה על כל מה שקורה איתנו, ולא באמת מתייחסות לקשיים בצורה נורמלית ומנסות לפתור אותם כמו בכל גיל אחר?? מה אתן אומרות?
תענו בתגובות, ומי שרוצה אני אשמח גם ללינקים של פוסטים מהסוג הזה עם הסברים. תודה.
נ.ב.
לאלו שנורא מסוקרנות לדעת בת כמה אני, אני מתקרבת ל-17.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
49 תגובות
אני כמעט שמונה עשרה וואלה מרגישה כמוך.
אבל לא יודעת אם זה נקרא כי תמיד אומרים שבקושי התחלתי את גיל ההתבגרות. שאני מתחילה אותו רק אחרי שכולן גומרות כי אני פיצקית כזאת וקטנה ונראית בכיתה ח.
בקיצור אז הריני להודיעכן שאני בגיל ההתבגרות וכן, לא מעניין אותי.
לא, לא רק את
ברוך השם אלף פעמים
אבל… פתאום קרה לי קושי אחר, התמודדות אחרת שלא קשורה בכלל בכלל למה שכתבת
אז תתפללי להשם שהחיים שלך ימשיכו לזרום על מי מנוחות.
אמ אנלא אשקר…את היחדיה שפגשתי שאומרת שטוב לה כל החיים….
ואולי את ככ לא מתעניינת בדברים שמחוץ למקשים \סרטים ושירים
כי לא חיפשת או שדברו וקיבלת מזה סקרנות
או כי בעצם את מסופקת ממה שיש לך?
אבל נראה לי קצת תלוש לחשוב שהכל טוב [כי בנינו זה לא נכון]
אגב אני גם לא מתלהבת מלדבר עם בנים או שאני מרגישה שזה חסר לי, זה כל אחד והנסיון שלו
לי כן יש התמודדות עם עצמי עם המשפחה והחברה ואני באמת מרגישה אתזה זה לא מוקצן.את יודעת כזה כמו כל מתבגרת בעצם, כמעטט כמו כולן.
בהצלחה לך במה שאת מצליחה
וואו.
אני קראתי את הפוסט..
ו…וואו.
אני לא חושבת שאת היחידה…
הגיוני שיש עוד בנות כאלו,
הגיוני שלא..
אבל יכול להיות גם שגיל ההתבגרות שלך הוא בדברים אחרים…ולאוו דווקא בקטע חסידי.
או שיגיע לך בגיל מאוחר יוצר של החיים.
כיף לשמוע שטוב לך בחיים.
ושאת אוהבת את כל הסביבה שלך,
שאת חסידית ולא נמשכת לדברים שטותיים.
יש בי קצת קנאה.
אבל…מה אני אגיד..
גיל ההתבגרות אולי גיל קצת מעצבן.
אבל אני חושבת שהוא גם משמעותי לנו…
להמשך החיים שלנו,
ולהגיד לך את האמת…תמיד שמדברים איתי או אומרים גיל ההתבגרות..
זה מציק לי.
אני לא יכולה לשמוע את זה.
אבל משהו בפוסט שלך.
לא יודעת, כנראה משך אותי…
אז אין לי כל כך איך לעזור לך האמת…
כי אני כן עוברת דברים..
אבל אני מאמינה שאת לא היחידה.
ו…נשמה, עשה לי טוב לשמוע שטוב לך.
תנצלי את זה מותק?
שבוע טוב!
לא רק את. בפרוש לא. אמנם יש לי אתגרים אחרים, אבל לא מהסוג המדובר
גם אני באיזשהו שלב חשבתי שגיל ההתבגרות דילג עליי
נשמית שאת!!!
אני מבינה אותך מאוד מאוד. אני לא יכולה לומר לך שאצלי הכל טוב אבל אני מזדהה עם הרבה מהדברים.
ובקשר לקשיים, גם לי מרגיש לפעמים שהמילים בפוסטים ובמיוחד בשירים חזקות מידי, אבל מנסיון עצמי כשכותבים שיר ובכללי זה יוצא חזק גם בלי שרוצים…
אוסיף ואומר שגם הבנתי שכנראה יש בנות שבאמת מרגישות דברים חזק, קרה לי פעמים שהרגשתי גם חזק חזק.
