יש אנשים
יש ילדים אחרים, שיש להם בעיות אחרות.
ואיתן הם מתמודדים כל יום.
יש ילדים שהסבל שלהם יותר חזק,
יותר כואב,
יותר יום יומי.
יש ילדים שאיבדו את ההורים שלהם.
יש כאלה שנשארו עם רגשות אשם,
ויש כאלה שנשארו עם טראומות לנצח.
יש הורים שאיבדו את הילד שלהם.
את תקוות החלומות ומושא הציפיות.
יש כאלה שנשאר בהם מן הוודאות,
ויש כאלו שלא זכו בה.
יש כאלו שגרמו אחריהם למבצע צבאי,
ויש כאלו שצריך להסתיר.
גם אחרי מותם.
אז על מה את מתלוננת ילדונת?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
וואו, עמוק!
אבל לא מאוד מסכימה איתך!
נכון שזה מה שאני תמיד חושבת כשאני שומעת על משהו מזעזע, איך אני מסוגלת להתלונן על דברים 'פשוטים' כשיש אנשים שעוברים משהו רציני כמו….
אבל אני חושבת שזה טעות לחשוב ככה. נכון שצריך לקחת דברים בפרופורציות.
אבל תגידי, אם ילד קטן יבכה כי נפל לו הנוצץ לחול, אם ילדה קטנה בכיתה א' תבכה כי היא שכחה את הספר עם השיעורים בית בבית. את תגידי לה "הי.. קצת פרופורציות!" לא חושבת.. ולא רק בגלל שהן לא מבינים את המילה הזו, גם בגלל שכרגע זו ההתמודדות הקשה שעומדת מולם, וזה חלק מההתפתחות שלהם.
אז נכון שבגיל שלנו אנחנו בוגרות יותר, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכות להתלונן מיד פעם, כן, גם על דברים 'פשוטים'. כמובן שצריך אח"כ לזכור שזה בסך הכל שטויות.
אבל לפני דעתי, מותר להתלונן…
דרך אגב, את כותבת מקסים, אני כל פעם מחדש מתלהבת מהכתיבה שלך!!! מחכה לעוד פוסטים שלך!
מצטרפת אליך שלוואן
זה מה שרציתי לכתוב, ועשית את זה פשוט מקסים, שאין טעם לכתוב שוב;)
ועמשמ#.. (ראיתי באחד הפוסטים שמשהי הציעה את הר"ת האלה, אמצתי) את כותבת מהמם מהמם
נשמע לי שכתבת את זה אחרי ששמעת על מקרה ספציפי קשה, ואז אמרת לעצמך את הנל, אני צודקת?
כמו שאחרי אסונות נזכרים לבקש משיח..
ו..חח מצאת כבר את דנה??
אז אחד אחד. לא מצאתי את דנה ואני מתחרפנת. כתבתי את זה אחרי ששמעתי על משפחה שהאמא נרצחה בפיגוע ורואים את ההתמודדות המטורפת של הילדים והבעל… אני לא לוקחת את זה בתור אידיאל לחיים אבל לפעמים צריך להתעורר קצת
איזה שיר יפיפיה!!!
ממש אהבתי!!
רק רוצה לדייק משהו…
מותר להתלונן לפעמים! אנחנו בני אדם אבל לא צריך להגזים.. 🙂
דבר ראשון, את כותבת יפה ברמות אחרות ממש!!
דבר שני, לעצמי זה ממש נכון, זאת אומרת שלי זה באמת עוזר לחשוב ככה, מה אני מתלוננת כשהחיים שלי תכלס כאלה טובים
אבל דבר שלישי, לאחרים זה רק מעצבן לשמוע את זה. ואני מבינה אותם, כי כמו ששלוואו אמרה אי אפשר להשוות קשיים, כל אחד ברמה שלו וכו.
כתבת ממש יפה!
אבל אני לא ממש מסכימה איתך,
נכון שיש אנשים עם צרות ונסיונות שאני לא הייתי עומדת בהם.
אבל כשיש לי ניסיון ומשהו שכואב הוא כואב לי והכאב שלי לא קטן כשאני יודעת שלמישהו יש איזה ניסיון הרבה יותר גדול, אני פשוט לומדת להעריך את החיים שלי ושהם טובים גם כשקשה!
אז כל אחד עם הצרה שלו והכאב שלו כשלמישהו כואב אי אפשר לבוא ולהגיד לו תסתכל לו קרה משהו הרבה יותר גרוע. ולהיפך אני חושבת שזה אפילו טוב לכאוב קצת על דברים אם אח"כ חוזרים לעצמינו!
לסיכום, כשלמישהו כואב הכאב שלי לא קטן, אני לומדת להעריך את החיים!
את כותבת ממש יפה.
אבל אני לא כל כך מסכימה אתך..
מה את מנסה לומר?
שאסור להתלונן?
שמותר להתלונן רק על דברים כל כך כואבים כמו שציינת פה?
ואם לא קרה לי שום דבר מהאסונות האלה, אז אסור לי להתלונן על המבחן הקשה שהיה היום?
או אפילו על זה שאין לי כוח לשטויות של אחים שלי?
לדעתי כל אחד מקבל נסיונות בהתאם ליכולות שלו..
והקושי שיש לאחותי בכיתה א שהיא מנסה לקרוא הוא שווה לקושי שיש לי לפתור תרגיל מסובך במתמטיקה.. כי לשתינו יש קושי, והקושי מותאם ליכולות שלנו
כל אחת הקושי שלה הוא הגדול ביותר עבורה.
לחסידים ברוסיה היה נורא ואיום… בדור שלהם היה את הניסיונות שלהם ובדור שלנו הניסיונות שלנו
כל אחת והרוסיה שלה ולה זה הכי קשה
אוחח, מוכשרת.
חד ונוקב, וכתוב כל כך יפה!!
יש לך פשוט את החוש כתיבה העמוק הזה..