פגישה – 5

אם הייתה לך האפשרות לפגוש דמות מהעבר..
את מי היית בוחרת?
נסי לחשוב אחורה… עוד אחורה..
היטוריה יהודית. היסטוריה משפחתית.
תחשבי טוב טוב.
מה היה קורה באותה פגישה?
ספרי לנו:)

גלית
אם זה בסדר לנבור בהיסטוריה של לפני כמה חודשים, אז הייתי שמחה לפגוש את הסיני שבגללו התחילה היסטריית הקורונה.
זה מסקרן אותי מאוד!!
נראלי שבעתיד הוא ייכנס לספרי ההיסטוריה:)

סופרת בדרך!
רוצה לפגוש את דוד המלך שיגלה לי את התו השמיני.
סליחה שזה לא כתוב יפה.
חד . חלק. לעניין.

ח.מ.ש
חוני המעגל!!!!
כבר המון זמן החלום שלי הוא לפגוש אותו!
הכל התחיל בערב אחד ארוך (מידי) שאמא שלי ביקשה ממני לנדנד את העגלה של אחותי הקטנה עד שהיא תרדם.
ניגשתי לעגלה והתחלתי לנדנד.
שמחתי כי זה גם קל וגם אפשר ביחד עם זה להחזיק טלפון/ספר/מה שאני רוצה.
אבל אז התברר שזה לא קל בכלל!
למה? כי אחותי התבררה כילדה מפונקת! כמה קטנה – ככה מפונקת.
היא לא נרגעה בשום צורה שניסיתי לנדנד אותה!
נדנדתי ישר, נדנדתי עקום, נדנדתי על התקרה, הקירות, בתוך הלול, במרפסת, באפריקה, בשכיבה על הרצפה, תוך כדי שאני שרה, תוך כדי שאני מספרת סיפורים, מרגיעה, מחבקת, שותקת. כל מה שלא רציתן  ניסיתי וכלום לא עזר!!!
ואז החלטתי לבדוק אם סיבובים יעזרו.
תפסתי את העגלה בידית שלה. נעמדתי במקום ופשוט התחלתי להסתובב.
כן, להסתובב. כמו הסביבון סוב סוב סוב.
ותנחשו מה? היא נרגעה!! זה היה מאד מפליא אבל זה קרה!!
שמרתי על שקט ותוך כמה דקות היא נרדמה סוף סוף.
אבל מה הבעיה עכשיו – אחרי כמות הסיבובים האינסופית שהסתובבתי – לא הצלחתי להגיע לספה בלי ליפול 10 פעמים בערך.
(מרחק של 5 פסיעות)
איך זה קשור לחוני המעגל?
ידוע שכשחוני המעגל רצה גשם הוא נעמד וצייר מסביבו מעגל.
אז השאלה שלי זה – איך הוא היה יכול להסתובב ככה 3 סיבובים ולא היה לא סחרחורת! והוא הצליח להמשיך לעמוד ואפילו להבדיל בין הטיפות הקטנות לגדולות והבינוניות!!
איך זה יכול להיות???
אז בגלל זה בא לי לפגוש את חוני המעגל – לשאול אותו איך זה. אולי יש לו איזה טכניקה מיוחדת להסתובב בלי לקבל סחרחורת. אני רוצה את המתכון!

נורופן
אני יושבת לי על מזח העץ, שסירה בודדה קשורה לו.
הרוח הנעימה מלטפת את פני ופורעת את תלתלי.
השקיעה המרהיבה, צובעת את הגלים בטוהר זהוב.
בידי חכה ישנה, שסוף חוטה אינה נראה לעין.
ועיניי, חולמניות, משיטות על פני הגלים. איזה יופי, אלוקים!

משיכה קטנה מצד החכה מחזירה אותי אל המציאות, יש ציד? או, שמא זה סמרטוט?
אני מסובבת, מסובבת, מסובבת, ועוד מסובבת.
והנה, דג קטן תלוי לו על הקרס.
היתכן??
זה דג זהב? או שעיניי מטעות אותי? אולי זו השקיעה שצובעת את הקטנטן בזהוב?
לא, אני צוחקת מהתרגשות "דג זהב!"
אני ממצמצת בעיניי. צריך משאלה.
משאלה משאלה משאלה… איזו משאלה אקח?
"דג זהב" אני לוחשת לו.
והוא, בעיני דג מסתכל אלי "מה בחרת?" אני נרתעת, הוא מדבר, מוזר.
"מהללאל" אני לוחשת במהירות, לפני שהדגיגון ישבוק חיים "לפגוש את מהללאל מקאן".
"סבבה, אבל תחזירי אותי למים, מהר"
"בסדר בסדר" אני ממהרת להחזיר אותו למים.
נו, מהללאל אתה בא? דקה עוברת. שום דמות לא מופיעה.
אני לא מאמינה שהאמנתי לדג הזה. אין. אי אפשר לסמוך על דגים.
אני זורקת את החכה למים. אם אני אתפוס את הדג הזה… זה יהיה סופו!

צל שמשתקף על פני המים, בסמוך אלי, מקפיץ אותי, ואני נעמדת על רגליי במהירות.

מ-ה-ל-ל-א-ל-? הייתכן???

אוף.
הדג הזה עבד עליי, ידעתי.