אז לא מומצא בכלל אבל שמחה בשבילך שאת עוברת את הגיל בטוב?
אממ אוקי אז קודם כל מה כתבת בסוף נראלי לא נכון, זה כןןן גיל מבלבל ומאתגר וזה שמדברים עליו זה עוזר, לי בכל אופן, לדעת שאני לא היחידה. זה שמפילים עליו הכל זה בצדק אבל לא לגמרי כי כן, אני גם אחראית על המעשים שלי. ועכשיו על השאר כתבתי תזה פה מתישהו וזה ממששש תלוי באופי של הבנאדם, בסובבים ובהתמודדיות עצמם. את מסכימה איתי שאם היית רקק עם חברה פתוחה היית אחרת? מסכימה איתי שאם החיים שלך יובילו אותך למקומות אחרים מאיפה שאת את תכעסי קצת על אלוקים? לא מכירה אותך ואין לי מושג איך החיים שלך מתנהלים אבל אני משערת שכן.
וחוץ מזה יכול להיות שזה יגיע בשלב יותר מאוחר לדעתי זה חלק מההתפתחות של הילדה של להתנתק קצת מההורים ולחפש לבג את הדרך שלך בחיים מסכימה איתי? אצלך זה הגיעה בצורה מאודדד חלקה אבל אצלי זה יותר שונה, מאוד שונה. וכמו שאמרתי זה מאוד תלוי באופי. יכול להיות שיש לך אופי יותר צייתן פחות מסתבך, יכול להיות.
אבל מה שכן אני חושבת שאם היו מדברים פחות על מה שאסור זה היה מוריד את הרצון, כי אני באופן אישי, ואני מאמינה אני לא היחידה, יש לי אופי יותר מרדן ואם אסור אז יותר באלי.
ארוך קצת, אאא?
וואו עולם
באמת חשבתי על מה שאמרת, ותכלס, החיים שלי ממש תותים (חוץ מהקטע ההתבגרותי), כאילו, כולם אצלינו בריאים ב"ה, הרבה נשואים, אחיינים, חיים טובים בלי שום סערות ובלגנים, אז באמת כאילו… אין שום סיבה שמשהו אצלי ישתבש
היי
מאוד אהבתי את השאלה שלך! והתחברתי אליה!
קודם כל, בלי קשר לניסיונות ולרוחניות גיל ההתבגרות זה גיל של הורמונים, של סערות, של חשקים, של דיכאונות ושל הרבה חוסר יציבות… מכל הבחינות (כמובן שיש גם הרבה דברים יפים אבל זה בכללי..)-זה לא אני אמרתי!
ובתוך העובדה היפה הזו יש דרגות. כל אחת ואופיה המיוחד ונתוני חייה לוקחת את זה אחרת. קראתי פעם שלפי סטטיסטיקות רוב המתבגרים עוברים משברים בגיל הזה (מי יותר מי פחות) ורק 5% עוברים את הגיל הזה חלק, מה שנקרא… בלי מאורעות מיוחדים..
אז יש מצב שאת משתייכת לאחוזים האלה, יש מצב שזב עוד יגיע.. ויש מצב שאת כמוני..
אני באה מבית טוב וב"ה ב"ה לא היו לי כמעט ניסיונות.. הולך לי טוב עם כללים ואף פעם לא קרץ לי לפרוץ שום גבול.. כל שכן לא ניסיונות כמו שתיארת.. ובדיוק כמוך תמיד עניין אותי מה כבר קשה בצניעות לדוג" מה יכול להיות מעניין בבנים?!
אבל באופי שלי אני בנאדם מאוד מאוד מאוד סקרן (ויש הבדל בין סקרנות לתאווה. כן, אני סקרנית אין לי נסיונות בכל הדברים הנל, יש לי נסיון בסקרנות) אממ ואיך אני אגיד את זה, חברות שלי סיפקו לי את הסקרנות במלא דברים.. ראיתי סרטים\קליפים רק ממקום של לראות איך זה הולך, לא מתוך הנאה. תמיד נשארתי ילדה טובה (חסידית- איך שזה נקרא אצל החבדניקים.. הייתי החסידית הכי חסודה בכיתה!) ואף פעם לא הבנתי איך זה משפיע על אחרות ועלי לא.. ואז בקורונה עם השיעמום.. כל הידע הזה על העולם בתוספת ריקון פנימי הפך לנסיון.. והבנתי בדיוק בדיוק מזה ניסיון מהתחום הזה.. יש לציין שזב קרה לי בגיל 17 וחצי אזז
בע"ה מאחלת לך שבחיים לא תדעי מזה ניסיון תמיד תשארי ילדה שמורה וטובה וחסידית.. וקצת ניסיתי להסביר לך פה למה את לא מבינה את הבנות שקשה להן כי גם אני הייתי כמוך..
