קח בחזרה

מה קורה ביום הזה?
ג' תמוז. מילים שנוגעות בכל אחת. זה מזיז משהו בלב, דוחף לעשיה, מעורר מחשבה.. משהו.. אבל מה בדיוק?
בכל תאריך חסידי אחר אנחנו נשב סביב לשולחן ההתוועדויות והמתוועד יסביר בטוב טעם, מה זה היום הזה, מה עושים בו, מה הן התחושות שצריכות לעבור אצל כל חסיד בחג הגאולה י"ט כסלו – היום בו אור וחיות נפשינו ניתן לנו, או בי"א ניסן שבו יש יום הולדת לכולנו, י' שבט, ר"ח כסלו.. ב"ה בחב"ד לא חסר על מה להתוועד..
אבל מה קורה היום? מה קורה 25 שנה אחרי שהעולם נעצר, ועד כמה שזה מופרך, המשיך כאילו כלום?
מה קורה בג' תמוז? מה קורה ביום שבו התחילה התקופה ההזויה הזו? תקופה שלא רואים בה את הרבי.. גדלות בנות שצריכות ללמוד, להתוועד, להתבונן להאמין ושוב ללמוד, וכל זה בשביל להשתדל לחיות את הרבי, כשפעם זה משו שראו בפשטות מבלי להתעמק..
מה קורה ביום הזה? איך צריך להתייחס ל'תאריך החסידי' הזה?

רבי ישראל מרוז'ין היה מדבר רבות במעלת השמחה ובגנות העצבות. שנה אחת בתשעה באב החליטו חסידיו לבצע תעלול כדי להפיג את העצבות הגדולה של היום: הם פתחו חלון שעמד בגג בית-המדרש, השליכו דרכו לולאה, וכאשר מישהו היה נכנס לבית המדרש הם היו מהדקים את הלולאה סביב גופו ומעלים אותו אל הגג.
אירע ורבי ישראל נכנס לבית המדרש. התלמידים שעמדו על הגג לא יכלו לראות את פני הנכנס והם העלו אותו מעלה. להפתעתם הם גילו כי הפעם הם העלו את מורם ורבם בכבודו ובעצמו! בצער רב הם מיהרו להוריד אותו מטה.
כשראה זאת רבי ישראל, נשא עיניו השמימה וקרא:
"בורא העולמים! אם בניך לא יודעים להתייחס כראוי ל'חג' שנתת להם, קח אותו מהם בחזרה!"
ג' תמוז, 25 שנה אחרי.. רבי בבקשה.. אנחנו יודעת שאנו יכולות לעמוד בנסיון הזה, אנחנו יודעות שזה בכח שלנו להביא את המשיח ולגמור את הסיפור.. אבל רבי, מה אנחנו אמורות לעשות ביום הזה? איך צריכים להתיחס לכזה מצב מופרך שבו לא רואים אותך?
רבונו של עולם, אם אנחנו לא יודעות להתייחס כראוי ל'תאריך החסידי' שנתת לנו, קח אותו מאיתנו בחזרה! קח מאיתנו את כל המחלוקות, התהיות, הבלבול, החוסר ודאות, הנסיונות.. שלח לנו את הרבי שלנו כבר. עד מתי?