תפריט
ויכוח גורר ויכוח.
לפרק הקודם : מעבר לקו
"אוי, הדור של היום", נאנחה שושנה וליפפה בעדינות גבעול ירוק על חוט מתכת דק.
פטפוטים שקטים נשמעו בחלל הסלון הרחב, קורס שזירת הפרחים של גברת גבעול נפתח לפני חודש, ורבות היו הנרשמות.
"אכן", מולה ישבה חברתה, ניצן.
שתי הנשים ("לא זקנות!" כפי שטרחה להדגיש ניצן, "מבוגרות, שמונה עשרה פלוס פלוס".) עמלו להכין זר פרחים, לפי הדוגמה שהניחה גבעול על השולחן.
"פעם, את יודעת", התחילה שושנה משום מקום, "כל הדתיים – היו דתיים. והיום…"
"היום?", ניצן הקשיבה בתשומת לב.
"היום יש מסורתיים, דתיים לייט, דתי לדעתי, חרדלניקים, דתלים רנדומליים, טילונים. כלומר – דתילונים, ועוד ועוד".
"דתיי הרצף", ניצן מעודכנת בשיח הציבורי, "על רצף הדת".
"נורא", נאנחה שושנה כשניצן אמרה בחיוך: "נפלא!"
"תסלחי לי?!" שתי הקשישות, סליחה הצעירות פלוס, הזדעזעו אחת מהשניה.
"את רצינית?" שושנה זעמה, "מה נפלא בדבר הנוראי הזה? בחורה עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש קוראת לעצמה דתיה! את יודעת איזה שם זה מוציא על הדתיים? מובן מאליו שעדיף את פעם, שהיה רק חילוני ודתי, ומי שהיה דתי היה דתי ונגמר הסיפור. בלי בנדנות, מכנסיים, טריקים ושטיקים".
"ממש לא!", מחתה ניצן בלהט, "את פשוט לא חושבת על זה לעומק! תחשבי רגע:
פעם בחור שהיה לו קצת קשה בתפילות היה מוריד את הכיפה וקורא לעצמו חילוני. בחורה שהיה קשה לה עם צניעות – הייתה זורקת הכל ובורחת לתל-אביב. היום לעומת זאת הכל הרבה יותר מתון! מובן שזה עדיף מאשר בריחה המונית לחיק החילונות!"
"את לא חושבת לעומק!", שושנה לא נשארה בשקט, "שימי לב למה שקורה בחוץ:
דתיי הרצף נותנים לעצמם לגיטימציה!
קצת קשה לך עם חצאית? לא נורא, את יכולה להוריד, זה בסדר, את דתיה גם עם מכנסיים או חצאית מיני או בנדנה. קשה לך עם שמירת עיניים? רק היום! אפשר לקרוא לעצמך דתי ולראות כל היום סרטים מלוכלכים בטלויזיה!"
"אל תכלילי!", ניצן, שונאת הסטיגמות מיהרה לצנן, "ממש לא כולם כאלה! חלקם פחות מקפידים או כי באמת ממש קשה להם או כי הם גדלו לבית פתוח וזה הנורמות שאליהם הם הורגלו!"
"מה זה 'קשה' להם?", שושנה תלשה מבלי משים עלה, ממוללת אותו בידה. "מה הם חושבים? שדת זה משחק ילדים? שאפשר להתאים את התורה למה שאנחנו רוצים? שאפשר לדרוס בריש גלי הלכות ולהמשיך הלאה? ועוד לקרוא לעצמך דתי?!"
"ואת מעדיפה חילוניה גמורה על פני בחורה עם מכנסיים שלפחות שומרת שבת?!" ניצן קשרה בעדינות חמניה לגבעול, "לקרוא לעצמך 'דתי' זה מחייב. תמיד. אולי הם מרגישים שזה פחות מחייב אותם, אבל יש דברים שהם לחלוטין ישמרו. כמו שבת, כשרות, מילה, נישואים בין יהודים. את מעדיפה מצב שבו יהיו דתיים, חילוניים וזהו? ומי שלא יתאים לה מכל מיני סיבות פשוט תפרוק הכל?
