גלוטן
דיייייייייייי נמאס לייייי
צליאקית פה מישהי?
מקסים
מי שלא שתמשיך הלאה
אלא אם כן מעניין אותה לקרוא מתסכוליה של צליאקית
אז ככה
אני בתחום הזה כבר קרוב לשבע שנים
אבל די
די
לא יכולה יותר
נשבר לי
כמה אפשר לשמור
חלאס
אני הולכת לחיות בעולם הזה שמונים שבעים שנה
מה הבעיה שאני אחיה אותם טוב?
עם אוכל טעים?
כן כן כשר
בהשגחת הרב לנדא
אבל עם גלוטןןןן
מאפיםםםם
פחמימותתתת
ללכת למסעדה עם המשפחה ולאכול גם ולא לבדוק כל רגע מה הרכיבים ורשימת אלרגנים
לא יכולה יותר
די
אין מודעות בעולם הזה
אני לא יכולה לצאת למקום לפני שאני מבררת בוודאות שיש שם משו אכיל ללא גלוטן
ואם אין שם אני עדיין אמשיך לצאת
כי אני לא אשאר בבית לנצח
אבל די
או שיעלו את המודעות
או שלא יודעת
אבל אני לא יכולה יותר
אני אומרת לכן
שאני לא יכולה יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!
*אל תקחו קשה זה יעבור לי מהר אבל יש משברים מידי פעם*
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
26 תגובות
יווו בטח קשה ,
אין לי איך לעודד,
אבל שולחת חיבוק ?
וואי, אוף, זה קשה.
יש לי בת דודה שציליאקית היא בת שנתיים והמשפחה שלה נורא מתמודדת(הם אברכים)
והמדינה לא מכירה בכם זה חוצפההה
האמת שלא מזמן חשבתי לעשות טור דעה לאיזה עיתון בנושא.
אני חושבת שאתם צריכים להלחם על הזכות שלכם לקבל כמו כולם בזול וכשר.
תקמו, תזזו משהו במדינה הזאתתתתת
אם אני בסוף יהיה פולטיקאית זה יהיה אחד הנושאים?
בהצלחה אחותי.
המודעות קיימת.
ועובדה. אין אחד שתגידי לו "אני צליאקית" ולא ידע מה הכוונה, כל המאכלים מסומנים עם רשימות אלרגנים.
ככה נראית מודעות.
אולי התכוונת לומר שאת רוצה שיתחשבו בך ובמסכנות שלך.
לכל אחד התמודדויות, אי אפשר לעצור את העולם ולנהל אותו לפי כל הבעיות של כולם.
כמו שאני לא מבקשת שלא יגישו דגים, למרות שהם מעוררים בי בחילה נוראית.
וכשאני יוצאת למסעדה אני יודעת שיש מנות שלא אוכל להזמין, כי מה לעשות, הגוף שלי לא סובל אותם.
תמצאי לך את המקומות הניטרלים, שדורשים ממך פחות להתמודד. את יכולה לצאת למקומות באוויר הפתוח, לא חייבים לשבת במסעדה כדי להינות.
סורי אבל זו תגובה לא יפה…
את צליאקית? כי זה נראה שאין לך מושג מה זה אומר ההתמודדות…
ואווו מבינה אותךךך!
אני הייתי תקופה של שנתיים רגישה גם לגלוטן וגם לחלבי (ממש מהחופש הזה חזרתי לאכול..) אני אישית לא אוכלת כמעט בשום מקום אוכל שלא אני הכנתי או שהוא קנוי וסגור (דפקט שלי חח) ככה שבפעילויות כאלה ואחרות שהכינו את האוכל ממילא לא אכלתי כי בקטע של אוכל אני נוראית? אבל אם באמת דאגו לאיזה משו טעים ללא גלוטן זה ממש ממש נחמד מצידם אבל אני פשוט לא ציפיתי מידי.. אבל לדעתי הרבה יותר נורא זה שכל מוצר ללא גלוטן עולה פי כמה מאותו מוצר עם גלוטן! זה מטורף הסכומים שאנשים שאסור להם גלוטן צריכים להוציא על קמח, הדבר הכי בסיסי! וזה אני חושבת שהממשלה המאוד תומכת צריכה לשנות ולתמוך.. אבל לא יודעת אם ישתנה משהו בעניין הזה בקרוב??♀️
בכל זאת בהצלחה ענקיתת לך ולכל אחת צליאקית❤
היי! שמחתי בשבילך שחזרת לאכול!