דווקא אני קראתי שרק 15% מהמתבגרים עוברים משברים…
היי מה קורה?
אני אמנם לא כמוך
אבל אני יודעת שיש כאלה דברים
יש כאלה שבגיל ההתבגרות לא חוות כלום
זה יכול להגיע להם אחר כך אפילו רק בגיל 40
אני לא פרופסורית לגיל הזה כן? אבל שמעתי מפסיכולוגית אחת.
ואני לא חושבת שאם לא היו מדברים זה לא היה קורה, זה כמו שתגידי שאם לא היו מדברים על שלב ההזדקנות זה לא היה קורה
אגב אולי אצלך זה יתחיל מאוחר יותר, למרות שהגיל שלך כן גדול.
לא יודעת אם יותר טוב ככה והייתי רוצה
אבל מה שכן שיהיה מלא בהצלחה!
אמא
משברי גיל ההתבגרות בגיל 40???
לפחד כאילו?…
חחח לא יודעת
מזדהה
קודם כל, וואו.
לגבי השאלה הראשונה שלך, רואה בתגובות פה שאת לא היחידה… אבל בהחלט נשמע לי נדיר.
עם זאת, יש גם את דרך האמצע. כאלה שכן מתמודדות עם דברים שהזכרת, אבל לא לוקחות את זה כל כך קשה, אלא ממשיכות בחיים בכיף ובשמחה על אף האתגרים. כמוני למשל 🙂
ולגבי שאלתך האחרונה, אני בהחלט חושבת כמוך. אם לא היה מושג של גיל ההתבגרות ותופעותיה, נראה לי היה קל וטוב יותר.
היא לא נדירה.
ולא תמיד הגיל הזה הוא בקרטריונים של: 'אף אחד לא אוהב אותי, אני לבד. נסחפת באינטרנט, יש לה המון שאלות, הכאב מציף אותה. היא עצובה ובדיכאון והמון דמעות בכרית כל יום וחצי ועוד'.
אם את לא מרגישה חלק 'מהקרטריונים' האלו זה לא אומר שמשהו לא תקין אצלך, את בסדר גמור.
אין אדם שלא חווה אתגרים, לא משנה באיזה גיל.
אבל כל אחד עובר את הגיל הזה בצורה ובתהליך שונה. הגיוני שהתהליך הפנימי שלה מתבטא באופן אחר לגמרי, ולא תמיד הוא מורגש.
ואוויי קראתי ופשוט יותר ויותר הזדהתי
כן גם אני מרגישה כמוך
יושבת ליד חברות ולא מבינה על מה הם מדברות
(ואני לא כל כך תמימה?)
מה הרצון שלהן לשבור תמסגרת
איך הם חושבות בכלל על כל מיני דברים
ושוב אני מכירה תעולם מאוד טוב
לא מנותקת
וכן כמוך פשוט לא מתחברת לשבירת גבולות
וכל מה שהעלת פה (כמעט הכל?)
יאללה תני כיףף הצלוחה??
לי אישית יש אתגרים שונים שאפשר לומר שהם קשורים לגיל ההתבגרות. אני בת די חסידית שמשתדלת להיות כמה שיותר טובה אבל גיל ההתבגרות לא פסח עלי בדברים מסויימים.
בקטע של בעיות במשפחה, להבין שאין המשפחה שלך היא לא 100% בכלל לא ועכשיו אני בשלב שאני צריכה להבין שלא תמיד מה שהם עושים זה באמת בכוונה ולכולם יש טעויות.
לי אישית גם יש קטעים של נפילות שבנות אחרות יסתכלו על זה כשטויות כמו הגעה לכיתה בשעה המדויקת ולא כמה דקות לפני. או זה שלמשל היום אמרתי את כל החת"ת דקה לפני השקיעה. צריך להתמודד.
