ומביאים את הגאולה
אני נופלת ונכשלת.
ושוב נכשלת.
ושוב.
ואז –
גם קמה לפעמים..
אבל הנפילה מגיעה וזה עצוב.
אבל.. האמת היא שאצל כולם יש נפילות.
וזה לא ממש כמו שנראה בתמונות-
שכולם תמיד שמחים וטוב להם.
זה…רק בדמיונות.
עד ביאת משיח נאבק נילחם לא נוותר
גם אם זה קשה תמיד נתגבר.
נרצה לעלות יותר.
לא נישבר.
נקיים מצוות בשמחה, בהידור
נקפיד על התוועדות, תפילה ושיעור.
ננסה להתבונן. את עצמנו לכוון.
להתחבר למה שלומדים.
לראות איך זה מתבטא בחיים.
עד שהלימוד לא יהיה רק לימוד.
הוא יתן לי עידוד… וגם מיקוד…
שלא אלך לאיבוד.
שתמיד אזכור את המטרה,
לעשות לה' יתברך כאן דירה!
ואם יש לי פתאום רגע של הבנה, של התחברות.
אשמור אותו חזק שלא ילך לאיבוד.
ואזכור שדברים טובים לא באים בקלות.
קדושה=עבודה.
ואני בהחלט לא היחידה….
את זאת אזכור וגם אדע.
להתנהג על פי הטבע זו לא החכמה.
כך אין אפשרות ללמידה..
לא עובדים, לא מתקדמים, בסוף אנחנו מפסידים…
עדיף לעבוד קשה ולהרוויח,
מאשר מעצלות את עצמנו להזניח.
ולא מספיק רק לרצות
צריך גם לעשות.
בסוף זה מה שמביא תוצאות.
אז למרות שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא.
זה עדיין לא תירוץ לרביצה. וחוסר עשיה.
ה' הוריד אותנו לעולם
עם שליחות מיוחדת
ועם כלים מיוחדים לבצע אותה.
השני הוא מקור השראה, לא מקור להשוואה, יחי ההבדל…
אם נשווה לאחרים נתייאש מעצמנו.
כי יש לנו שליחות שמיוחדת לנו.
לא כמו…ולא בערך..
לכל אחד ה' מתווה דרך. אצלו היא סלולה, ברורה,
אם נתבטל – נקבל גם אנחנו, הבהרה…
אז בעזרת ה' שנזכור ולא נשכח.
עם שמחה, נחישות והתמדה נחולל כאן מהפך.
נביא את משיח עוד היום.
זה אמיתי. זה לא חלום!
