הושט לי יד.
(כן, זה עלה גם בתור אתגר, פשוט החלטתי שאני אוהבת אותו… יש אישור, כן?)
"הלו בחור" עומר פתח את החלון במחווה שלך רצון טוב, "לאן אתה צריך להגיע?"
"לאן אתה מגיע?" הבחור, כמו כל יהודי טוב, החזיר בשאלה.
עומר הצביע דרומה.
"מעולה! תודה רבה", הצעיר השתחל לרכב, דוחס את הקיטבג הענק שלו למושב השמאלי.
שתיקה מביכה של כמה דקות.
"אני עומר", עומר אמר, נחוש לשנות אוירה.
"פדיה, נעים מאד, ותודה שאתה מסיע אותי". חייך פדיה, "לאן בדיוק אתה נוסע?"
"לכיוון בקעת הירדן, קצת לפני". ענה עומר והמשיך את השיחה "מטייל באיזור עם חברים. ואתה?"
"חוזר לבית".
עומר העיף בו מבט מבועת, "איפה אתה גר?"
"מאחז שירת העשבים", אמר פדיה בשקט.
"זה לא הקטע של הברסלב?" גילה עומר בקיאות, פעם דחפו לו דף מקומט ליד, עם שירת העשבים או משהו, דווקא מילים יפות.
"גם". פדיה צחק.
"הייתי צריך לנחש לפי בומבות השערות בצד", מלמל עומר.
"הפיאות?"
"כן, פיאות, נכון! והכיפה הענקית". משהו בעומר התכעס, "רואים מרחוק שאתה ימני קיצוני מתנחל כובש".
"תודה", החזיר פדיה, "והבלורית שלך! והג'ינס הקרוע, רואים מרחוק שאתה שמאלני קיצוני פתטי יפה-נפש".
"טוב אחי", התנצל עומר, "לא רוצה להעליב, אבל וואלה, יודע מה? דווקא מעניין אותי להסיע אחד כמוך באוטו, אז בוא נסכים שאנחנו מתווכחים אבל בידידות, סגור?"
"כדלת", משהו בקול של פדיה הביע הקלה, הוא היה רגיל ליותר מדי אנשים שראו בו אויב ציבורי שיש לרמוס, לדרוס ולהשפיל.
ומבלבד זאת, תמיד אהב להתווכח.
"יופי", עומר ענה, מעיף אליו מבט מזווית העין. כן, בטלוויזיה אמרו שהמתנחלים ברברים שרוצחים ערבים תמימים ומפרקים אותם, אבל פדיה נראה בחור טוב כזה, רזה, עדין, לא איזה בריון רצחני. איך קיבלו אותו להיות מתנחל? אין וועדה לנוער הגבעות?
"אז תסביר לי" תקף עומר, "איך שאתם כאלה לא מוסריים, ליברלים או חושבים בהיגיון".
פדיה צמצם עיניים, "תסביר לי את אותו דבר, עליכם".
"אתה צוחק עלי? אתם רוצים להעיף את כל הערבים מהארץ. מתווכחים עם הפליטים המסכנים האלו עד שטחי אדמה. אתה יודע כמה ילדים רעבים יש בעזה? אתה יודע שהארץ הזאת שלהם בדיוק כמו שהיא שלך? אתה כובש את השטחים שלהם, מפלה אותם לרעה, מתייחס אליהם בחוסר מוסריות מזעזע, ואז מתלונן שהם מתפרעים קצת. מה רצית שהם יעשו? ישלחו לך זר פרחים אחרי שכל הרחוב שלהם מוצף ביוב?"
"פליטים מסכנים? איזו הגדרה מתנחמדת! הפליטים האלו פה, לצערינו, כבר דורות. בסדר? פליטים הם כבר ממזמן לא. ואתה יודע כמה הורים שכולים יש בכל מקום? כמה פיגועים קורים? אתה יודע מה זה בשביל אמא לראות את הבן שלה מכוסה בעפר? הארץ הזאת שלנו! ושלנו בלבד! לא של שום ערבי, ובארץ הקודש, לא צריך להיות ערבים בכלל! הם בכל זאת כאן? בסדר, שיגידו תודה וישתקו, במדינות הערב שלהם המצב קטסטרופלי וכל יום נרצחים אנשים.
הם מקבלים פה את השירותים הכי טובים, לומדים אצלנו באוניברסיטאות תארים מתקדמים, משתמשים בטכנולוגיה שלנו ובבתי החולים, ובסוף, במקום להגיד תודה, לוקחים סכין ומבצעים פיגוע. בשם השנאה, זה שהשמאלנים הפכו את זה לאומללות, פליטות, ומסכנות לא אומר כלום! הם עושים את זה מסיבה אחת – אתה יהודי והם שונאים אותך!"