יכול להיות שיש כאלה שלא עוברות כלום, אבל יש הרבה מאוד שעוברות על בטוח
וואי כמה שקראתי הזדהתי יותר ויותר
כן את לא היחידה
גם אני לא מתחברת לשבירת גבולות
ולכל מה שהעלת פה
ואני לא תמימה?
מכירה תעולם מאוד טוב
וכן אני בוגרת ? מקווה שלא עפתי על עצמי
יאללה תני כיף הצלחות?
נ.ב אני חושבת שכן חשוב הדיבור על גיל ההתבגרות
כן. רק את. כאילו לא מכירה עוד מישהי.
אבל סתם לידע כללי מי שלא עוברת את גיל ההתבגרות עכשיו זה יקרה עוד כמה שנים (אפילו בגיל 35) זה פשוט תלוי בבנא.
אגב שאני חושבת שמי שדילג עליו הגיל הוא חוזר בגיל אחר..
אי אפשר להיות יציבים מכלום, צריך שיהיה איזה תנועה, איזה כאב, איזה משהו שיצמיח אותך ויפתח לך את העצמאות ואת הדרך להתמודד בעולם שלנו בתור בן אדם בוגר..
אז זה לא ממש בשליטתך ותהני מכל רגע! כשזה יבוא זה יבוא..
קודם כל אשרייך ושאפו ענק!!!
והמצב שאותו את מתארת הוא לדעתי לא מאוד נדיר כי כל אחת חווה את גיל ההתבגרות בצורה שונה, ויש כאלה שהשנים היותר קשות שלהן הם לפני גיל ההתבגרות או בשלבים אחרים בחיים.
דבר שני אין מציאות כזאת שהכל טוב ומושלם וסתם לפי מה שהיה נראה לי מהצד היה משהו מתנשא בפוסט הזה.
מתנצלת שהרגשת התנשאות.
את יכולה להסביר מה היה מתנשא?
וואו זה הפוסט השני היום שאני כל כך כל כך מזדהה איתו(אפילו רציתי להעלות פוסט דומה) אני מרגישה כאילו הגיל הזה דילג עלי אף פעם לא הייתה לי משיכה לדברים לא טובים, לבנים, ואני יגיד יותר מזה אני אפילו לא יכולה לשמוע שירים חילוניים(יצא לי פעם אחת לשמוע משכנים) זה עושה לי רע.. לדוגמא להורים שלי בחיים לא התחצפתי או צעקתי עליהם. חוץ מהקטע של התפילה שבו אני די מפשלת אבל זה מזמן לא קשור לגיל. ולא תגידו אני עדיין קטנה אני כמוך 16 וחצי כיתה י"א.
לפעמים אני אפילו מרגישה מתוסכלת מזה, לא יודעת להסביר, שאני כזאתי ילדה תמימה. בקיצור קבלי את היזדהותי את באמת לא היחידה.
בהצלחה, אוהבת.
תודה, קיבלתי את הזדהותך?
ואולי את עדיין לא התבגרת
זהו
זה הפחד שלי,
שכאילו, יש מצב שאני לא בוגרת??
אבל לאדעת, אני מסתכלת על עצמי מהצד ונראית לי די בסדר. כאילו, נערה נחמדת כזאת, כמו כולן.
אבל זה באמת מה שאני לא מבינה,
למה בשביל להתבגר צריך סערות?
אני דווקא חושבת שזה רק מראה שאת בוגרת.
אבל כן, יכול להיות שרק עוד שנה תרגישי משהו כזה, וזה בסדר גמור.
כי זה הורמונים שמשתנים בגוף.
ופתאום, בבום אחד גדול ההורים הם לא הסמכות האחת והיחידה, ואת צריכה לבד ליצור את האישיות שלך לכל החיים. הגיוני שזה יהיה מפחיד, מטלטל. כואב מאוד. אבל זה לא חייב להיות כזה.
לא. בשביל להתגבר צריך לעבור משהו, יש כאלו שמכנות את זה סערות וטלטלות ויש כאלו שקורות לזה יותר בעדינות ירידה לצורך עליה! אבל האמת היא שלפני כל הצלחה יש נפילה ולפני כל גדילה יש מעידה ככה צומחים וגדלים בסוף!! כל אחת לוקחת את זה בצורה שונה! זה הכל לדעתי…
אולי את היחידה ואולי את לא. לא יודעת.
