סוגרים עליי

ניסיתי לנסות ורק–
סוגרים עליי
מנסה להתקדם להשתלב,
והכל סוגר עליי
את הזריחה הכי יפה לצלם במצלמה,
אבל הזמן והמקום סוגר עליי.
לצלול במחשבות,
לסדר שם מגירות,
ארבע כיווני אויר וכולם-נושפים עלי,
להצליח לשנות ולהשתנות,
וכבר כל האופציות נסגרו במיוחד בשבילי,
להרים ת'ראש בלילה ולראות כוכבים נוצצים.
אבל אור המנורה מסנוור את עיניי..
לרצות בקרבת חברה
אבל כל מילה שלה מוחצת..
ההבדל בין שאיפה למעשה סוגר עליי.
והחוסר הבנה בעולם הזה.. שהוא רק
סוגר עליי.
רצון להזדהות,
והקנאה של המהות..
הקולות בפנים רק סוגרים עליי.
רוצה להתקרב והולכת במקום.
רוצה לטוס לתשרי-אבל עוד לא יודעת מי אני וזה–
סוגר עליי
רוצה להתפלל ולהגיד קורבנות,
אבל ההרגשה הזו שאני מדברת לעצמי..
סוגרת עליי.
רוצה לכתוב שיר נורמלי
או לפחות עם חרוז בודד
אבל החיים האלה רק –
סוגרים עליי.