בנות אני כותבת- מקלידה עם דמעות בעיניים! תיקחנה את זה לתשומת ליבכן…
עכשיו השעה כבר שתיים בלילה, קראתי עוד פוסט על רזות…
בשבועות האחרונים עלו די הרבה על הנושא…
ואני רוצה פשוט להתחנן אליכן!!!
אז אני מספרת קצת על עצמי…
ואני מתנצלת מראש על האורך.
כמו שמי שקראתי עכשיו, היא גם ציינה מתחילת כיתה ז', כשהאחות בבית הספר שוקלת את כל בנות הכיתה…
אז גם אני נשקלתי, לפני זה ראיתי את כולן יוצאות כמו מי שכפו עליהן איזה משהו קשה לעיכול… ואני?! אני נכנסתי בצעדים עליזים, עם כל האיחולים של החברות "אלונית, אין לך מה להילחץ" "כיף לך את תמיד רזה!" "את יפיפייה, הכי רזה" "אלון, מלכת הרזות" ועוד דברים מוזרים שכאלו… יצאתי עם מכתב להורים, הפנייה לרופאה אחת, פסיעה מאשפוז, על משקל של כמעט ילדה בגן או בכיתה א' (אני ממש לא צוחקת!), אז כשיצאתי אולי יפה חששתי אבל שניה אח"כ כשכל חברותי התנפלו עלי "נו! כמה את שוקלת?" ואני בחשש שהן תעקמנה פרצוף, מתביישת להראות להן, ובסוף אחרי לחצים של החברות הקרובות, הראיתי.
זה הייתה הטעות הראשונה הכי קריטית שלי בזה…
כי כשבקשתי מהן לא לגלות, מסתבר שזה לא עזר. (דווקא החברה הכי טובה שלי ממש לא התלהבה, היא הייתה חכמה! מאד, אבל שאר החברות, שאחריהן התפתיתי יותר היו הבנות ה"הכי" בחברה… מכירות את המושג הזה?! ולא שהייתי כזאת חלשה בחברה, ממש לא… אבל עדיין) והן אפילו בצעו איזה סוג של עסקה, הן מגלות למישהי מי הבת הכי רזה, וכמה היא שוקלת והבת השנייה צריכה לגלות כמה היא שוקלת… אני כמו טיפשה כששמעתי על זה, קצת הרגשתי נבגדת אבל ראיתי שבנות התפעלו וכרכרו סביבי וכל הזמן עקבו אחרי ועל האכילה שלי, נהניתי מזה… זה הופץ בכל המחזור שלנו, ו… הבנתן ת'רעיון.
נראה לכן שכשהרופא איים עלי שאני חייבת לאכול יותר דברים מסוימים זה עזר? כמעט והתאשפזתי… איכשהו (לא זוכרת במדויק) האיום הוסר ואני אכלתי אולי קצת יותר מתמיד, עדיין כרגיל.
אוכלת בלי יותר מידי לחשוב, פחות דברים בריאים כמו עוף ובשר- לא אהבתי, אבל ממשיכה לאכול הכול… בעיקר שטויות. בלי לבדוק אם אני משמינה או לא. כשכולן מקנאות סביבי…
עבר. הגעתי לגיל הנערות, הבגרות, כיתה ט'…
כולן התחילו לדבר על הדיאטות ואני הרגשתי רחוקה מהנושא, כל פעם שהן התחלו ונסתי להידחף כדי לא ל"הזנח" מאחור הן השתיקו אותי ונתנו לי את צומת הלב הטיפשית הזאת "עזבי אלון דקיק , אין לך מה להוריד!" "את רזרוזה!" "בסוף תיעלמי לנו".
כנראה שבאיזה שהו שלב נכנסו לי לראש מה יקרה אם יגמרו לי הנושאי שיחה עם החברות (זה היה בשלב שאת מחפשת כמה שיותר חברות אמיתיות, בתיכון) ואני הייתי בלחץ, מה יקרה אם כבר אני לא אהיה המשהו המיוחד הזה בכיתה.
הייתה לי עוד חברה שלמדנו יחד גם ביסודי ועד עכשיו והיא שקלה די כמוני, רק שהיא הרבה יותר נמוכה ממני, אבל הייתה לנו תחרות סמויה רצינית, בכל אופן מציידי- ואני כטיפשה, חששתי שכולן תתלהבנה ממני ואני אזנח במשקלי ושלום…
ובאמת שאלו מחשבות טיפשיות כי באמת שהיו לי חברות, ואפילו יותר מהבת "היריבה" כביכול, והייתי ממש במרכז הכיתה גם בזכות עצמי בלי קשר למשקלי. אבל עדיין זה לא עזר ואני הפסקתי לאכול עוד כמה דברים… התחלתי באמת להיגעל מדברים… אבל אני מתכוונת ממש להיגעל על כדי שהייתי יכולה להקיא… (סורי שזה מגעיל).
וואו זה כבר אורך, ולא התכוונתי להעלאות אתכן.
אני עם הזמן כבר התרגלתי להיות הכי רזה, וכבר לא הייתי צריכה את החברות שתגדנה את זה עלי, הרגשתי את זה בעצמי.
אה, משהו ששכחתי לספר לכן זה שדווקא במראה הייתי נראית (לא כגאווה! בכלל לא) כגוף של דוגמנית, קצת רזה ביחס לשאר הדוגמניות, אבל עדיין הייתי נראית יחסית טוב, אבל המשקל מעולם לא הראה את זה. זה מעולם לא היה עמד על "משקל תקני" ולא משנה מה שאימא שלי ניסתה לעשות… כלום לא עזר.