עומר צפר פעמיים כמעט בלי לשים לב, וצירף אל הרכב בחור שלישי, שעמד בצד הכביש עם תרמיל קטן.
"אתה פשוט גזען פרימיטיבי! גם ערבים הם בני אדם, גם להם יש רגשות! אתה רציני? מה החלטת שכולם רוצחים ומחבלים?"
"מה הולך פה?" שאל לביא. "ותודה שהעלת אותי".
"בכיף", עומר, "אני ופדיה מתווכחים, מוזמן להצטרף".
"אההה", לביא גיחך, שניהם שיפדו אותו עם מבט והוא מיהר להנהן בראשו בארשת פנים רצינית להחריד.
"תסלח לי באמת. אם הוא לא רוצח אז הבן שלו רוצח, ואם הוא לא מחבל אז הוא מכיר מחבל, והחבר הכי טוב שלו סוחר נשק ובטוח הוא מכיר שהאיד. אל תהפוך אותם לכאלה תמימים וטובי לב. הם גדלים על שנאה עיוורת ליהודים ומלמדים את הילדים שלהם לירות בנשק".
"ואתם יותר טובים. אה? אתם הולכים, עושים דין בעצמכם, הורגים ערבים תמימים, מראים לכל העולם שאנחנו טרוריסטים. אתה יודע שבגללך ובגלל אנשים כמוך יהודים לא בטוחים בשאר העולם?!".
"הי, הי" לביא הרגיש צורך להגן על פדיה, במין אחוות-חובשי-כיפות. "מה נפלת עליו? מי אמר שהוא הולך ורוצח ערבים? יאללה איתכם, קונים כל מה שהתקשורת אומרת. אתה יודע כמה מתנחלים יש שמיישבים את הגבעות רק כי הם מאמינים שהארץ שייכת לנו? אולי הם לא מחבבים את הערבים יותר מדי, וסלח לי, די בצדק, הערבים הביאו את השנאה הזאת על עצמם עם כל הטירור שלהם, אבל יש הרבה חבר'ה שגרים שם כדי שהארץ תהיה מיושבת על ידי יהודים ולא ערבים. הם אולי מטפלים קצת בערבים שמתנפלים עליהם, אבל ממש לא הולכים לכפרים ערביים תמימים כדי לרצוח מי שבא להם, אל תגזים".
"כי הם מטופשים!" הצהיר עומר, "לגור על גבעה באמצע שומקום, לא מצליח להבין, באמת! חבורת פתטים!"
"ככה?" פדיה ענה בקצת כעס, "אתה חושב שאני יושב לי על גבעה, מתמודד יום-יום עם אינספור בעיות של מים, וכל, חשמל, תשתיות, משטרה, חיילים – כי אני אידיוט?"
"בדיוק! או חולה נפש, הזול מבינהם".
"אז לא, הרשה לי לבשר לך שמצב בריאותי תקין. אני גר שם מאידיאל, אני בחרתי לחיות באמצע שומקום כהגדרתך, כדי שהארץ הזאת תישאר שלנו. רק מי שלא מרגיש את השליחות הזאת ומסוגל לוותר ככה על שטחים מהארץ שלנו מסוגל לדבר ככה!"
"ואם כבר", הוסיף במרמור, "אתם חבורת הפתטים. רוצה הוכחה? תגיד לי, אם היית מביא לערבים את כל הארץ שלנו הם היו ממשיכים להרוג אותנו?"
"ברור שלא! הם רק רוצים מקום לחיות".
"רואה?" פנה פדיה ללביא המרותק, "זה מה שהם לא קולטים! הערבים שונאים אותנו! ש-ו-נ-א-י-ם, בהר סיני ירדה שנאה לעולם והערבים לקחו ממנה כפליים. הם לא ירגישו טוב עד שכל היהודים ימותו".
"לא מביע דיעה" טרח לביא לעדכן.
"אל תביע". שניהם גלגלו עיניים, הויכוח הזה בעיקר בינהם.
"אני עדיין מחזיק בדעתי שאתה כובש" חרץ עומר.
"ואני מחזיק בדעתי שאתה יפה נפש מצועצע".
"אכזר". עומר צמצם עיניים.
"פתטי". פדיה לא שותק מהר כל כך.
"אני צריך לרדת פה" ציין לביא.
"יום נעים!" אמרו שניהם ביחד.
לביא התרחק מהרכב, שומע את שני המשפטים הבאים שצעקו השניים וחונק צחוק, אנשים מתווכחים זה דבר משעשע.