מעניין אותי מאד, בתור אחת שרגישה גם לחלבי וגם לגלוטן, באיזה רמה היית רגישה?
ואיך זה עבר לך??
לא הייתי רגישה ברמה של סכנת חיים או משו בסגנון. פשוט לא הייתי אוכלת, אם הייתי אוכלת הייתי מתפוצצת מכאבי בטן איומים שבאלך לא יודעת מה לעשות! וזה השפיע גם לתווך ארוך, זתומרת עייפות מטורפת, חוסר חשק וכו'.
אבל לגעת, להריח וכו'היה מותר לי..
זה קשוח כי הייתי חיה על חלבי, ממש ככה אבל הסתדרתי חחח
סליחה אבל נראלי התגובה היתה מידי קשה.
נכון לכל אחד יש את ההתמודדות שלו, אבל מותר לשתף ולשפוך, לכל אחד יש את הזמנים היותר קשים.
היא לא אמרה לשנות את העולם בגלל זה אבל כן להעלות מודעות. וכן שיהיה אוכל מותאם לציליאק ושלא יהיה יקר. אוכל נורמאלי. ולא מגעיל.
יכול להיות שאם הייתי מתבטאת אחרת, זה היה נחמד יותר. צודקת.
בכל מקרה, אני חושבת שגם לתגובות כמו אלה יש מקום באתרינו הקט:)
די להתמסכן
השארת אותי ככה?
את כותבת פה?
כותבת פוסטים? כבר לא;)
נשמע שהטור נגע בך בנקודה רגישה לא ברור מה היא…
אבל נקודתית לתוכן הפוסט והתגובה- בתור אחת צליאקית כבר 14 שנים (ואוו איזה זקנה אני…)
אין מודעות.
ברמה הבסיסית של להתחשב בצליאקים בדברים שלא דורשים מאמץ מיוחד.
קחי דוגמא- הייתי עכשיו בקעמפ, הגישו ארוחה רגילה- שמותר לי בה חלק מהדברים וחלק אסור. הגיוני ומוכר לא מצפה שכולם יאכלו אורז ותפוחי אדמה כל החיים? אבל מה- שמו בר, צלחות מרכזיות וכדו'. אם לא לקחתי אוכל בשניה הראשונה שבה נפתח החדר אוכל אני יכולה לומר שלום גם למאכלים שכן מותר לי, כי תוך כמה דקות הכף של זה נגע בזה, חניכה שלא שמה לב פיזרה פרורים וכו'. והתוצאה שווה- המאכל נאסר לצליאקיות (כמובן יש רמות שונות אבל בגדול) אם מעלים את זה למודעות אז אפשר למצוא לזה פתרונות לא מסובכים כמו להרחיק את המנות אחת מהשניה ולא לשים באותו בר, לפתוח בר קטן בצד לכמה בנות הצליאקיות ועוד מגוון דברים. אבל אין מודעות ומי שלא מתמודד עם רגישות לא מבין את זה והתסכול של להתחיל להתווכח עם ההנהלה על לקבל מעט זכויות מוציאה את החשק מלאכול.
ומה עוד? כמו שאת לא אוהבת דגים גם לצליאקיות יש העדפות קולנאריות, וזה שאסור להם חצי מהאוכל לא מחייב שהם אוהבות את החצי השני- בדיוק כמו שאת לא אוהבת דגים יכולה גם צליאקית לא לאהוב דגים ובמקרה הזה יש לה את אותה התמודדות כמוך ומבחירה היא לא תיקח מנות מוסיימות. אבל מה עם כל המנות שהיא כנראה כן אוהבת? זה התמודדות והתגברות כל פעם מחדש.
