עולם הפוך ראיתי?

עולם הזוי הוא עולמנו
עולם עצמי
עולם השקר
עולם הבלבול
מי אתה עולם גדול?!
שעושה מה באלו
שנושא בתוכו את הכאב
העצב והצער
ומנגד
בכלל לא אכפת לו
מהחיוך שבכעס
מהצמא שבמרדנות
מהאדישות שבעיניים
היא מזמן כבר לא כאן
התמימות, הפשטות
נעלמה בתוך מסך של ראוותנות
עפה
כמו עלה בטייפון
בהוריקן
איזו סופה שלא תרצה
היא כבר לא כאן.
עפה לה עם התנפצות הקלישאות
עם האבק שמשאירות המכוניות
שבכבישים
ברחה לה מעצמה כי לא מצאה בתוכה
עוד מקום להכיל
את הכאב
את הצער
את הבלבול
שיש בתוכך עולם גדול.

לא הגיע זמן לשינוי?!
למשו שיחליף קצת את הגילוי
של השקר
של האכזבה
של מה שאין לי מקום להכיל.
את הרגש
שנשלט על ידי השכל,
גם לו כבר אין גואל ומכיר.

לא הגיע הזמן שתתעורר?!
כי כבר עייפתי מלרדוף
אחרי השקט
הרוגע והשלווה
שאליהם אני כל כך כמהה.

אוי עולם גדול
אנשים הולכים
באים
מתרחקים
מתקרבים
בורחים
מעצמם.
תעצרו
תתבוננו
תירגעו
תקשיבו לעצמכם.
ותבינו.
שתמימות אינה טיפשות
כי אם תכונה מבורכת שקיימת אצל מיעוט.
שלפעמים שקט אינו מחסור במילים
אלא עודף מחשבות.
שאהבה זו לא רק נשיקה
אלא משו עמוק שיוצרים בהתבוננות.
שפוליטיקה זה לא משו
שצריך לייחס לו חשיבות.
כי בסוף כולם הולכים
מתחלפים
וחוזרים בחזרה לאותו מקום
שממנו באו.
חוזרים לאותו בית
שממנו הלכו.
חוזרים לאותה נפש
שאותה דחקו.
לליבם.
לשכלם.
לעצמם.
#רננה