אולי דברים שבנות לוקחות קשה מידי, לך קל איתם יותר.
אולי את אופטימית יותר ולא רואה הכל שחור.
אולי את זורמת עם דברים בקלילות שאת אפילו לא חושבת שיכלת לקחת את זה בצורה אחרת.
את רוצה לגלות עוד בנות שטוב להן בחיים וכל החיים? לי טוב תמיד, כל החיים. כל מה שקורה זה טוב. יש נפילות והתמודדויות, וזה טוב. טוב לי מאוד, ויש עוד המון בנות כאלה.
מזדהה בהכל כמעטטט
קשה לי להתפלל אבל עדיין אנלא מסוגלת לפספס… אז כלפיי חוץ אני נראית מושלמת אבל לא!
ו… את בת יחידה? אין לך אחים להוציא עליהם עצביים?
לא בת יחידה
יש לי הרבה אחים ואחיינים
היי
אני מזדהה איתך בחלק מהדברים
אני ג קשה לי עם הקטע של המשפחה
הרבה יוצא לי להתווכח עם אמא שלי כתוצאה של התמרדות בגיל ההתבגרות
אבל מה שכן זה
שלא מבינה את הקטע של הסמארטפונים
בחורה צעירה לא צריכה סמארטפון ולבזבז את הזמן שלה דבוק למסך ולסרטונים
תתחילו לעשות דברים עם סיפוק
מה גם שזה מאד תלוי אופי
אני אחת למשל שמאד אוהבת סרטים וסדרות
אבל מרגישה שחבל לי לבזבז על זה תזמן שלי
אני בטוחה שאת לא היחידה אבל צר לי לאכזב שאני ממש לא כמוך.
הלוואי והיה בי קצת מן הרוגע שלך והתמימות שלך.
אני,איך לומר?
קצת מקנאה.
אני גם מזדהה ברב הדברים
את יודעת מה? אני מעריצה אותך, מעריכה אותך, ומקנאה בך בבת אחת.
אז תהני לך.
אני גם מתקרבת ל17, ולפני שנה הייתי אומרת לך שאני מזדהה איתך. אבל היום, לא. אמנם רוב הדברים שכתבת למעלה לא קורים לי ב״ה, אבל מה לעשות? הגיל לא דילג עליי. והתמודדויות, לא בעצם קשורות לגיל ההתבגרות, אתגרים יש בכל גיל, ולא תמיד יש קשר בינהם.
אי אפשר לדעת, אצל כל אחת העניין שונה, מאוד.
אולי בתחומים אחרים, בגיל שונה.
ובקשר למה שאמרת שאם לא היו מדברים, ועושים מזה עניין זה לא היה הופך לבעייתי אז- לא נכון. הגיל קיים, הסערות והאי יציבות קיימות. את חושבת שלדחוק זה פתרון? לדעתי, במקום להתעלם מהמציאות עדיף לתמוך בה. (כמובן שכל נושא והגבולות שלו, אבל בכללי)
נ.ב- את נשמעת חמודה ממש.
ותודה על הפוסט,
אהבתי מאוד והתחברתי.
מחכה לשמוע ממך!
תודה בת מוזרה
את גם נשמעת חמודה ממש!!!
תודה על התגובה שלך,
מסכימה איתך
https://shutafotbaderech.co.il/tip_/%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%AA/
https://shutafotbaderech.co.il/who_am_i/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%A9%D7%9D/
תודה
היי יקרה.
בחלק מהדברים שכתבת הזדהיתי. מאוד.
על הקטע של הפיתויים וכל זה, האמת שרק בגלל שמדברים על זה אז אולי עולה לי מחשבה על אולי לעשות את זה. אבל אני לא מסוגלת. וגם לא רוצה..
אבל לא לגמרי הזדהיתי. כי למרות שאני "תמימה וצדיקה" לכאורה, בפנים אני מבולבלת נורא. ומרגישה את גיל ההתבגרות לגמרי.