התרגלתי שאני קונה בחנויות של נשים את הבגדים במידה הכי הכי קטנה אלא אם כן זה מתחיל בS או ב34/6 ואז הייתי צריכה להצר כפול מהרגיל אז זה לא היה לעניין והייתי קונה גם במקביל מחנויות של ילדים, וזאת הייתה סוג של גאווה. בנות זיהו שזה מkiwi והיו צועקות "וווי יש את זה לאחותי הקטנה" "איזה קטע שאת נכנסת למידות האלו" ודברים בסגנון הזה. מעולם לא הרגשתי על זה בושה, גם לא עכשיו.
עם הגיל "המתקדם" עולות הציפיות ועוד לחצים… והיום אני יכולה לומר בפה מלא "אני בקושי אוכלת". ואני ממש לא מתכוונת ל2 ארוחות בערך בזמנן כשאת אוכלת בקושי פחמימה אני לא אוכלת כמעט ארוחה נורמלית בזמן… עכשיו בלימודים אז חזרתי קצת לאכול משהו בלימודים… אבל אני הגעתי למצב שכואבת לי הבטן אם אני אוכלת יותר מידי…. ואני יכולה לתת לכן, דוגמה ממש טרייה היום בצהרים אמא שלי חייבה אותי לאכול צלחת מלאה של אורז… ואני רציתי רק איזה 2 כפות… אכלתי, תוך כדי דיברתי עם חברה שלי בפון (?) והיא שואלת אותי כבר כמה אני אוכלת שכואבת לי הבטן, שהינה היא יודעת שאני בקושי אוכלת… ויורדת עלי. אבל אני נהנית מזה! נכון שזה מחריד?! אני יכולה להאשים את כולן. את החברות, את המשפחה, את המורות, את הסביבה ובעיקר את עצמי…
אבל תכלס זה לא קשור…
רציתי רק לספר לכן שעד היום קשה לי להפריד את המצב הזה שאני פשוט נהנית מזה שאני ממש רזה… מזה שכולן יודעות מזה, שואלת על זה, דואגות לי בקטע הזה..
ולא!!!! א תבינו לא נכון זה לא שאני מחפשת את הצומי הזה כבר, פשוט התרגלתי לזה. לא יכולה לדמיין שאני פתאום אשקול יותר, (כן אני כבר קוראת לעצמי שמנה- ומבטיחה לכן שיהיו כאן הרבה בנות שהיו מתות להיות כמעט שמנות כמוני, ואני דווקא לאחרים קוראת שמנים רק מעל משקל מסויים-80 כזה?♀️), מפחיד אותי להגיע למצב שאני באמת אהיה אנורקסית (אם אני לא נקראת כבר עכשיו כזאת), אני לא נקראת ממש מטופלת, אני לא ממש משתפת אף אחד על כל מה שאני עושה ביומיום ובגלל גילי אף אחד לא עוקב אחרי לוודא תמיד שאני אוכלת… אני יודעת שאני מזיקה לעצמי. אבל אין לי כבר מה לעשות…
מצטערת שזהו פוסט בלי איזה סוף נורמלי… אולי אם יהיה שינוי אז אני אעדכן אתכן…
טוב אז בעצם עד לכאן כתבתי פעם קודמת, ועכשיו כשאני באה לשלוח את זה (עבר כבר כמה ימים…) אני מוסיפה עוד כה מילים…
אז בעצם כבר מתחילים יותר להציק לי לאכול. אבל עדיין אם זאת חברה, אני נהנית מזה.. ואם זאת אמא, אז?. אבל עדיין…
תכלס, בטוח שכל החברות שלי רוצות בטובתי, אבל הן לא יודעות מה עובר לי בראש. וזה בעצם די חבל…
אז לפני שאת מגיבה בהלם למישהי שרזה לידך תבדקי טוב למה זה ככה, ואיך בכלל היא תקבל את זה.
טוב אז שוב סורי על הארוך ועל הבלבול שקיים כאן. תודה למי שקראה עד לכאן. מצדיעה לך…
משהו אחד אני עוד מבקשת.
גם אם זיהית אותי, ואת יודעת מי אני… פליז! אל תרמזי לי את זה "פנים אל פנים", אבל אולי כן כדי שתגדנה איזה משהו בתגובות פה, שאני רק אדע. אבל בשום פנים ואופן שבנות אחרות תדענה את זה בגלל התגובה הזאת…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
50 תגובות
היי, תקשיבי, לא חשבתי על זה בכלל.
אני הילדה בקצה השני שכל הזמן בדיאטות וכו חח
ותמיד היו את הבנות הרזות שהיו אומרות "אני צכה דיאטה" ואני פשוט לא הבנתי מה יש להם בראש, כאילו אני אחת שבאמת צריכה לרדת במשקל, ואני לא רזה בכלל ואני לא הרזה שאומרת שהיא צריכה לעשות דיאטה. ופשוט לא הבנתי מה העניין שהם אומרות "אוייששש עליתי קילוו אני חייבת דיאטהההה,", ובאמת לא חשבתי שמצד שלהם כל קילו זה כמו 4 קילו אצלי לפחות חח
מקווה שהבנתם את העניין. ))
ולך, השואלת היקרה, אני אגיד לך דבר אחד.
א ס ו ר ל ש ת ו ק.
באמת, זה יכול להיות כל כך מסוכן ח"ו! אולי את חושבת שתצליחי עם זה בעצמך, אבל אולי לא???
