עובדת עלי / 17

קדימה להתלבש

לפרק הקודם

אז… חזרנו לדבר על הלבושים שלנו
דיברנו על המחשבה, ועכשיו – לדיבור.
הדיבור הוא לבוש מתעתע. מצד אחד-הדיבור הוא לבוש קרוב לנפש (לא כמו המחשבה, אבל קרוב), ויותר מכך-הדיבור מבטא את הנפש. אדם מדבר רק מה שהוא מחליט לדבר (בשונה ממחשבות, שיכולות לקפוץ לנו, וממעשים-שיש מעשים שאנחנו חייבות לעשות כמו לאכול, לשתות וכו'…)
אבל מצד שני – הדיבור לא כזה טהור ותמים כמו שהוא נראה… אנחנו יכולות לומר גם דברים שהם לא נכונים…בקיצור…

ואם נחשוב שניה על הכוח של הדיבור, אז.. ה' ברא את העולם בדיבור. כל ברכה שלנו-בוראת מלאך טוב, וגם להפך-לקללות יש הרבה כוח…

מכירות את הסיפור על אביגדור טוביה ושרה גיטל מספר הזכרונות? הם היו מקללים, מנבלים את הפה, ואחרי שהם נפטרו-כל הבית התמלא שדים ורוחות שנבראו כתוצאה מהדיבורים שלהם.. והיה מאוד קשה להוציא אותם משם
אז בקיצור… הכוח של הדיבור הוא עצום..
ומכאן-שצריך לשים לב לב מה אנחנו מדברות… ובאו ננסה לחשוב שניה.. מה אנחנו מדברות?

אז… השיחות שאני לפחות מכירה מההפסקה, הן שיחות על מה שקרה אתמול, על בגדים ונעליים, על חברות ועל אחים קטנים, ו.. כן. ב"ה גם הרבה על הרעבע ועוד כל מני נושאים חסידיים כאלו..
עכשיו, באו ננסה לחשוב שניה, עלמה אנחנו אמורות לדבר. או לייתר דיוק-על מה לא.

אז יש לנו את לשון הרע-לא לדבר רע על הזולת עם כל הסעיפים שבזה.. יש את אבק לשון הרע-לא לדבר גם טוב על הזולת-מחשש שיש באזור מישו שנגד זה שאנחנו מדברות עליו, וזה יגרום לו לדבר רע… ויש לנו את רכילות-לא לדבר בכלל על הזולת..
בקיצור-אז לדבר על אנשים-לא כדאי
וואו… אצלי לפחות זה יותר מחצי ממה שאני מדברת.

ועוד נקודה-אמת. לאדמור הזקן היו יכולים להיות עוד מלא חסידים אם הוא היה מוותר על האמת.. והוא לא ויתר.. אבל מישומה בדור הזה-החסידות שלו קצת מוותרות….
ואני לא מדברת פה על שקר ממש.. כי ב"ה שאנחנו מעל זה..
אני מדברת על "ויתורי אמת" קטנים, שאנחנו אומרות כתוצאה מאי נעימות… ויתורים שהם לא בהכרח הרצון של הרעבע.. ואולי אפילו-ממש לא הרצון של הרבי.. בקיצור…
יש לנו עבודה רצינית…
בעצם-זו העבודה הרגילה… להגדיר את עצמנו. לדעת שלא הכל אני מדברת… ושרק הרבי זה שמחליט מה יוצא מהפה שלי…
אז איך אני מחליטה מה אני אומרת?
דבר ראשון-חשוב לדעת שאנחנו מסוגלות לגמרי לשלוט בדיבור שלנו.. כאילו.. אין פה מישי שלא מסוגלת לזה… ועכשיו-עצות בנידון:
*כרגיל.. אני בעד תזכורת מתוך נקודת הנחה שכולנו חסידות ואם נזכר מה צריך לעשות-נעשה…
אז.. פשוט לתזכר את עצמך בשלל דרכים.. החל מפתק על הסנדוויץ להפסקה (כלכך לא רלוונטי בתקופה הגאולתית שלנו…), שמזכיר לך שאת מדברת רק מה שהרעבע רוצה.. וכלה בלשנות שם של "אשת קשר" שאתן מפטפטות הרבה ל "מושקי כהן-לא מדברים איתה לשון הרע:)"
*דבר שני- תכיני לעצמך מראש נושאי שיחה גאולתיים, אליהם תוכלי להעביר נושא בעת הצורך…
*משו נוסף שלי מעוד עוזר- שתפי את החברות בהחלטה שהחלטת.. הן מעצמן תזכרנה לך ש"היי.. זה לשון הרע…"
בקיצור… באו נראה אתכן קצת יותר.. שומרות על לבוש חמקמק ומציק.. הדיבור..