מה את לא מבינה? במצב הנוכחי ובדור המבולבל הזה האפשרות להיות דתי על הרצף היא ברכה! ברכה! לפחות לא יהיו לך כאן עוד כמה אלפי נשים שנשואות לגויים, ילדים לא נימולים, ועוד כמה מאות מחללי שבת ואוכלי טרפות".
"אם זה היה נגמר במה שאת אומרת אולי היה מקום לקבל", שושנה מצמצמת עיניים במבט קרבי, "אבל בפועל – רוב דתיי הרצף הם לא אנשים שרצו לפרוק הכל ולהיות חילונים וה'רצפיות' הצילה אותם מאובדן של הכל. רוב הציבור הלייטי מורכב מאנשים שאמרו 'אוי, קשה לי', ובמקום להתמודד ולהבין שלהיות דתי זה מחייב ושצריך להשקיע מאמץ, וכן – לוותר קצת על הנוחות שלנו: הם הסתכלו מסביב ואמרו: 'אה, וואלה, אפשר להוריד פה ושם, לחפף פה ושם, ועדיין לקרוא לעצמנו דתיים. מגניב'.
'ברכה' את קוראת לזה? זאת קללה – זה אנשים שקולטים שזה בסדר, זה לגיטימי, מותר ל'הקל על עצמנו' ולהיות דתי שונה, על הרצף".
"סבתא, למה את צועקת?" השתחל ילד קטן עם עיניים גדולות בין שתי הנשים.
"לביקוש", קרנו פניה של שושנה, "מתוק שלי. באת לבקר את סבתא, אינגלע?"
"לא היית בפרק הקודם?", תהתה ניצן, "בשינוי קל של גיל?"
"אני הדמות שפנרס דוחפת בכל ויכוח כדי שהקוראים לא ישתעממו מזה שרק שתי דמויות משוחחות ביניהן", הסביר לביא, "על מה הויכוח הפעם?"
"דתיי הרצף".
"אוי וי", לביא כרכם את פניו ואז הרים את ראשו השמימה, "פנרססס! באמת! אין לך נושא יותר שנוי במחלוקת להתווכח עליו?"
לביא החויר ואז נהיה לבן ונעלם.
"מה קרה עכשיו?" תהתה ניצן.
"פנרס מחקה את הנכד החמוד שלי מהפוסט, את יודעת, לחצה על backspace במקלדת".
"הרודנית!", נדנדה ניצן בראשה בחומרה.
"יורדת אל העם", קווי מתאר הופיעו ופנרס התגבשה למולם.
"תראי פנרס", אמרה ניצן, "אולי יש דברים שאין טעם לכתוב עליהם. אולי, רק רומזת. כן?"
"אהה", המהמה פנרס, "ומדוע?"
"אני מזכירה לך שהאתר הזה חב"דניקי ברובו", העלתה שושנה את פריט המידע השולי, "למה שזה יעניין אותן?"
"תראו", הסבירה פנרס, "באמת לא קשה. תחליפו את המילים 'דתי על הרצף' ל'חסידי על הרצף' ואז זה יעניין. דוסית = חסידית. הבנתי את זה ממזמן".
"מה שתגידי", מלמלו השתיים, קולטות שלמען האמת – לפנרס פשוט לא אכפת אם זה מעניין את השותפות לקרוא או לא. לה יש מסר להעביר – ושיתמודד העולם.
"אז במה את תומכת לפחות?" דרשה שושנה לדעת, "את בעד דתיי רצף שימנעו נשירה מוחלטת אל החילונות או נגדם ונגד הלגיטימציה לחפף"?
"חה", גיחכה פנרס, "אני הכותבת. אני נשארת ניטרלית, את מחשבותי משאירה לעצמי, דעותי – סוד הן".
"אז מי יתווכח?" שאלה ניצן בייאוש, "מי יביע דעות לכאן ולכאן?"