למה לקחת סיכון? אולי צריך ללכת לרופא? אני לא צוחקת ממש לא, אני באמת מרצון לעזור. ותאמיני לי שזה ממש לא כיף אחר כך…
אני מהחלט לך הרבה בראות והצלחה בהמשך!
הערה קטנה, דיאטה לאו דווקא להרזיה…
יש גם דיאטות השמנה.
תודה על האיחול…
אני שחמה לפחות שנתתי לך כיוון …
תודה על התגובה.
קראתי בנשימה עצורה.
אני חושבת שממש כדאי שתתפסי רגע אומץ ותשלחי לאמא שלך את הפוסט הזה, או קישור אליו.
עד שתתחרטי כבר יהיה מאוחר מדי, נפלאות המדיה.
אני לא חושבת שהיא באמת תקרא את זה וגם אני ממש חוששת..
אבל תודה נשמה על ניסיון.
ואו, אמת שאני רזהה ממשממש גם.. עשיתי את הבדיקה הזו.. והאמת האמת.. הן אומרות ליי אעאע מהה את שוקל כמו אחותי הקטנה.. אני צוחקת איתן וכו'.. אבל באמת אני נורא לא אוהבת אתזה, זה כמו שאני אגיד לך אעאעא איזה שמנה אתת אמאלה.. אין הבדל!
ואני מסכימה איתך אלון, תבדקו לפני שאתן אומרות אתזה.. עם זה נעים לאותה אחת..
שבת שלום!!!?
תודה על ה"סוג של עידוד" כואב לי על כל בת שאני מגלה שיש עוד כאלו, אבל כתבתי את זה כי פשוט ידעתי שהן קיימות…
פשוט נתת לי חיזוק שעשיתי את הדבר הנכון למרות הקושי העצום שאף אחד לא באמת יבין אותו.
וואי, האמת שיש לי הרבה מה לכתוב לך אבל אין לי כל כך הרבה זמן
רק מה שנראה לי ממש חשוב:
איך שתיארת אז את רזה באופן קיצוני ו-סורי אבל גם אם נראה לך שזה יפה בדרך כלל זה קצת פחות…
וגם- את רוצה להגיד לי שאת לא אוכלת רק בגלל רצף תקריות חברתיות?
קחי ת'צמך בידיים ותתחילי לאכול, פליזזזז, זה נשמע שאת רועבת
אפילו תאכלי רק דברים בריאים כדי שתשארי רזה (ואיך שזה נשמע גם אם תאכלי אוכל הכי לא בריא לא תשמיני יותר רבע-חצי קילו) אבל תאכלי!!!!!!
סליחה אם התגובה הייתה נשמעת מתקיפה או משהו בסגנון אני פשוט ממש הזדעזעתי- בן אדם שאוכל 2 כפות אורז ביום?
אז מנסה קצת לטלטל אותך
אם יהיה לך בכל אופן זמן אני אשמח שתוספי אם היה לך עוד…
אממ אני אולי רזה באופן קיצוני. אבל המציאות מראה שאני נראית יותר מידי טוב. ורק קבלתי ים של קנאה גם מהבנות הרזות כביכול…
היום! טרי מידי! בת יחסית רזה (שוקלת כמה קילו יותר ממני. אוף שאני כזאת?) שמעה כדרך אגב שאני שוקלת פחות מX וזה השפיעה על הזעקה שלה….
את לא נורמלית! בערך במילים כאלו שמבטאות אח"כ את כל האמרות… די אני מקנא בך… והיא לא היחידה.
כי אני באמת לא אחת שאפשר לדעת עליה כמה באמת היא שוקלת. אני נראית רזה. לא מידי. אבל שוקלת ממש נמוך…
לא יכולה לומר שהיום אני לא אוכלת רק בגלל רצץ של תקריות חברתיות (אחלה הגדרה. מקפלת המוןןןןן בתוכה) אבל זה משפיע יותר מידי. זה הקושי היחידי שהיה לי בעליית הפוסט הזה…
אני לא יודעת להרגיש רועבת. לא זוכרת מה זה. טוב?! כנראה שזה ישמע לך רע. אבל אני לא רועבת… כי אני עם עצמי רוצה? פשוט אוכלת. (ולא רק עם עצמי? כי מתחננים לי כמעט שאני אוכל) אני כבר יכולה לומר לך שאני לא אוכלת "שטויות" לא מצליחה… ובריא?! לא יודעת לא טעים אולי..
טוב אני אוכלת אל תלחצי. לא כל יום שלי עובר בנטו 2 כפות אורז… (היום אכלתי 4 כפות? וסלט)
לסלוח? על מה? זה לא מתקיף.. זה רק מראה לי אכפתיות שיש לך.
אז– פשוט תודה לך❣
על הכל…. וסורי שלא היטלטלתי מספיק.
מהממת אחת!! קחי את עצמך בידיים.
הגוף שלך לא יכול לתפקד במצב שאין לו את החומרים שהוא צריך. זה גורם לו נזק שאי אפשר לשער את ההשלכות שלו להמשך החיים!!
תאכלי ארוחות מסודרות. כל פעם תאכלי יותר ממה שאת רגילה, שתכאב לך קצת הבטן. ככה הגוף שלך יתרגל בהדרגה לקבל כמויות תקינות של אוכל.
תתייעצי עם תזונאית שתעזור לך להרכיב תפריט בריא ומזין לפי מה שאת אוהבת, ואם את מסוגלת גם את מה שאת פחות אוהבת ואולי עם הזמן את תתרגלי לטעם.
