עזבה אותי

מתגעגעת וממשיכה

היי יש לי חברה טובה שפשוט יום אחד כתבה לי: "אנחנו עוזבים את הארץ ועוברים לארץ אחרת". כמובן שהייתי בהלם, ככה ביום אחד את מודיעה לי שאת עוזבת?!?! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, במשך ימים שלימים בכיתי עם עצמי.
ובמשך הימים פשוט כתבתי משהו לגבי זה… (סוג של שיר):
אז היא עוזבת.
אני כל כך מאוכזבת.
היא עוזבת, ופתאום כל הלב שלי
נהיה תערובת.
יום אחד בלי התראה מוקדמת,
אותי בפניה היא מקדמת.
ומודיעה לי, מודיעה לי שהיא עוזבת.
המון תהיות ובלבולים,
שאותי החלו מציפים.
החברה הטובה שלי
עוזבת את הארֶץ,
כן, היא טסה לשליחות.
אבל כמו שאני מכירה אותה, בכל המרץ.
מה שהיא לא יודעת
שגם היא עוזבת חלק אצלי בלב,
הלוואי והייתי יכולה לסרב.
לסרב לכך ולתת לה להישאר,
כמה זמן עד שנפגש?!
אי אפשר לשער.
איך אוכל? איך אצלח?
זה מרגיש לי כמו עניין של מהלך.
איך אפספס חברה טובה,
שללב שלי הייתה היא כל כך קרובה.
בן אדם טוב, דבר טוב.
שאצלה אין שום עניין של חוב.
תמיד שאיכפת לה מכל אחד,
כל אחד בעינייה הוא משהו מיוחד.
אין גבול לכמות שהלב שלה מכיל,
ללמוד ממנה קצת אהבת ישראל, מאוד יועיל.
היא אוהבת כל אחת בלי גבול ומידה,
וכל הסביבה כך עליה מעידה.
כל הפרמטרים היו נמצאים אצלה, הקשבה, נתינה, אהבה והכלה.
הקשבה מהכי לא קשור או מצחיק,
עד לדבר אישי ומעיק.
היא הייתה שם, בכל זמן.
והלב שלה שם היה עוד יותר ממזמן.
הרגישות שלה, ולא רק אליי.
אף פעם לא נתנה היא תחושה של מעליי.
אני בטוחה שהיא תישאר היא,
חזקה- בכל מצב.
והשליחות רק תחזק אותה,
ואותה היא תמיד תאהב.
אני מקווה בשבילה,
שיהיה לה את הכי טוב
שלעולם לא תדע קשיים ומכאוב
ואם יהיו קשיים
שיהפכו הם לחלק של הצלחה, לטובים.
שהרבה דברים שם ייסתדרו לה יותר,
שאף פעם לא תוותר.
שתגלה יותר את הכוחות שלה, העוצם שבה.
איזה זכות זאת לטוס לשליחות, כמה כוח יש לה.
הרבי בחר *בה* ולא באחרת.
מקווה בשבילה שיהיה בהצלחה,
וגם אם בשבילי קשה הפרידה, ואפילו יותר מקשה.
אני מאמינה ובטוחה שהקשר הטוב הזה לעולם לא ייתנתק.
אז חברה שלי, שיהיה בהצלחה
אוהבת אותך, ועוד יותר מעריכה
הרבי גאה בך.
הוא אוהב אותך כל כך.
זכית, נבחרת.
תמיד איתך, בכל מצב, מכל מקום.
והלוואי שנזכה למשיח עוד היום.
אוהבת, מתגעגעת ומעריכה.
החברה מהארץ שעוד איכשהו ממשיכה.