מעלה תמיהה?!
לא. זה לא קטע ארוך ומשעמם שמדבר על משהו מהתורה.
זה מוקדש לכל אחת ואחת מהחברות ה״מדהימות והצדיקות״ שקוראות את זה
למה בשיעור חברה את מדברת עליך את מה שאת כל כך לא?!
למה את אומרת שאת כל כולך אהבת ישראל ואת מתנהגת הכי מגעיל שיש?!
למה את אומרת שיש לך מודעות עצמית גבוהה אם אמרת את כל זה?!
למה?!
פיו וליבו אינם שווים. מכירה?!
אז גם אם כן- באתי לחדש לך משהו.
פיך וליבך אינם שווים!!!
ואת לא יכולה להגיד לי ״איך את יודעת?״
כי רואים את זה אלייך.
מה שאת מראה לסביבה שלך זה
גועל נפש, אי אהבת ישראל, וכל מה שאת אומרת על עצמך- בהפוך!!
נכון
אני לא צדיקה תמימה
ואני כן מקטלגת
ואני לפעמים לא מדברת עם כולם.
אבל את לא מבינה שלך יש כח???מה שלי אין???
את חצי מלכת כיתה, משפיעה על בנות. בנות שומעות את מה שאת אומרת.
אז נכון את מדברת גם עם הבנות שלא בצד שלך. האלה הפחות חסידיות.
אבל, מה עם כל אלה שבאמצע?
אלה שנפלו בין הכיסאות?
פעם הבאה תחשבי עם עצמך דקה לפני.
*מתי פעם אחרונה דיברת עם משהי מהאלה שנחשבות פחות?
*מתי פעם אחרונה אמרת לזאתי מהקצה השני בוקר טוב?
*מתי פעם התווכחת (!) אם משהי שהיא לא מהחברות שלך?
אז אני מודיעה לך. אני הראשונה שמחכה לך. אני מתה שתהיי חברה שלי. אבל אני לא יהפוך להיות את. בחיים לא. אני לא רוצה שאחרות ירגישו את מה שאני מרגישה.
בחיים.
מתנצלת אם זה היה מידי ישיר או שפגע במישהי שקלטה שזאת היא.
מבטיחה לך שהתכוונתי! כדי שאולי פעם אחת תרגישי קצת, אולי קצת!! את מה שהם מרגישות. כן. גם כשאת בלי מילים.
זה מה שהכי פוגע. שאת אפילו לא מרגישה צורך להתייחס ולהגיב???
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
אוף עם זה כבר.
אמיתי, אני משתדלת לפתוח את הלב שלי ואת עצמי לעוד בנות.
אבל לפעמים מרגישה צבועה עוד יותר.
לא מבינה מה הם רוצות ממני לפעמים.
עוד יחס, זה מתחסד.
פחות יחס זה מתאכזר.
ואל תגידו לי למנן. כי זה דבר כל כך דק, ובנות זה דבר נורא רגיש.
אז אני מפחדת ללכת על החבל הזה.
מי צריך את ההשפעה הזאת בכלל.
ומה אתם מעריצות בי כל כך. מה.
אוץ.
הפוסט הזה עושה סוייצ במחשבה
ניראלי התכוונת אלי או לפחות אני דומה מאוד למשהי הזאת?
אני באמת לא עושה את זה בקטע רע, הכי אמיתי עכשיו.
תביני גם את הצד שלי, נכון שאני ניראת מאוד כריזמטית וסוחפת ומלאת ביטחון עצמי, אבל אני לא.
אני פשוט לא.
אני מתביישת לפנות סתם ככה לבנות שאני לא הכי בקשר איתם.
אני לא יודעת מה יחשבו עלי עכשיו.
כאילו מה אני קשורה?
אני לא מדברת עכשיו על הבדלים של חסידית או לא כי אני גם איפה שהוא באמצע אבל בכללי, בנות שאני בלי הרבה קשר איתם אני פשוטו כמשמעו מתפדחת להכנס להם באמצע שיחה או אפילו להגיד להם בוקר טוב.
שוגי,
דבר ראשון את רגישה וזה מדהים בעיני!
דבר שני,
נשמע כואב ומתסכל מאד.
מכירה את המושג 'לשים פס'?
זה מה שאני חושבת שאת צכה לעשות.
למה היא בכלל מעניינת אותך?
תראי, זה כ"כ מכעיס אותך ומתסכל אותך.
אז למה?
תחשבי על זה.
רק עכשיו קוראת את הפוסט.
אמאלה
תיארת מדויק ממש מישהי שאני מכירה. פשוט מרגישה שאת מדברת עליה. אם אנחנו מדברות על אותה אחת אז הלוואי, הלוואי שהיא תקרא את זה. אולי ככה היא תבין יותר.
תאמיני או לא אבל תפסתי אומץ ודיברתי איתה על זה, על הכל.
(אחרי שנפגעתי ממנה קשות בצורה שהצטברה כל כך עד שלא עמדתי בזה. היא לא ידעה שנפגעתי, וזו בדיוק הבעיה, חוסר רגישות.)
מקווה שזה יהיה תועלתי.
האמת שהיא דיברה איתי מאוד כנה, באמת שזו הייתה שיחה טעונה. והיא הבינה, אני חושבת. והיא קיבלה ממש והבטיחה לי שתעבוד על זה. "רק שזה לוקח זמן", אז אנחנו נחכה צדיקה אבל אל תמתחי לי את הפתיל.
כי אין לי כח, אין לי, אין לי כח נפשי להפגע עוד.
שמעי, אולי זו תישמע קלישאה, אבל שלפת לי את המילים מהפה בצורה מדהימה.
גם לי יש את הילדה ה"חסידית" וה"צדיקה" הזו, שמתנהגת הכי הכי מגעיל שיש. שפשוט מתחשק לך להקיא מהאגואיסטיות שלה ומהגאווה, מהחוסר אהבת ישראל השופע הזה.
מותק, תקראי את זה, יש לה מה להגיד. היא חכמה.
ואני אפילו אעז לקוות שאולי.. אולי תפנימי?
לא, תקווה גדולה מדי, צודקת.