תדעי שהכל תלוי בך. החיים של והעתיד שלך בידייך.
בהצלחה!!
אז קודם תודה. אני? מהממת? טוב…
זה נכון. ותאמיני לי שכבר שמעתי את זה. ואני צריכה לשמוע את זה המון ואולי רק אם אני ארגיש ממש קרוב זה מה שירענן אותו.
את לא באמת יודעת מה זה אומר שכואבת לך הבטן… זה כאבים שאין לך באמת מה עשות איתם. ואגב הגוף מאותת לפעמים בעצמו. משתדלת לטפל בו.
אם אמרתי את המושג 'לא מטופלת' ז"א שאני לא פגשתי את המרפאה כבר המון זמן…
תודה!!!
לאט לאט עם המון מילים כאלו אני אצליח יותר.
ואגב בנות אם אני אשתנה לטובה תדענה שזה רק!!! בזכותכן…
אני מקווה שזה בסדר להגיד לך את זה ככה.
זה נשמע שיש לך אנורקסיה.
ההורים שלך מודעים למצב שלך?
לא. הם לא מודיעים.
רק עכשיו. בתקופה האחרונה הם התחילו.
והם מאיימים עלי שיכניסו לי אוכל מהוריד. בבית חולים. עם עירוי.
כי כל הזמן כואב לי הראש.
ואני חלשה אולי אפילו כדי להחזיק את הגוף של עצמי.
טוב, אני רוצה לתת לך שיחת מוסר קטנה, מסכימה לי?
תקראי רק אם את מסכימה, טוב?
אני אגיד לך מה, בגיל ההתבגרות בנות רוצות להיות רזות, שזה בסדר, והן מתלהבות וכו' וכו'…
אבל אז זה יוצר עידוד כזה להיות רבע עוף דקיק ומתקפל…, אבל מי שמבין ביופי אח"כ, אחרי גיל ההתבגרות המבולבל שכל אחד רוצה להיות "הכי" – לא משנה במה, הוא מבין שכדי שגוף יהיה יפה הוא צריך להיות קודם "גוף" ולא שלד שאין לו דמות הגוף…
לכן, זה יצר אצלך אשליה כזו שזה יפה, אבל זה לא כך. ברגע שתביני ש"גוף" זה הרבה… יותר יפה, ותפנימי את זה. הבעיה בס"ד תיפתר…
ואולי תביני את זה טוב יותר כשתופעות גיל ההתבגרות יפסיקו לכרכר סביבך…
ו—- עוד משהו, הכי חשוב, כמה שיגידו שאת רזה ויתלהבו או משהו בגיל המבולבל הזה- זה –לא–מה—שיגרום– לאף– אחת– לאהוב– אותך– יותר–!!
הכח שלך, השמחה והחיוניות שלך- שזה תלוי כמובן בבריאות שלך, מושכים הרבה יותר אהבה, קרבה וחברות, הרבה יותר ממראה חיצוני, שגם הוא יפה יותר כשלובשים בגדים על "גוף" ולא על קולב…
וזהו. נגמר המוסר המרגיז הזה (:, ועכשיו אני רוצה לשלוח לך הרבה בריאות וכח ו-"חשיבה עצמית", אני מבינה אותך מאד שאת מפחדת להפסיד את התוית של היפה, אבל היא תתחלף באחרת עם הגיל הטיפשוני הזה (:…
שיהיה בעז"ה בהצלחה ו– תפרגני לעצמך את הכח והחיוניות והשמחה… (;
תודה.. שיחות כאלו כשהן יתרבו תוכלנה להיות אולי לעזר…
אבל באמת תודה!!!!
נכון אני כבר לא צריכה שבנות תאבנה אותי עי זה … כי מציאות שבנות אוהבות אותי גם בלי לראות אותי יום יום… אבל עכשיו זה כבר השלכות של העבר…
פעם זה היה כזה.. ויש עוד בנות כאלו. אני בטוחה. ועדיין קשה לומר כזה דבר.. זה נסחב לו עם החיים… אי אפשר פתעום להתנתק מזה..
ואגב אני די בטוחה שאת לא חושבת שאני לא שמעתי את כל מה שכתבת.. אבל קשה לעזוב הרגל ועוד יותר קשה לשנות דברים כאלו… היום זה כבר לא החברה זאת אני.
אגב זה ששמעתי את מה שאמרת לא סותר את זה שהיה לי טוב לקרוא שוב. ושוב. ושוב.
וואו…, קודם כל, תודה שענית, חשבתי על זה הבוקר וקצת התחרטתי…, לא ידעתי איך תקחי "מוסר" כזה… (:, כי נדיר שאני אתחיל למסור הרצאה כזו… ישירה…, פשוט רציתי כ"כ לומר את הדברים וניסיתי למצוא דרך עקיפה יותר… ואני צריכה להגיד לך שאת בוגרת ממש ואני מעריכה את זה (:
אני מבינה אותך מאד…, כי מאתגר להוציא מחשבה עיקשת מהראש ברגע ולשנות הרגלים ותפיסה בעיקר…
את יודעת אבל מה אני עושה כדי למצוא פתרונות?
אני שואלת את עצמי את הייתי מציעה לחברה? מה היה יכול לעזור לה?, אז תשאלי את עצמך.
יש בך את הרצון והוא התחלה , סוף ואמצע לכל שינוי בחיים. ותתפללי שתצליחי.