אה, הא
נקודה רגישה בהחלט –
אני רגישה להתבכינויות.
ובצורה עניינית יותר (?) – אני מבינה מה שאת אומרת וגם תומכת.
האמת היא שכבר נכחתי באירוע שכלל כמה ארוחות, ובאמת כשסידרו את האוכל פתחו שולחן נפרד לכל הרגישות למינהן. זה באמת היה יפה ומתחשב ממש.
אני בעד לעזור ולהתחשב, בטח אם מדובר בפעולות לא מסובכות מדי.
ישמצב שהפוסט הרגיש לי קצת זריקת אחריות והאשמה ובגלל זה יצאה לי תגובה כזו?
וביננו, האירועים האלו נדירים.
בכזה אירוע אני מתסובבת הכי מרוגשת בעולם. אפילו שאני מפונקת לא קטנה וכמעט לא אוכלת מחוץ לבית. עצם זה שזכרו את הריגשים שבחבורה.. זה עושה ככ טוב על הלב.
אבל כל שאר הזמן.. לרוב צריך להתחנן בשביל שיסכימו קצת להתחשב… וזה מתסכל. נטו מחוסר מודעות.
בדיוק שאלו אותי השבוע אם אגיע לאירוע שחברות שלי מארגנות (חברות שמכירות אותי ואת הצליאק שלי:)) והכל יהיה שם עם גלוטן, האם אני אכעס? עניתי מיד שלא, זה יהיה לי ברור מאליו. אבל מצד שני אני אתרגש ממש אם יזכרו אותי וידאגו למשהו נטול גלוטן.
את חמודה ממש:)
איך מבחינתך (ומבחינת כל הרגישות שרוצות להגיב?) אמורה להיראות מודעות?
כי באמת, זה לא דבר שלאנשים אין מושג לגביו..
לדעתי צילאק באמת יותר נפוץ ויתכן שצריך לעשות להם שולחן נפרד שבו הם לוקחות אוכל. אבל יש עוד כמה אלרגיות (כמו עגבניות)
ככה שאם אפשר פשוט להכניס בכל מאכל כף הגשה ולהשתדל שיהיה רווח בין המאכלים כדי שהם לא יפלו אחד לשני ולהעלות לבנות את המודעות שצריך להזהר לא לערבב כי חבל שבת תסבול בגלל שהיא לקחה מלפפון שבטעות תפטף אליו כמה טיפות עגבניה
ואם יש פעילות חברתית קטנה יחסית אז אם אפשר פשוט להניח מאכל שבת אלרגית אליו בנפרד מהכל כדי שהיא תוכל לקחת מהדברים האחרים.
ואם יש משהו שהיא לא יכולה לאכול לדאוג לה למשהו אחר.
אז זה קצת עניין של טרמינולוגיה..
כי מודעות מבחינתי, זה להכיר את התופעה ולדעת שהיא בכלל קיימת.
מכאן כמובן אפשר לעזור ולהתחשב, אבל זה שלב נוסף, אחרי המודעות.
לכן, לדעתי, המודעות קיימת.
זה שלא עושים עם המידע הזה יותר מדי.. זה כבר עניין אחר:)
טוב תלוי באמת איך את מגדירה מודעות, אבל לפעמים פשוט לא מבינים את רמת הסבל והקושי, האמת שאצלי לצערי עוד לא מוגדר לגמרי למה אני אלרגית ואני ממש מקווה שלא יטרטרו אותי יותר מדי עד שאני ידע מה לא לאכול.
אבל בנינו אם לא עושים כלום עם המודעות אז המודעות לא עוזרת לי כלום.
ובנינו אמרו לי שבגללי לא מביאים אפרסק לבית ספר (אני אלרגית גם לאפרסק) אבל כמה יציק לי שפעם אחת יהיה אפרסק ואני לא יאכל איזה סלט פירות. אבל עגבניה זה *בהכל*.
