סיפורה של שליחות/9

היהודי הנודד:)

לפרק הקודם לחצי כאן

שנת הלימודים חלפה. ואיתה גם החופש. שנת לימודים חדשה מתקרבת – ומקום מגורים אין.
טוב, זה לא מדויק, כי לתחילת שנה היא מסודרת.
כל המשפחה מגיעה בעז"ה לקראת הצטרפותו של אח נוסף למשפחה. בזמן הזה היא תתגורר כמובן יחד עם כולם בדירה השכורה.
אך גם הזמן המפנק הזה חולף, וממשפחה של ידידים מגיעה ההצעה שהשליחה הצעירה תבוא להתגורר אצלה.
היא מקבלת חדר נעים ומתחילה להתאקלם. איכשהו, זה לא היה המקום הכי טוב ומשתלם, אך היא משתדלת להודות על מה שיש ולזרום.
אך מסתבר שלא רק היא ראתה בדבר קושי, כי כעבור שבועיים בלבד מגיעה ההודעה מאם המשפחה. היא קוראת לה למטבח ואומרת לה בצורה עדינה כי לא יכולים הם להמשיך ולארח אותה.
את אותו הערב, היא לא תשכח מעולם. בקושי רב הצליחה להגיע לחדרה ולהשתרע על המיטה כשבכי פורץ ממעמקי ליבה ללא שליטה.
'די ה', מה אתה רוצה ממני? כמה עוד נגזר עלי להיטלטל ממקום למקום? האם אצטרך עכשיו כל שבועיים לעבור מבית לבית, ממשפחה למשפחה???
רבי, אני לא יכולה יותר! תן לי כוחות!!!!'
כן, היא יודעת. הכוחות ישנם. עם כל ניסיון מגיע כוח. הסיסמאות שגורות על לשונה… והיא גם מאמינה בהם. אך כעת זה לא מספיק, כי כשהכוחות נמצאים בתת מודע זה נחמד, לא במצבים כשהיא צריכה להרגיש אותם בפועל ממש!
חולפים שבועיים והנה היא מוצאת את עצמה במטוס.
לא, היא לא חוזרת הביתה, היא טסה לרבי בקבוצה של כ"ב שבט. ואם תהיתן, היא עוד לא יודעת לאן תחזור….
השהיה אצל הרבי מנתקת אותה מהקשיים ומהנסיונות. היא צוברת כוחות. וכשהיא נמצאת באוהל, ביחידות, שבוע לפני החזרה לארץ מבלי לדעת לאן היא תחזור, יש לה הרבה על מה לשפוך את ליבה לפני המשלח.
מפה לשם, הזמן חלף והגיע הזמן לשוב ללימודים.
אל דאגה, היא לא נשארה ברחוב.
המשפחה המארחת מהשנה שעברה קיבלה אותה בזרועות פתוחות.
(לכתחילה לא רצתה לחזור לשם, כי הרגישה לא נעים לנצל את טוב ליבם…)
ולה הייתה אורה ושמחה וששון ועיקר.