מכתב מלב אל לב
לפרק הקודם לחצי כאן
חיימקה אחי המתוק,
אתה אמנם קטן עדיין, בסך הכל בן שנה. אבל דווקא בגלל זה אני מרגישה בנח לשתף אותך במחשבות שלי.
חיימקה, הנה זה שוב פעם קורה.
אני חוזרת לארץ ישראל לסיים את שנת הלימודים, להיפרד ממקום השליחות ומהבית וכן. להיפרד גם ממך. זה קשה. מאוד. רק לפני קצת פחות מחודש באתי לכאן. אתה ישנת אז. נכנסתי בשקט לחדר והתיישבתי ליד מיטתך. הסתכלתי עליך במשך כמה דקות. על אחי התינוק שגדל כל כך בחודשיים וחצי שלא ראיתיו. הסתכלתי עליך ואז, בלי שארצה אפילו, הן הופיעו. הדמעות. כן, חיימקה שלי, גם אחיות גדולות לפעמים. תשאל על מה בכיתי? האמת, שלי בעצמי היה קשה להבין ולהגדיר את מה שחשתי אז אבל בכיתי על הימים שאני לא זוכה להנות אתך. על כך שאני לא רואה איך שאתה גדל ומתפתח. הנה, בפעם שעברה שראיתי אותך היית בסך הכל בן שנה וחודש ופתאום אתה כבר בן שנה ושלושה חודשים. זה הבדל עצום בגיל הזה ואני ממש ראיתי את זה במוחש! בפעם שעברה היה זה ממש כשהתחלת ללכת כמה פסיעות, ועכשיו, אתה כבר ממש רץ. מטפס פה, מטפס שם.
אז נכון שאבא ואמא שלחו תמונות והסרטות…אבל זה ממש לא אותו הדבר! פתאום, חיימקה, אתה כבר יודע שב'שמע ישראל' מניחים יד על העיניים, ושכאשר עוברים ליד מזוזה מושיטים את היד לעברה. ואני, אחותך הגדולה, מביטה ומתלהבת מכל דבר שאתה עושה. האחים עומדים סביבי אדישים "הוא כבר מזמן עושה את זה.." הם אומרים לי. ואני מתפלאת, האומנם? מתי הספקת חיימקה קטן שלי?! אז כן, מסתבר שחודשיים וחצי זהו זמן ארוך בשביל לא לראות אותך…
בבוקר למחרת הנחיתה שלי התעוררתי לשמע קולך המתוק. פקחתי את העיניים ו ..אתה לא יכול לשער לעצמך כמה שמחתי לראות אותך מול עיניי. עומד, בגודל טבעי. אבל אתה, חיימקה, אכזבת. לא הכרת אותי. לא רצית לבוא אליי. וודאי לא הבנת מי זו הנערה הזרה שפלשה פתאום לבית. וזה היה לי קשה. מאוד. שאחי לא יכיר את אחותו הגדולה?!
אבל ב"ה, למרבה שמחתי, התרגלת אליי מהר ובצהריים של אותו היום כבר יכולתי לשחק אתך כאילו שזה דבר רגיל למשך כל השנה. פתאום קלטת שיש לך פה אחות גדולה שמוכנה ומחכה לפנק אותך כמה שיותר. אתה יודע.. להשלים את הימים שאני לא נמצאת בבית..
היה כל כיף אתך, חיימקה! אבל עכשיו, הנה זה שוב קורה. אני צריכה לחזור לארץ ישראל ואתה נשאר פה עם שאר המשפחה. ואני נפרדת ממך מלאת חששות. מה יהיה בפעם הבאה שניפגש? האם תזכור אותי?
כן. הפרידה קשה מאוד. ואתה, וודאי לא תבין לאן נעלמה לפתע אחותך הגדולה והאוהבת. אבל בעז"ה חיימקה, אתה עוד תגדל. תגדל ותבין. תבין שזכינו. שניתנה לנו הזכות להיות שלוחים מהרבי! זכינו ליטול חלק במעצמה אדירה! אמנם כן, זה מלווה בהמון קשיים, אבל תאמין לי, חיימקה, שבשביל הזכות הזו, הכל שווה!
בעז"ה שתצטרפו אלי לארץ עוד היום על עננים!!!
אוהבת מאוד וכבר מתגעגעת!