"על מי תתנפלי אם יאמר משפט מכליל על הדת"ל?", החזיקה אחריה שושנה, "מי יגיד את דעותיו ויגרור מלחמות עולם?".
פנרס הרימה את שולי שמלתה, מונעת מהם להתלכלך, והתיישבה באלגנטיות על כיסא מגולף.
גברת גבעול מיהרה להניח על ראשה זר פרחים.
היא הפנתה את מבטה אל המסך המרצד שהיה מולה, בפינתו, בכתב ורוד, נכתבו המילים "שותפות בדרך".
"תתחילו", היא אמרה באדנות.
"קדימה שותפות".
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
46 תגובות
עשיתי את האהבתי הראשון, את האמת עוד לפני שקראתי
פשוטט הפוסט הקודם היה ממש חמוד, ולא טעיתי, גם פוסט זה
תודה!
לא משנה מה תכתבי אני יאהב וזה די בעיתי
קיבלתי, אני אפתח קריירה בתור שוטפת מוחות.
יפיפה!!
את מיוחדת פנרס❤
ראיתי שהזכרת הכללות על הדת"ל אז אני חייבת לשים קישור לפוסט שאני לא יודעת אם קראת:
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%a1%d7%9a-%d7%94%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%98-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%9c/
תודה רבה אלי, אי חושבת שכולן יסכימו שהפוסט הזה כתוב מעולה, וממש מעניין לקרוא אותו.
הגבתי לך שם…
תודה ששלחת, פספסתי אותו…
אין עלייך. יצור יצירתי, שנון ומוכשר שכמוך.
את דעותיי אשמור לעצמי 🙂
בחורה חכמה!
אוי, פנרס, איך שנהניתי לקרוא את הפוסט הזה!
את חכמה ברמות, ניסחת את הדעות מעולה, והכתיבה שלך.. ללקק את השפתיים. אחח.
אני ממש רוצה שתעלי לנו עוד פוסטים שכאלה!
את מודעת לכמות הזמן שעברה מאז החלק הקודם?
נ.ב: ד"ש ללביא! אם כי, רודנית שלי, לא יפה מצידך היה למחוק אותו. במה יקופח חלקו?
ככה זה אחים קטנים, הם מקופחים מעצם היותם!
וואו.
אליפות לכתוב פוסט כזה.
אם כי אני מנחשת שהדעה שלך זה בעד.
אני לא יודעת מה הדעה שלי… די קיצונית בעניין הזה ונוטה להתנגד, אם כי טענות הבעד די הגיוניות…
רק ההבדל בקטע בחסידי, שיכולה מישהי להיות דתיה ולא להיות חסידית. זה לא נופל ישר ללא שומר מצוות בכלל.
כי חסידי, זה לא סתם דוסי, זה מי ששואף לשלמות ועובד להגיע לשלמות (גם אם מעולם לא יגיע לשם).
מעניין אותי למה את חושבת כך 🙂
אמא שלי (ביקשתי ממנה לעבור על הפוסט) דווקא אמרה שמבחינת אורך הדיאולוגים רואים שאני נוטה לנגד, מה עוד שתכל'ס שושנה (הנגד) אמרה את המילה האחרונה, לפני שהבנתי שאין לי עוד מה להוסיף בנושא וקטעתי את הויכוח.
אמא תמיד צודקת.
אויי פנרס אני אוהבת אותךךך
ואני מסכימה עם ההיא שלא אוהבת את "הרצף", לא עקבתי מה שמה המדוייק…
רוב הרצפיים הם כאלו שוואלה לא בא להם טוב שמירת נגיעה או חצאית ארוכה, אז וויתרו. כי אם אני עדיין דתי, אז למה לא? אני דתי; למה לי חומרות יתרות?
למרבה הצער, כן.
וואו.
את כותבת יפה!!
אהבתי ממש ממש.
את מצליחה להביע דיעות בצורה כל כך ברורה וזורמת שפשוט כיף לקרוא!
האמת, מיד השלכתי אתזה על חבד וחבד לייט וחבד חנוק וחבד מעיני ישראל, וחבד…
קיצר, זה נושא לדיון שלם..:)
מה דעתך פנרס?