ואם את שואלת מה היה עוזר לי? אז ככה, עם רגשות ומחשבות זה מאתגר ממש להתמודד, אבל עם פעולות זה קל יותר…, בפעולות אני מנטרלת את הרגש ועושה כמו רובוט. פשוט. ואח"כ- "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"…, בעזרת השם.
-להתנתק מהמחשבה- כשמתרגלים את זה זה קל יותר בכל פעם מחדש.
ואז- לעשות מה שצריך ונכון.
בהצלחה ארז (:, ותזכרי, הכל בראש, ובראש את ארז… (:, ברוך השם.
???
זאת ממש משמיים שהגבתי דווקא לך. כי סתם הגבתי ל2 בנות והיית יצא הראשונה…
אז אל תתחרטי על זה.
ואם זה נדיר, אז אני שמחה לגלות שהנדירות נפלה עלי…
את צריכה?! או אומרת?!?
אמממ בוגרת?! זה אמור לקרות עם השנים… אז גם לי זה קרה. אני לא ילדונת.
וכייף לדעת שמעריכים את זה.
נקודה לקחת לשמור לזכור וליישם…. לגמרי קשה האחרון. מבטיחה לנסות פעם אחת.
לפחות זה ברור מספיק שזה קשה…
ותודה?
השגחה פרטית (:
נפלו עליך עוד כמה דברים, תיזהרי ממפולת? אבל אשמתך כאמור ?
מממ, את לא ילדונת את אומרת?, תזכרי (:
אז– קחי אחריות על עצמך!!! (: (:
(ואם כבר ילדונים, יש עוד כמה ילדונים שמחכים בעז"ה לאמא חזקה, בריאה וחיונית(: ואת כבר לא ילדונת, אז תזדרזי ?)
ככה זה, או שאת ילדונת או שאת לוקחת אחריות, ואין לך הרבה ברירות במה לבחור (: (:
מעריכים…, אוטמטית… (:
יש יש יש, בעז"ה.
תעדכני? (:
השגחה פרטית (:
נפלו עליך עוד כמה דברים, תיזהרי ממפולת? אבל אשמתך כאמור ?
מממ, את לא ילדונת את אומרת?, תזכרי (:
אז– קחי אחריות על עצמך!!! (: (:
(ואם כבר ילדונים, יש עוד כמה ילדונים שמחכים בעז"ה לאמא חזקה, בריאה וחיונית(: ואת כבר לא ילדונת, אז תזדרזי ?)
ככה זה, או שאת ילדונת או שאת לוקחת אחריות, ואין לך הרבה ברירות במה לבחור (: (:
מעריכים…, אוטמטית… (:
יש יש יש, בעז"ה.
תעדכני? (:
וואט?
הבנתי נכון?
את זיהית מי אני??!
ואת גם תמר וגם יהל?
אני אשתדל… מצחיק לומר את זה כשאני יודעת שזה לא ילך ככה…
לעדכן?!
אז תזכרי להכנס עוד חודשיים או יותר…
ביי
פשוט לא יודעת כלום.
והשגחה פרטית?! לגמרי!!!
אשמתי? טוב אני אוהבת להיות אשמה בכאלו דברים..
את בד"כ מבינה נכון ?
לא במציאות- השם שלך כאן, באתר, כן? (:
אני גם יהל וגם יהל (:
הי, הי, את הבטחת לנסות!! ?
אוקי, באיזה תאריך להיכנס?, לקחתי את ההבטחה שלך ברצינות ?
את יודעת, את יודעת…, בפנים את יודעת הכל, את רק צריכה קצת אומץ להיכנס לבפנים ןלהחליט את הדברים הנכונים בס"ד…
?
לכן אמרתי כאמור (:
למה את לוקחת דברים ברצינות כל כך… אני מפחדת לנסות…
טוב הבטחתי…
מתי להכנס?!
לא יודעת… אמממ עכשיו אני קצת אוכלת. אבל זה יום ככה יום ככה וגם אם אני אוכלת זה לא דווקא מסיבה נקיה.. קרי.. הבנתי שלא מרזחם דווקא אם לא אוכלים כמעט כלום?.
תכנסי כשמשעממם לך..
טוב לדעת שאת יהל. את פשוט מידי נשמה❣
כי החיים זה משהו רציני (:
נכון, הבטחת, ומהצלחה לא מפחדים (;
עוד שבוע את אומרת לי- יהל, קיימתי, סיכמנו? (:
בסדר, לא משנה לי הסיבה, העיקר תאכלי, עד שבעז"ה תדעי שאת יפה יותר ככה (:
לא רעיון טוב (: קצת נדיר בתקופת לימודים (:, סיכמנו יום ב' כ"ו חשוון (:
הסמקתני ?
אז תהיי גם את נשמה וקיימי נא הבטחתך ?
ורק אז אני אגלה לך שהיית נשמה כבר לפני זה ?
אבל בנתיים תשמרי את זה בסוד (:
אני מחכה לך (:
הגבתי לך מזמן.. למטה.