אחותך הגדולה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
ואווו ממש נגעת לי בלב!! לא קראתי את הפרקים בסידרה..ונכנסתי לזה בתקווה שאני יבין למרות הכול. והבנתי! זה תאמת מאוד ריגש אותי על המחשבה שפיספסת את הצמיחה הרוחנית שלו! זה מראה כמה את בוגרת וכמה דברים שבאמת חשובים תופסים מקום גדול בחיים שלך! כמובן שגם בשליחות רואים את זה! אני באמת מצדיעה לך!! מילאת אותי בהרגשה שאני כאן ועכשיו רוצה להעמיק בכל שליחות שאני עושה בחיים שלי! תודה לך!
באמת הפרקים פה די כל אחד לעצמו… ולא ממש המשך 🙂
שמחה לשמוע שקראת ונהנית ושגם לקחת תובנה לחיים!
תודה לך על המילים החמות! 🙂
שרה שמחה חזרת!!!
והשליחה הכותבת.. וואי זה פרק קשה וכואב…. מחבקת אותך!!!!!!!
שיאוווווווו את כותבת נדיר!!!!!!
מחכה כל שבוע פוסט שלך!!!!!!!!
ובאמת זה נשמע עצוב שאח שלך לא זוכר את אותך…
שמחה לשמוע שבסוף כן????
אין לי מושג למה אני כל כך אוהבת את הבלוג שלך,
כנראה בגלל שהוא גורם לי להזדהות אתך בכל כל הרבה מקומות.
את כותבת פשוט נוגע, אין לזה הגדרה אחרת ?
וואו!! את מהממת!!!! תאמת שריגשת..
גיבורה את!! אוהבת אותך מלאאאא!!??
מהממת שאת!!!
אני כל שבוע מחדש מחכה לפוסט הזה!!
יש לשליחות הרבה אתגרים אבל איך שאתן מהתגברות עליהם זה מפתיע אותי כל פעם מחדש!!
מאחלת לך ולכל השליחות הצלחה בהכל!!?
אימלה את מהממת!!?
גרמת לי דמעות.. מסירות נפש כפשוטו ממש!!
קשה מאוד! אבל זכית!! זכות עצומה!
מעריכה מאוד מאוד מאוד!?
יאוווווווווו ריגשת אותי, זה אחד הקשיים הענקיים.
אוףף זה כזה עצוב כל פעם כשאחותי התינוקת מסתכלת עליי כעל חשודה, אם אני מסתכלת עליה היא בוכה..נכון בסוף היא מתרגלת אבל הרגע הזה פשוט נורא.
וואי מושקי ,את פשוט מהממת???
אוהבת אותך ואת הבלוג שלך ברמות!
אבל בפרק הזה היה משהו מיוחד מתמיד?
ממש רגשת אותי! המיוחד בך שאת כותבת על הקשיים שלך
בצורה כל כך אופטימית וחיובית למרות כל הקשיים המטורפים
שאת חווה,ובפרק הזה ממש נגעת לי בלב. כי באמת הקטע הכי
קשה זה הריחוק מהמשפחה ובמיוחד האחד החמוד והמתוק
שתמיד הכי מתגעגעים דווקא אליו.. אני שליחה בארץ אז קשה לי
להבין באמת את הקושי שלך אבל ב"ה יש לי משפחה גדולה של שליחים בעולם ולכן אני כן מצליחה לנסות להבין אותך.
ובאמת שאת שליחה מיוחדת ועוצמתית ואני בטוחה שאת גורמת המון נחת לרבי גם בשליחות עצמה וגם כשאת לומדת בארץ רחוק מהמשפחה למרות הקושי ומתגברת ושמחה למרות הכל!
אוהבת אותך? ואת באמת מדהימה שאת יודעת להעריך באמת
את הזכות להיות חלק מהצבא האדיר הזה של השליחות!
ואמן שבאמת נזכה לטוס על העננים לבית המקדש
ותתאחדו כל המשפחה בירושלים הבנויה?
הגרון שלי חנוק…
הדמעות לא צריכות רשות…
אצלך זה חיימקה, אצלי זה מאיר ושימי וחסי…
מלאכים בדמות ילדים!
ואת הפנים המלאכיות האלה אני זוכה ללטף רק בקושי, כי כשאני חוזרת הביתה הם כבר גדולים מידי בשביל להתפנק…
כואב!!!!!!