מוכנה לגלות?
אני מסוקרנתת
תודה 🙂
בעיקרון בפוסט כתבתי שאני לא אגיד, אבל "כופים אותה עד שתאמר רוצה אני" – אני יותר נוטה לדעה של נגד.
הפוסט הזה נכתב לאחר שהתווכחתי בלהט עם חברה שלי על הנושא, והאמת – עם כל ההתנגדות שלי – יש המון אמת במה שהיא אמרה, ואי אפשר להתעלם מזה.
פנרס, את אלופה.
תודה 🙂
טויב,
זה היה הדבר היפה/המצחיק/המרתק/המעניין ביותר שקראתי.
הנכד לביא, אוי פנרס.
וישר שראיתי את השם שלי נדלק הזיק בעיניים.
לקחת נושא חשוב, מאוד. ומעניין…
את האמת שמשפט אחד, השתכנעתי ממנה, עוד אחד, לצד השני, שלישי, לצד הראשון. בקיצור…בעיה. אז אני מתפטרת מלהביע את דעתי…
אבל זה היה פשוט תענוג, הפוסט הזה. העלת לי חיוך.
את טובה:)
איזה כיף!
תודה
חחחח
אויי
אהבתי ברמותת קשותת חח
ודרךאגב, לא כזהה קשה לנחש את הדעה שלך;)
אני חושבת שיש אמצע
שצריך לזכור שחסידי במונח שלו זה מי שלא מתפשר בשום מצב ודרך, חסידי זה אחד שרקקק הדברים של הרבי עומדים לו מול העיינים והם מניעים אותו.
מצד שני, מבינה את אלה שקשה להם ומחפפים, לא נכחיש, גם אני קצת כזאת (קצת? נונו..)
אקיצר,
זה בסדר לא להיות מושלם אם יודעת לאם השאיפה והולכים בכיוון הזה (זתמורת, לא מספיק רק השאיפה, צריך לעשות גם משו בנידון;))
מקווה שלא ארוך מידי,
יאלה הולכת לקרוא את התגובות האחרות;)
הייתי רוצה לדעת למה לא קשה לנחש את הדעות שלי, הן נוטות להיות מסובכות.
ואני קצת תוהה לעצמי, בכנות, אם (במחילה) אתן חושבות שאני בעד, בגלל שאני דת"לית, וזה ישר מקפיץ למח אסוסיאציות של תמיכה בלייטיות. (אימוג'י מהורהר)
ואוו ממש לא קשור למה שאת.
קשור למה יותר מפורט כאן, זה הכל..
או שזה מה שמשך לי את העיינים?
יכול להיות..
הרגשתי שאת בעד, צדקתי?
עכשיו רואה את התגובות שלך לאחרות
יש מצב שבגלל שקצת קיבלת מהחברה אז הרגשתי שאת בעד;)
לא יודעת, ככה הרגיש:)
הבנתי ממש, יום טוב 🙂
אוו!
פנרסססס, אליפות!
הנוער של היום….
לגבי הוויכוח, (איך אני אוהבת ויכוחים חסרי טעם) חב"ד דורשת פנימיות. ועבודה, ושכל, ומידות. לא בא לך לעשות משהוא כי זה קשה? אשמתך. חבדניק, אתה לא. לא משנה איזו הגדרה תביא לי מאיזה סיפור חסידי ששמעת אתמול. ואם התקדמת היום יותר בעבודת המידות או המוחין שלך, אתה חבדניק. אבל רק אם התקדמת, לא עצרת באותו מקום וניסית להוזיז את הרצפה.
לא יודעת עד כמה את יכולה לקבוע לי אם אני חבדניקית אמיתית בכזו נחרצות.
היא לא קבעה בשבילך, היא קבעה בשבילה..
את מוזמנת לקבוע לעצמך:)
מעניין.
תודה 🙂
קראתי בשקיקה והיה מעניין מאודדד
את מקורית משו פנרס?
🙂
וואו, פנרס.