אני גם לא שמנה ( ככה אומרים כי לדעתי אני כן?) אבל שוקלת הרבה (אני גבוהה)
לפני הקורונה אמרו לי שאני שמנה (לא חברות קטנות מישהו יותר בוגר חח ) לקחתי ברצינות היו תקופות כאלה שלא אכלתי כמעט שום מתוק או פחות מתוק ויש שלא הייתי אוכלת ממש כלום והיתי רעבה (רק שאמא שלי לא תדע מזה?) עכשו בינוני (אבל הרבה פחות ממה שאכלתי קודם
אוחחחח אין לי מושג מי אמר לך את זה וזה נשמע לי רע. מידי. אבל כן כדי שאמא שלך תדע מזה… ואני לגמרי מבינה את הפחד שלך שהיא לא תדע. אז תטפלי בזה לפחות עכשיו לבדך. ואם יחמיר— רוצי לעזרה. אבל אם את מתכוונת רק מתוק אז טוב. כי אוכל בריא הוא בריא! לא מתוק…
וואי כל כך מזדהה איתךך😞
אני מרגישה ממך שאת יודעת את הבעיה שלך, אז לא יעזור להגיד לך שאת בבעיה.
אבל אומר לך משהו אחר – אדם בכוחו לשנות את גורלו. אין דבר כזה התרגלתי וזהו, ככה אני. אין.
את בנאדו בוגר שיעול לדאוג לעצמו שיהיה לך טוב.
אז תעשי את זה, בתצורה חכמה בוגרת, עם מי שבאמת יכול לבוא לך לעזר
אל תבורי אחריות כי אף אחד לא ייקח אותה במקומך
כל מילה שלך נכונה..
רק שזה יותר כואב וצולף במציאות…
אהבתי את נמשפט האחרון!!!
בכל אופן- תודה.
*תסירי
דבר נוסף לכל המגיבות פה
דימוי גוף. שמעת על זה?
זו עלולה להיות הבעיה הגדולה ביותר בגיל ההתבגרות, המסוכנת ביותר חבילת ההשפעות החזקות ביותר, לטוב או לרע
את יפה
תוכלי את זה
ככה בדיוק, בלי שום שינוי.
דיאטה זה כי זה בריא. לא כי כך אהיה יפה
וזה רק באחריותך, להחליט שאת יפה, כך בדיוק. ולנצח תישארי יפה איך שתהיי, גם אם תשמיני או תרזי, כי זו את
וואו כמה שזה נכון…
לא יודעת לגבי פוסט נוסף… אני חפרתי אבל הייתי חייבת.
קראתי פעמיים אם לא יותר את מה שכתבת. זה פשוט.. אין לי מילים…
את התחלת את זה בעצמך ונפלת עמוק עם החברה…
(יותר מידי מזכיר לי מישהי טטית עכשיו, הקראתי לה את התגובה שלך.. מקווה שלפחות היא תלמד ממך) אבל ברצינות!!! אם את לא עושה את ה"ירידה" בצורה מפוקחת ומלווה בדיאטנית אז זה יהיה ממש מסוכן… חוץ מזה שאם את לא יורדת סימן שזה באמת העצמות. דבר יותר מידי נכון…
ואם יש מישהי שתבין עכשיו אותך יותר ממני אז אני… לא יודעת. אני פשוט מבינה מילה במילה להיתקע בתחרות הזאת. בפחד הזה. אני לא יודעת בת כמה את, ובכלל באיזה עולם חברתי את שרויה בו עדיין… אני לא הגעתי למה שכתבתי ככה. סתם. זה היה אחרי עולמות שחוויתי (ומתוארים פה בקמצוץ) ואת כנראה תביני קצת. והיום הגעתי למצב שכבר הכל (כמעט) מהבחינות האלו נעלמות.. ואת נשארת עם הצלקות האלו מהעבר ואיכשהו סדק קטן שממנו את אמורה להתקדם לעתיד. מסובך. ואם את עוד לא הגעת לגיל הזה (זה אומר די בגיל גדול- מעל ה"טיפש עשרה") אז פליז!!! תנסי קצת לשנות. קצת לשכוח ממה שהחברה אומרת ומקיימת. כי לא לי ולא לך יש אפשרות לשנות לגמרי את העולם…
מקווה לך רק!!!!! טוב ושלא תגיעי למצב שלי. כי הוא נוראי. והוא לא באמת מתואר פה מאד…
את מבינה אותי כנראה באמת מה זה המצב הזה… ואני אותך. אמפטיה?♀️.
וואו.
באמת שזה לא היה פשוט. זה עדין ביחס לאיך שהרגשתי כשראיתי שבנות שסימנו לי ליקים על זה… והגיבו… זה אומר שמלאאא בנות קראו את זה. הלב שלי האיץ ברצינות. דופק גבוה!!
אם זה עזר לך. אז אני שמחה. זה לפחות היה שווה את זה קצת…
את אף פעם לא לבד…
חבל שאין לי איך להתמודד איתך מקרוב…
זה נכון… אבל זה יותר מידי קשה.
היו לי ימים (לא מזמן) שהייתי בוכה ממש עם דמעות, בכי כואב וארוך. רק בגלל משפט שחברה טובה אמרה לי מדאגה ואני לא יכולתי לומר לה לא. רק לשתוק ולהיחנק בבכי…
תגיבי?! מהמם…
תודה גם לך! גם לכתוב תגובות כאלו זה קשה…
את לא מבינה.
אני קראתי והזדהיתי כל כךךך, מילה במילה..
התחיל לי ב ו', שפתאום נכנסתי ל "תחרות"
התעצם בחופש ממששש
ובז' אמאלה זה היה סיוטטט
לא הייתי מסתכלת על בנות, הייתי מסתכלת אם הן שמנות או רזות. ואם רזות, אז מוודאת שלא חלילה יותר ממני.