"לא חושב בהיגיון".
"בעל סדר עדיפויות מעוות!"
"גיבור על חלשים!" הנחית עומר.
"שפוט של רוצחים!"
"הורס לעצמו את החיים" הצביע עומר על פדיה.
"נותן לחיים משמעות", פדיה הצביע על עצמו. והעביר את אצבעו לכיוון עומר: "פועל בדיבוריו ומעשיו נגד העם והארץ".
"נטפל לבני מיעוטים!"
"רוצה שבני המיעוטים לא ימעיטו את העם שלי".
"גזען חשוך שכובש ומתאכזר", סיכם עומר.
"יפה-נפש שלא יודע מהחיים שלו", תימצת גם פדיה. "הי", התנער לפתע, "אני צריך לרדת כאן. מפה כבר יאספו אותי".
"כבר יורד?" התאכזב עומר, "ישעמם לי בנהיגה!"
"לא נורא", פדיה היה נדיב, "אולי פתאום יגיח ערבי עם סכין ואז יהיה אקשן, אתה יודע, פשוט תסביר לו כמה הוא אומלל ומסכן וכמה אתה אוהב אותו והוא בטוח יעזוב אותך לנפשך מתוק שלי, ושניכם תלכו לרקוד עם טוגות לבנות וזרי פרחים בחובות עזה הידידותיים".
"תודה על העצה" חייך עומר במתיקות, "ואם יכלאו אותך, אל תספר לחוקר בשב"כ שאני הסעתי אותך ברכב, טוב? לא מתחשק לי להצטרף אליך, מסכן שלי, תבכה לאמאל'ה בתא לבד".
פדיה טפח על כתפו ויצא החוצה, כושל מעט תחת הקיטבג הענק.
"תודה רבה. ביי עומר".
"בי פדיה".
ואז צחקו שניהם, כי כל אחד מהם אמר את שתי המילים הבאות:
"יום נעים אחי".
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
82 תגובות
זה יפה וזה יפה וזה יפה, פשוט!
תודה, פנרס.
תודה גם!
זה היה מדהים!
את כותבת טוב אחותי!
השיחה בינהם כל כך קלחה לי מתחת לעניים. שהייתי חייבת לראות עם מה הם הגיעו בסוף.
אהבתי שהשארת את הסיפור עם סימן שאלה, עם כיף.
תעשי עוד, בקשה ציבורית
תודה פלונית!
נ.ב. ציבורית? צריך יותר מאחת. שנחשיב את זה כבקשה גם של פלונית וגם של פולניה?
וגם של אבן, וגם של דרך!
גם שלי, פנרסוש
אוי כמה יפה!!
רותקתי
🙂
וואו אהבתי ממש! (אני גרה בשומרון)
מעריכה אותך. באמת.
פנרס את כישרוןןן,
מדהים.
תודה!
אני נהנית שאת יודעת כל כך טוב "לדבר" את שני הצדדים.
זה מאד אופטימי, וכיף לחשוב שאחרי הכל ולפני הכל כולנו נשארים אחים, אבל תכלס, אהמ. לא בטוח שזה ככה.
בכל אופן, כיף לקרוא אותך, כרגיל.
"נשארים אחים, אבל תכלס, אהמ. לא בטוח שזה ככה."-
ממש לא באתי להתעלם מהפערים, אבל כן בטוח שזה ככה – אנחנו אחים, עובדה.
ותודה מותק!
פנרס אלופה!!!
את צריכה לראות אותי עכשיו. אושר, פשוט אושר.
כיף לראות כתיבה משובחת וזורמת
כיף לראות משהו מעניין ואינטיליגנטי
כיף לראות את עמישראל במיטבו. אח, ישראל היפה שלי?
כיף לראות את השם שלך כתוב למעלה?
ואת צריכה לראות את החיוך שלי עכשיו.
כיף לראות תגובה שלך ואת השם שלך מעליה 🙂
השם של הפוסט cool!
!thank you
!I'm happy to see that you understood it
אחד האתגרים שהכי אהבתיי
והסוף בכלל מדהים, וכל כך משקף
מוכשרת שאת.
יוז, את מתוקה!
זה היה יפה מאד!! תודה פנרס!??
תודה גם לך, והשם הזה ממש טוב!
וואו איזה חמוד!!
את כותבת ממש יפה קולח ונעים לעין!!
תודה 🙂
רק אם אפשר תזכורת קטנה מה היה האתגר?
מתווכחים, אם אני זוכרת נכון.
פנרסססס
איך שאני זוכרת את האתגר היפיופי והחזק הזה!
