רציתי, ממש התאמצתי ולא הצליח לי

ואת ראית רק את התוצאה
מורתי, אני יודעת שחיכית הרבה זמן למכתב הזה..

אני יודעת שאת אוהבת לדעת מה עובר עלינו, וסתם ככה נחמד לקבל מכתבים מתלמידות..
דבר ראשון רציתי לומר לך שאת מורה נפלאה, בתור מחנכת את מסתכלת הרבה מעבר ללימודים ואכפת לך מכל מה שעובר עלינו בבי"ס, ובחיים..
אבל יש משו קטן שמפריע לי..

אני יודעת ומודעת ששמירת הזמנים חשוב לך הרבה יותר מהצלחה במבחן, או בגרות.. ואת צודקת! גם אם לפעמים נראה שאנחנו מאחרות ומזלזלות.. זה חשוב גם לנו!
אני יכולה לומר לך על עצמי, שתמיד מתי שאת איתנו בתפילה, אני עושה יותר ממאמץ להיות נוכחת בזמן..

ויום אחד קרה שבאמת באותו בוקר נלחמתי עם עצמי לקום בזמן, קמתי והתארגנתי, ויצאתי בזריזות.חיכיתי המון בתחנה, האוטובוס התעכב, והיה לי כבר ספק אם אגיע בזמן. כל הדרך באמת, קיוותי לא לאחר, כדי לא להכעיס אותך.. כשירדתי מהאוטבוס שמעתי את הצלצול מרחוק, וממש רצתי כדי להספיק לפני שתיכנסי..

הגעתי לכיתה כל עוד רוחי בי, ממש דקה אחרי שנגמר הצלצול ואת כבר נוכחת בכיתה ואמרת לי "אני ממש מתלבטת אם להכניס אותך…" האמת, זה דיי פגע בי.. כי באמת באותו בוקר השתדלתי ורציתי להיות בזמן, ואיחור של דקה(-באמת) מותר גם על פי כל הכללים.. ובכל זאת "התלבטת"

אני יודעת שהיית מתוסכלת מכל האיחורים, ובאמת גם באותו בוקר היו אולי 7 בנות בצלצול, אבל בכל זאת זה צבט לי קצת, וחשבתי  לזה בתפילה. רציתי לומר לך אתזה כבר באותו יום, ולא ממש העזתי. לא באה לשפוט או להאשים.. אבל סתם, שהמורה תדע את ההרגשה שלנו..  לפעמים גם מילים שנאמרות בחוסר תשומת לב משפיעות ונוגעות המון..
אם קצת מודעות, האוירה בכיתה יכולה להיות נעימה יותר

מעריכה על כל ההתמסרות והאכפתיות שלך אלינו..
תלמידה שלך..