למרות שאצלנו בבית נניח ברוב הדברים המבושלים התחליף לעגבניה זה פשוט להוסיף יותר מירקות אחרים שמתאימים בתבשיל.
ובסלט ירקות שמים גזר במקום עגבניה.
את הפסטה עם רוטב עגבניות הפסדתי למרות שאפשר לעשות פסטה עם פטריות מוקפצות או כל מיני ירקות אחרים.
הדבר העיקרי שאני מתגעגעת אליו זה לקחת עגבניה שלימה ולאכול אותה ככה.
היי שמש!
ד"ש….
מזדהה איתך בטירוף
ו*אל תקחו קשה זה יעבור לי מהר אבל יש משברים מידי פעם"- זה משפט שלי!!!!!!
וג'ינג'ת צודקת… לא הגיוני שקניה קטנטונת של מוצרים ללא גלוטן תעלה כמו כמו קניה שבועית לכל הבית…
ואי קשה.פולל הצלחות נשמה!
ואוו תודה ששיתפת,שפרקת:)
מעריצה אותך ממש!!
את פשוט אלופה וגיבורה!!
באמת שאני מעריצה אותך!!
אלופה שאת. ההתמודדות כל כך קשה.
היום יש הרבה יותר מודעות מאשר לפני 5-10 שנים שאז כמעט ולא היה תחליפים לאוכל. צודקת לגמרי שזה לא מספיק, מקווה בשבילך ובשביל כל הציליאקיות שיהיה יותר מודעות ולא תצטרכי לבדוק לפני כל יציאה אם זה טוב לך או לא..
נ.ב. אין לי ציליאק אבל מכירה הרבה מקרוב.
אני גם במקום קצת דומה לפני חצי שנה גילו לי אלרגיה לעגבניות אז גם אם אני יכולה לאכול פלאפל בלי עגבניות בעקרון. בגלל שזה לא סטרילי זה יגרום לי להתקף אלרגיה וזה ממש לא נחמד.
וכנ"ל אם אני הולכת לקעמפ.
הקטע שגם יש מאכלים שאין לי מושג אם יש בהם עגבניה או גמבה למשל בדגים אדומים. בבית מקפידים על זה. בחוץ…
וזה סיוט להרגיש שאני עושה שוב טעויות ושוב סובלת. קיצור לא פשוט
ושאף אחד לא יספר, אין מודעות.
אז יש פעילות אחו"תי והמדריכה שלי שוכחת שאני אלרגית אז קונה פיצה ורק שאני מגיעה לפעילות וצוחקת על זה אז פתאום היא נזכרת ונותנת לי לקנות קרואסונים שזה נראה אומלל מול הפיצה.
מזדהה מאד עם מה שתיארת!
אצלי החלבי הגיע למצב של קוצר נשימה
(עד לפני שגיליתי שזה זה, היו לי "התקפי אסטמה" כל שני וחמישי…
ולא הבנתי מה נסגר איתי. כאילו אוקי, אסטמה. הבנתי. אבל למה בית חולים פעם בחודש??? עד שניסיתי להפסיק עם החלבי וראיתי שזה נרגע, ואז הלכתי לעשות בדיקות ויצא לי חיובי ???… (לא מבינה איך הרופאים לא עלו על זה… בהתחלה חשבו שזה סתם צומי? עד שהאמינו לי… )
והגלוטן בערך אותו רעיון אבל ב"ה לא הגיע למצב של סכנת חיים…
איך שמת לב שזה עבר לך? עכשיו שאת אוכלת זה חלק??
אני ממש מפתחת ציפיות לגביי חחח
אגב תבדקי אם זה גלוטן או שומשום כי כמעט כל הגלוטן עלול להכיל שומשום
אלרגיה לשומשום אגב נפוצה יותר
(בתור אחת שגילתה בעצמה רגישות שלה לשומשום)