את אלופית?
איזה כיף, תודה!
מושלם!!
זה היה מתוק:)
כותרת מעניינת, נכנסת ורואה שזה מפנרס…
ישר אני עשיתי לייק…
עכשיו אני הולכת לקרוא…
הייתי מוכיחה אותך על משוא פנים, אבל את חמודה מדי + זה לטובתי.
אוהבת את הכתיבה שלך ברמות,
באמת מן הטובות שראיתי, וראיתי הרבה….
את פשוט מהממתתתתת!!!!
יאווווו, הנושא והמסר מדהימים!
והכתיבה שלך, פשוט אין מילים, אההה פשוט שמיימית חחחחח
יאוווווו, מעניין אותי לראות אותך….
תודה על הפוסט הענק הזה
באהבת ישראל נביא את הגאול!
אמן! תודה!
וואי פנרס את טובה פחדד!!!
ממש רותקתייי!!
כל כך חזק ויפהה
🙂
וואו, את כותבת מהמם!
בדיוק השובע קראתי סיפור בעיתון, שנגמר כמו הסיפור המהמם שלך. עם סימן שאלה. א–בל, היה המשך בדף מאחורה. אוייי איך התעצבנתי על הסופרת! היא גמרה את הקטע מהמם, ואז המשיכה אותו ועשתה 'סוף' אמיתי, כל כך לא אמיתי…
ואת עכשיו התיקון שלה. כי הסיפור נגמר בצורה הכי מתאימה שאפשר בעולם. וואו, מהמם!!!
אני גם אוהבת סופים פתוחים!
זה משאיר לדמיון לעבוד שעות נוספות.
תודה!
וואו,
אני זוכרת שזה עלה כאתגר קראתי אתזה בערך 3 פעמים מרוב שהתלהבתי…
את מוכשרת פנרס!!
והמסר ככ נכון:)
יום טוב אחותי!
תודה כוכבה, כיף ראות אותך באתר. (חדשה, נכון?)
יפההה!
איזו כתיבה זורמת ואותנטית!
לייק ענק!
שיהיה לך יום נעים, אחותי.
יום נעים גם לך!
איזו כתיבה טובה! ויפה, ואותנטית!
וזה גרם לי לחייך, וזה הרבה מאוד.
במיוחד אהבתי את הסוף החמוד 🙂
תודה:)
אעע, העלית אתזה פעם? לא רואה צורך להחמיא שוב?
נו טוב, לאחר חשיבה רבה אני לא אעלב!
מווושלם!
🙂
יאאאאאא פנרסיייייייייייייייי אני אוהבת אותךךך!!!
אמנם רואים שאת לא ממש משלנו אבל את מתוקה, ומה שכתבת ממש יפה ולא מצטעצע.
הכתיבה מהממת והשילובים מעניינים– ומזכירים לי ממש את ההצגת סופשנה שעשינו שבוע שעבר, שהייתה כמעט בדיוק על הנושא הזה…???
חכי, אני כבר שולחת את זה לחברה שלי, וחוץ מזה שאנחנו אוהבות אותך ואת מתוקה- נשלח לך גם תיקונים.
נ.ב. את ההוכחה הסופית שאכן אני צודקת בוויכוח הנצחי שלנו: האם פדיה זה שם של בן או של בת. אני טוענת ששל בן, היא ששל בת. העיקר שאת חושבת כמוני??
בן, ברור!
+אני לגמרי משלכם (הבהרתי באתגר שאני לא מביעה דעה, רק כותבת ויכוח).
ואני בכלל מעריצה שלך מתנחלת יקרה, די חיכיתי לתגובתך!
ידעתי שזה שם של בן!!!
עכשיו אנחנו שתיים מול שתיים, נו שוין.
ו"משלנו" התכוונתי לגבעונים. כאילו, בואי נאמר שהייתי מציגה את הטענות קצת אחרת ושנה דגש על דברים טיפה שונים, אבל בתכלס עשית ממש יפה!!!
אוהבת המוןןןן
קיבלתי!
פנרססס יששש
את כותבת מדהים, ואת הסיפור הזה אהבתי נורא.
לייקקק
🙂
יאא מושלםם
תודה!
שניה שאני מהקלת.
מה שקראתי הרגע.
אוווי זה היה פשוט יפה!
מעריכה את אלו שגרים שם! ממש בין הערבים! גיבורים!
אהבתי איך כתבת את זה!
ביג ביג לייק.
אוהבת אותך פנרס! ❤️.
ממש ראויים להערכה!
תודה ככה אני, שם חדש ומרענן.
פנרססס
מאלפת שאת!!!!
