עייפות. וסתם כמה תובנות…

…בזמן של עייפות.
עייפות היא דבר כל כך מוזר,
לפעמים אני מוצאת את עצמי מותשת עד כדי חוסר תזוזה, לפעמים זה דווקא גורם לי להיות נמרצת, לפעמים להרגיש בהילוך איטי ולרחף,
לפעמים להרגיש כמו בתוך ענן אוורירי ולבהות בעולם כמו מבחוץ.
אבל זה אפשר להרגיש גם בלי להיות עייף, לא?
כאילו העולם כולו הוא תחנת רכבת, כולם עולים וממשיכים, ורק אני נשארת בתחנה ומסתכלת, לבד, מאחור.
כמו להגיע לשולחן שבו היו המון מאכלים טעימים כשרק דבר אחד ומסכן נשאר שם, ואתם היחידים באולם.
כמו שהמסך יורד אחרי הצגה מוצלחת והאולם כבר ריק וכל הכיסאות ריקים ורק את שם …
טוב, אני אפסיק עם הדרמה, אבל הנקודה די ברורה, לא?
פשוט להיות צופה במסע החיים במקום.. לחיות בעצמך.
אבל זה בכלל לקוח מפוסט אחר שלי (הוא לא פורסם עדיין, אז אין מה לחפש אותו)..
איפה הייתי?
אה , העייפות..
יש גם סוגי התעייפויות, יש את הרגילה של אחרי עבודה מתישה, עייפות ברוכה,
יש את זו של אחרי יום שגרתי, עייפות מהשגרה,
יש את העייפות מיום ריק שנסחב ולא ברור למה הוא מעייף כל כך,
ויש סתם עייפות של שעה מאוחרת,
אבל מה זו אשמתי שההשראה מגיעה אלי בלילה?
אז כן, לפוסט הזה אין כל כך נקודה להבהיר, הוא.. סתם פטפוט שלי עם עייפותי, חימום כתיבתי כזה בשביל מישהי שלא חיממה את עצמה לפני כתיבה,
זו אני מנסה לגרות את ההשראה שלי לצאת.
אז.. היי, אני סימביוזה, חדשה באתר, כותבת להנאתי המרובה הכל מהכל. וזו היתה ברכת השלום שלי..
אני לא יודעת אם מי שהראתה לי אותו מסכימה שאסגיר אותה אז אני לא אגיד, אבל ..אני יודעת שאת צופה, היי לך, תודה..

חג סוכות שמח לכולן!