אבל יכולה להגיד לך שלפני שנה זה היה לי הרבה הרבה פחות. בשנה האחרונה הרגשתי פתאום איך כל גיל ההתבגרות הסוער מגיע לי בבום. זה לא שלפני הייתי יציבה לגמרי והכל בסדר, אבל הרבה פחות ממה שקורה עכשיו. ואני מרגישה בדיליי של החיים כי לכאורה אני בסוף גיל ההתבגרות…
בואי נגיד ככה שמבחינתי גיל ההתבגרות זה החוסר יציבות והקצת בלבול ותהיות ושאלות ועוד כל מיני דברים…
כל אחת זה פוגש אותה במקום אחר ואם לך אין את זה זה לגמרי בסדר.. ואולי זה כן יגיע לך בהמשך… כמוני.
לא יודעת אם עזרתי לך אבל אולי כן קצת הסברתי(?!)..
בכל אופן הצלחה בהכל וזה שכתבתי שאולי זה יגיע לך בהמשך באמת שאין מה לפחד מזה כי בסופו של דבר זה חלק מהחיים וחושבת שזה רק מחשל..
מזדהה איתך מאוד.
טוב אז חסכת לעצמך לענות על השאלה שלי- בת כמה את..?
ובקשר לכל מה שאמרת אז בואי אני יגיד לך משהו יש סוגים של אנשים שתהליך ההתבגרות שלהם הוא טיפה יותר מאוחר, ויש כאלה כן שגם חווים את גיל ההתבגרות בצורה קלה מהירה.. לא מבינים על מה כולם מדברים.. אז קודם כל את נורמלית לחלוטין! יש אנשים כאלו. (ואני מכירה מישהי כזאת באופן אישי..)
ומסבירים לנו על הגיל הזה כי זה קיים, כי זה אמיתי, כי זה קורה. הגוף שלנו עובר שינויים הנפש שלנו עוברת שינויים.. ככה זה. וזה חשוב שנדע את זה.. שלא נחשב שאנחנו לא נורמליות או משו..
ובקשר למה שאמרת שאת מרגישה שמה שבנות כותבות על הגיל ועל איך שהן מרגישות זה הגזמה- אז לא. זה לא.
זה בדיוק הנקודה בגיל הזה כל זבוב נראה פיל?
(בגלל כל השינויים ההורמונליים והנפשיים..)
לא יודעת… נשמע לי כמו התחלה של סיפור מהאלה שהכל בהם שלו ורגוע ואז פתאום באה סערה שטורפת את חיי הגיבורים, משהו כמו גיטי שכטר\אדלר…
שחס וחלילה לא יקרה לך משו כזה, מאחלת לך שתמיד תמיד יהיה לך ככה…
וואי את חיה בספר??♀️
ואו מזדהה איתך
אני גם ככה בערך
לא, בכלל לא רק את ?
אומנם אני לא יכולה להתחבר כ"כ כי עלי גיל ההתבגרות השפיע בגדול, אבל אני מכירה כמה בנות כמוך
לדעתי זה רק מראה על בגרות ובריאות נפשית מטורפת… וממש לא ההיפך.
נכון, אולי רובנו לא ככה, אבל מי שזכתה לעבור את הגיל הזה בכזאת קלות – זה מראה על בריאות נפשית ובגרות, תשמחי על כל רגע! ?
וגם – בשונה ממה שבנות אמרו בתגובות – חשבתי אולי עברת את הגיל הזה כבר? (זה גם קורה… שעוברים את גיל ההתבגרות בגיל 11, ובגיל 16 את כבר אחרי זה. מכירה בנות כאלה) זה לא מחייב שזה היה דווקא בדת, זה יכול לבוא סתם באישהו קושי רגשי או תחושת מרידה וכו'. כל אחת והקטע שלה.
סתם רעיון…
דבר ראשון אל תדאגי!! הכל טוב! לא צריך לחפש צרות…חחח
ולדעתי זה גם יבאו מתי שהו… וכן אם את שואלת אם תולים צרות על הגיל הזה אז אני יגיד לך במפורש כןןן!!!
ברור שכשמגים לגיל ההתבגרות אז נופלות עליך יותר "צרות" (במירכאות כי תכלס רוב הצרות שלנו כשנגדל היו נראות לנו שטויות, אבל רק רוב לא אומרת הכל)
כי זה בעצם הגיל! וזה נורא חשוב! כי ככה אנחנו לומדות להתמודד אם החיים.
ולכל אחת יש קשיים אחרים, לא לכולם זה בא בשירים וסרטים לא טובים, קשר אם בנים וכו'
מזדהה חלקית