התמוגגתי מכל מילה מהפוסט הזה??
הוא כתוב בצורה חדה וקולעת, וכל כך משקף את המציאות?
ממש אשמח לעוד פוסטים בסגנון!!!
רשמתי לפני ובלי שום התחייבויות.
תודה!
פתאום הבנתי את ה'אחי' בסוף
כי כולנו אחים!!
🙂
טוב טוב טוב.
דורשת המשך של השיחה שתעמיד את השמאלן הזה על המקום!
חחח, אני בעד…!!!!!!!
אהמ.
כנ"ל
כנ"ל
כנ"ל.
נו באמת, מה ניראה לו??
{למען האמת, אם היה לי כוח וזמן הייתי פורשת כאן את התיאוריה שלי למה השמאלנים עדיפים על ה"אמצע", אלה שאי להם בעיה עם זה ואין להם בעיה עם זה.
בקצרה: אני מעריכה אנשים עם עקרונות. העובדה שהם לא מאמינים בתורה היא בעיה נפרדת…}
עוד אחת שמצטרפת אלי!!
אני בשוק שיש עוד כמה שמבינות את נחיצות ההברה של אין באמצע.
ואל תגידו שזה בגלל שאנחנו קיצוניות או לא רואות אפור…
אוף, ארוכה התאוריה על זה..
לגמרי!!!!
חוץ מזה, מי אמר שאי להיות קיצוני? ואולי אנחנו בכלל האמצע ואתם הקיצוניים- לצד השני??
אבל אני אוהבת סופים פתוחים!
מרשה לך להמציא המשך!
לא, ילדיתית, פדיה זה שם של בת !!!!
אני מכירה מישהי פדיה, זה על אותו רעיון של פדות.
פנרס, חתיכת דיאלוג, כמו שפרצל אמרה: רואים שאת לא בדיוק אנחנו, אבל אם תחקרי את העיניין לעומק תוכלי לחדד את המידע שכבר יש לך ולהעצים את זה.
חוץ מזה- מ ט ו ר ף ! יש לך את זה-!
נ.ב. פדיה זה של בת… הייתי קוראת לו דביר.
?
אוי, רוגלך, חכי חכי מה את עומדת לחטוף ממני???
ופדיה זה שם של בן!!
פדיה זה בן!
אל תתווכחי בכלל!
אני הסופרת – אז אני המחליטה.
ופרצל ואני הרוב – אז במחילה!
חלילה לי מלחלוק עלייך, פנרסונת! אני חולקת רק על חברתנו הדגה… {הקרויה בשם פרצל}
נ.ב. דגה זה כינוי למישהי מצחיקה, גזורה. חלילה לא כמו קופה, או חמורה…!
???
הוכחות מהתנ"ך- לא מספיק לך? לקרוא לבת פדיה זה כמו לקרוא לבת נריה!!!
🙂
✡זה היה פשוט אהבה✡
תודה!
פנרס. את טובה ברמות!!! צחקתי לי פה עד בלי די חחח
אהבתי מאוד!
איזה יופי!
מה זה קיטבג??? תיק ענק כאילו?
למה הרגשתי פנרס שאת פשוט כותבת את הדעות שלך ומשקפת אותן ע"י הסיפור המונולוגי הקצר/ארוך- תלוי בעיניי המתבונן…
רצית לפתח דיון?
טוב קצת עובדות ואולי ע"י תבינה את הדעה שלי…
ב1945 קם האו"ם, בתוכו הוקם ב195 האונרא.
האונרא הוא מחלקה שאחרית על "בעיית הפליטים" הפלסטינים.
הרבה רואים בו הגוף שגורם לבעיה הזאת להמשך… ולמה?
במלחמת העצמאות- מלחמת תש"ח ב1948 המון ערבים ברחו מישראל- פלסטין כלשונם, לירדן סוריה ולבנון (מעט אף למצרים).
הערבים הפליטים (- מכאן נגזר שמם לערבים הישראלים בשטחים…), לא ממש הצליחו להתחבר ולהתקיים במדינות האלו כי סבלו ממחסור שהרי את כל הרכוש שלהם השאירו בישראל, וגם סבלו מנחיתות במדינות הללו.
עד שסוף סוף הצליחו להתאושש מעט וירדן גם עזרה להם בא האונרא ודאג לחוק השבות…
חוק השבות אומר דבר כזה: כל ערבי שנאלץ לברוח מ"ביתו" שבפלסטין יכול לחזור
הממ אני מניחה שיש המשך, מה באת להגיד?
כן יש ….. נמחק….
אני אשלח שוב בהזדמנות?♀️