בכל מקום שהיה נראה כמו מראה, הייתי מסתכלת ישר ובודקת עד כמה אני מקל. הייתי מלאאאא במראה בחדר…
והכי גרוע בדבר הזה, שזה מעסיק יומם ולילה, אבל הכל מבפנים, אף אחד לא רואה את זה מבחוץ. חוץ מאת החוסר אכילה… אמא שלי הייתה צורחת עליי, מפחד, שאני חסרת פרופורציה וכו'.. ואיימה עליי, אבל זה לא עזר בגרם. מה, ש*אני* אפסיד את המקום הראשון בתחרות??????????
כל פעם שמישהי זרקה הערה כלשהי על הרזון- הרגשתי כאילו קיבלתי מאה במבחן… ואז הייתי מנסה להביא למצבים כאלה, לזרוק כל מיני דברים ושאלות כדי שיגידו לי שאני רזה..
ואמרתי, רגע, זה בעצם לא אנורקסיה. כי אנורקסיה זה שבנאדם חושב שהוא שמן, ואני ידעתי שאני רזה… אולי רציתי עוד, וחשבתי שזה לא מספיק, אבל ידעתי שרזה- אני כן.
מה שבטוח- גם אם זה לא אנורקסיה- בריא (לגוף ולנפש)- זה לא.
אני זוכרת שבאיזשהו שלב כבר לא יכולתי יותר, וסיפרתי לאמא שלי. קצת מתוך הים. אבל זה היה מסובך, בעיקר כי בכלל לא הצלחתי להגדיר לעצמי מה הבעיה… לא זוכרת האמת כל כך מה הייתה התגובה שלה…
אבל זה לא ממש עזר. ואז טסתי לרעבע, ואני זוכרת את עצמי במטוס, מסתכלת במראה אוטומטית ובודקת רזון, ופשוט התחלתי לבכות.. שאני חייבת להתפטר מזה, אני לא יכולה שזה ימשיך כל הזמן לנהל אותי ולהעסיק אותי כשאני אצל הרבי.
בקיצור, כבר יצא ארוך… אבל ב"ה ב ח' קצת התאזנתי
וואו קודם כל תודה על התגובה שלך…
כואב לגלות עוד בת ועוד בת שנופלת בדבר הזה…
לאלה שלא יודעות מה זה בטח זה נשמע להן נורא מוזר ואולי אפילו מצחיק. וואי מה הן עושות סיפור מזה שאמרתי שהיא רזה או דברים כאלו אבל באמת באמת מי שהכי יודעת מה זה זה כל הבנות האלו שהן ככה ובלעו את זה בתוכן ועם השנים מתגבש ונהיה להר שאין אפשרות לסלק אותו…
אני שמחה שזה היה בזמן הזה… כי כשגדלים עם זה וכלום לא משתנה…
אחחח
באמת שלפעמים כשאת לא יודעת איך להסביר ולבקש עזרה בצורה שלא תינזקי ממנה (או שככה את חוששת) אז לא מצליחים בכלל לצאת עם עזרה..
בכל אופן תודה ששיתפת
בתור רזה אני מצטרפת,
ורגע לפני שאני מוסיפה מגילה משלי אני חייבת להצדיע למלאות החברות המהממות שלי המתמודדות!!!
ועכשיו נחזור לדבר עלי-עלינו הרזות.
חשבתם על זה פעם כמה זה מתסכל שאומרים- עזבי, אין סיכוי שהשמלה שלך עולה עלי, את עמוד חשמל, גבוהה ורזה.. בעצם, את אפילו לא עמוד, יותר רזה ממנו (אמיתי אמיתי, ציטוט! ואל תקנאו!)
פעם ראשונה שאני רואה משהו שגרם לי להזדהות כל כך עמוקה בעניין משקל ורזה-שמנה.
איכשהו אני זאת שאפשר לדבר עליה איך שרוצים "עזבי היא רזההה לא מבינה מה אנחנו עוברות"
"זאתי קונה אקסטרה אקסטרה שמאל, אין לה מה לחפש בשיין בכלל"
… הבנתם את הפואנטה..
חברות, הקיבה שלי קטנה, אני באמת לא מסוגלת לאכול כמויות!
נכון, כיף למדוד שמלה מול המראה ולקבל מחמאה ממי שלידי "את יכולה לדגמן, תפור עלייך השמלה הזאת" (וידוי- אני די מודעת לעצמי ובמקרה שצריך אני אומרת את זה לעצמי.. האמת)
אבל גם יש קטע שמזמינים אוכל במסעדה יקרהעם החברות למשל, ואני יודעת שאין לי למה להזמין כל כך כי אחרי חמש ביסים של פסטה מוקרמת ועוד שתי ביסים מהקינוח – אני מלאה, ועוד קצת זה כבר מפוצצת, אז יאלה אני יקח מחברה קצת…
(בסוף זה כניעה והזמנה עם כולם כששתי דקות אחר כך מגיע המשפט הקבוע 'קחי קחי אני מפוצצת, מבטיחה' ובתמורה מבט כזה בתוספת משפט 'איפה יש לך מקום להכניס אוכל? יש לך מקום לקיבה בכלל?')
בקיצור, התמודדותתתת מאתגרת, (לפעמים, כמו שאמרתי, מתגמלת וכיפית אבל לפעמים לפעמים)
אחת מתמודדת
וואו אהבתי לקרוא טת התגובה שלך..
ויש לי די הרבה לומר.. אני אצנזר מטעמי מניעת זיהוי שמי באתר…
תודה. כייף לדעת שהיזדהת.. ועוד יותר בפעם הראשונה?.
אגב בשין יש דברים גם לרזות… אבל בדכ צריך להצר.. מלאאאא
לחברות, קרובות ככול שיהיו וטקטיות… עדיין ישמשפטים מפרגנים.. רקשהם לא הכי טובים באמת..
