קטע שכתבתי אחרי שמחת תורה אצלינו בשליחות:)
התוועדות.
'פאברייסען' מפוזר על השולחן כיד המלך. וגם 'משקה', כמובן.
אחרי ההתחלה הרשמית, בה ברור מי מדבר ומה, החומות מתחילות להתפוגג,
ואז, אז מתחילה ההתוועדות באמת.
זו אומנם התוועדות של שליח עם מקורבים, אך נראית כהתוועדות בתוך קהילה חב"דית לגמרי.
אולי השיח, המלל – שונה. אבל הצורה, ההתבטאויות – אמיתיות ופנימיות כל-כך.
כאילו הנוכחים מאז ומעולם ישבו מידי תאריך חסידי בהתוועדות חסידית…
השליח קם, מתחיל לדבר על כמה הרבי אוהב אותנו. דואג לנו. כמה אנו חשובים לו.
פתאום מקורב אחד, מקצה השולחן, קם ומכריז:
'איזה כיף לכם החב"דניקים שיש לכם את הרבי! איזה כיף!!'
והשליח לעומתו – מזדעק:
'לכם?! מה זה לכם?? לנו!!! הרבי הוא שלנו, של כולם! לא רק של החב"דניקים!'
*
נקודה של אמת.
אפשר לדבר הרבה על כמה הרבי דואג לנו, אוהב אותנו.
זה יכול להיכנס לראש שלנו. אולי אפילו ללב.
אבל מעשה קטן כמו שתואר מקודם,
יכול לגרום להפנמה אמיתית של כל הדיבורים והמחשבות.
מעשה אמיתי, שמראה לנו איפה האמת באמת נמצאת.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