אני אוהבת את הכתיבה הנדירה הזו שלך, וכל מה שאת מעבירה דרכה.
כשרונית.
תודה שין!
חחחח פנרססס
דבר ראשון, התגעגענו! דבר שני, את כותבת מהמם!
ולבקשתך אביע את דעתי:
היית צריכה לראות אותי קוראת את הפוסט, אני קוראת טענה אחת ואומרת וואלה נכון, אחר כך את הטענה שכנגד ושוב, וואלה נכון! חחחח פשוט אני מסכימה עם שתי הצדדים ולא יודעת מה להחליט.
חושבת שהפתרון תלוי באיזון ובידיעה שכל מקרה לגופו.
נ.ב. אז מה אם אנחנו חבדניקיות? נראה לך שאנחנו חיות בבועה והנושאים האלו לא מעסיקים אותנו? אז בהחלט כן. אותי לפחות. ו…נכון, אפשר לקחת את זה ל'רצף החסידי'… למרות שזה קצת שונה, כי בחסידי מדובר בהנהגות ובדתי מדובר בהלכה.
נ.נ.ב. תמשיכי לעשות כאלה פוסטים מעוררי עניין וויכוח, אני אוהבת את זה ?
זה בהחלט גם נושא מאד תלוי, ותודה.
וממש לא חושבת שאתן חיות בבועה, אל דאגה!
לא יודעת מה עדיף ונכון.
אני נוטה להצדיק תופעות קיימות,
אז אני נוטה לחשוב שעדיף 'דתי על הרצף'
מאשר רק דתי ולא דתי
אם כי לגבי החיים שלי הלוואי שלא הייתי מרשה לעצמי פה ושם
לא יודעת מה עדיף ונכון.
אני נוטה להצדיק תופעות קיימות,
אז אני נוטה לחשוב שעדיף 'דתי על הרצף'
מאשר רק דתי ולא דתי
אם כי לגבי החיים שלי הלוואי שלא הייתי מרשה לעצמי פה ושם
הממ מעניין וכנה. תודה.
הפוסט הזה פתוח לי כבר כמה ימים, וכל פעם שאני נכנסת וקוראת שוב, אני מזכירה לעצמי לכתוב תגובה. ושוכחת.
אזז עכשיו זה הזמן!
פנרס, הכתיבה שלך מדהימה ביותר!!!
אהבתי את הופעתו של לביא, ושלך, בסיפור:) (ד"ש)
כתיבה זורמת, חלקה, וממש ממש איכותית וטובה.
תודה!
תודה!!
איזה פוסט מתוק! נהניתי, ותכלס אני לא כזה יודעת במי אני מצדדת. לא בוער לי לדעת מה הדעה שלי? סורי על אי שיתוף הפעולה?
פנרס, הכתיבה שלך מקורית ורהוטה. היה ממש תענוג לקרוא!
אשמח אם תעלי עוד פוסטים כאלו
תודה:)
אוךך למה רק עכשיו ראיתי את הפוסט הזה??
המתיקות נוטפת מכל מילה
דעתי היא אהממ
שאין כמו להישאר נטרילית?
וואו, איזה כתיבה יפה ושנונה..
אהבתי!
אז אם מעניינות אותך דעותיי אני חושבת שזה תלוי.
מצד אחד פעם האחוזים של אלו שירדו מהדרך היו קטנים משמעותית מהאחוזים של הדור של היום. בגלל שהיום זה מאוד מקובל כל הנושא הזה של דתיים ומטה (סורי על הביטוי) וזה לא בושה נוראה כמו שהיה פעם אז לאנשים היום זה יותר קל וטבעי…
אך, מצד שני, אם זה המצב כרגע וכנראה אי אפשר לשנות את זה, אני חושבת שזה טוב שלא זורקים ישר את מי שטיפה מקל בהלכה, אלא ממשיכים להחשיב אותו בתור אחד משלנו (פחות או יותר).
זה מה שטוב בחב"דניקים שירדו קצת מהדרך.. (תעזי לומר להם משהו רע על הרבי.. זה יגמר רע!!)