אה נכון.. הנשמה… אממ וואלה הייתי נדצה גם לפני שאמרת?! יכול להיות כמ עוד מישהי אמרה לי את זה מתישהו?.
אבל את נשמה יקרה תמידדד
אלונית דקיקה תקשיביייי
מניסיון אישי ממליצה לך על טיפול, אני הייתי באחד שממש עזר לי וחפר לי עד למקומות שמשם הכול נובע ועזר לי להשתחרר מהם…
בקיצור גוף-ונפש זה לא סתם צרוף זה באמת נכון!! תנסייי. תחפשי המלצות על מישהי ותלכי לבדוק.
אם יש לך שאלות על הנושא הזה אני יותר מאשמח לענות 🙂
מאחלת לך באמת את כל הטוב שבעולם..
קודם תודה על התגובה שלך…
ויש לי שאלה. בת כמה את?
ואם את ממליצה על טיפול אז איזה באמת?!?
אני בת 19 (וזה היה לפני שנתיים בערך)
ולדעתי הכי טוב שתבדקי מה מתאים לך, אני הלכתי לפסיכולוגית שמאוד עזרה לי ב"ה…
ותפילותתת המוני תפילות על ס"ד, תבקשי במילים שלך שאבא יעזור לך. לקח לי זמן להתחבר לזה… אבל תספרי לו מה את מרגישה … ואיך היית רוצה שזה יראה. מה מפריע לך וכו… הכול את יכולה להגיד לו והוא שומע!! ועוזר!! ויתן לך את הכי טוב- שמגיע לך!!
וואלה זה מעניין. אני כמעט בגיל שלך?…
ואצלי זה סיפור ארוך……
מי אמר שאנמ לא מתפללת?! אבל את מכירה את זה שאם את לא ממש רוצה שזה יקרה אז כם לא תתפללי לזה…
אני אם כבר צריכה להתפלל על זה שאני בכלל ארצה לעשות כאלו צעדים..
יש לי בעיה! אני לא מגדירה את עצמי כמישהי שיודעת לשתף… ולכן אני לא רוצה ללכת לטיפול (ויש לי על דברים אחרים שצריכים את זה..) ואז אני מכירה את עצמי. אני לא ממש אספר למטפלת את הכל.. ואגרום לה לשמוע דברים בצורה שאני רוצה שהיא תקבל אותם.. יש לי יותר מידי ידע בטיפול רגשי ופסיכולוגיה..
אני הייתי בטוחה בדיוק כמוך שאני "מסדרת" אותה, אומרת לה מה שהיא רוצה לשמוע (בהתחלה באמת פחות אהבתי את הרעיון ללכת לשם… גם אני תמיד הייתי קוראת חומרים מקצועיים בנושא הזה ועוד כולמיני….) אח"כ הבנתי שאני כן רוצה לעזור לעצמי, חשוב לי באמת הילדים שיהיו בעז"ה, וגם סתם לא רוצה לצער את ההורים שלי, ואז הטיפול באמת ניהיה אפקטיבי יותר…אבל גם לפני זה שחשבתי שאני מבזבזת שם את הזמן, ולפעמים מדברת על חברות וכולמיני (בשעה שהיו נושאים דחופים יותר שפשוט היה לי נוח יותר להדחיק…) ואחרי שהכול השתחרר הבנתי שגם אז היה לזה תועלת…המוני דברים שאז לא יחסתי להם משמעות אבל היום אני מבינה שעזרו לי מאוד (ולא רק בתחום המדובר…)
ולגבי התפילה….
פעם הייתי מתפללת כי חייב, בהרגשה מרוחקת כזו (לא יודעת איך זה אצלך…מספרת לך עלי) ואז שהתחלתי להתפלל גם במילים שלי לפעמים הייתי אומרת משהו כמו 'אני מבולבלת עכשו ולא יודעת מה טוב לי אבל תשלח לי את השליחים הנכונים שיעזרו…' ומה שאת אמרת זה עוד דוגמה… 'תעזור לי לרצות…'
וכול בקשה בסגנון הזה…לי זה עשה חיבור ובאמת הרגשה טובה יותר…
יהל_תמר ארוך…
את ממש הזויה ונדירה!!! תחליפי את השם שלך לנדירה וזהו..
ברצינות זכרת.. מה עוד את זוכרת?!?
טוב אז אני אספר לך שאני לפעמים יותר אוכלת.. נגיד שבוע שעבר בתחילתו אכלתי קצת יותר.. ועלית ב2 קילו!
וואי זה היה מפחיד???
וירדתי אחכ…
עכשיו אני מתנדנדת בין המשקל התחלתי של שבוע שעבר לבין סוף השבוע…
לב שחור, איך זה התחיל?
פשוט החלטת שלא באלך יותר להיות רזה וביקשת מההורים שלך טיפול?
ואווו ממש לא… הרצון להיות רזה לא ניראלי יעבור מתישהו…
פשוט למדתי לשים אותו בפופורציה, ולזכור שיש דברים חשובים יותר… ולאהוב את עצמי כמו שאני (עדיין בעבודה…)
את הטיפול התחלתי כי אמא שלי ממש רצתה (רצתה זה לא מילה…) ואני זרמתי, כמו שכתבתי לאלונית לא חשבתי שזה יעבוד בהתחלה, אבל עכשו אני מבינה שזה נתן לי המון (גם אם לא ראו/רואים לגמרי).