לוקחת אחריות על הנסיונות שלי
מדברים אתם על הפלאפון.
כאילו בינכם לבין עצמכם.
כאילו ללא כוונה שאשמע.
כאילו לא קשור אלי.
כאילו רוח השיח הוא צחוק.
כאילו אין הציניות משתרבבת לה בין מילותיכם.
כאילו.
מקסים, הרסתם.
הרסתם את עצמכם מצחוק, והרסתם לי את מצב הרוח.
יופי, אני שמחה בשבילכם שאינכם מכורים כמוני.
שמחה שלא חליתם במחלה שלי.
אני מרגישה את הכעס מפמפם.
לשניה אף עלבון, ו- הסכמה.
הסכמה עם מילותיכם.
והנה האשמה.
צדקתם, אני באמת מכורה.
צדקתם, אני לא משתפת עם שיחותיכם פעולה.
לא טעיתם, איני חפצה בקרבתכם.
כן, אני בורחת אל הפלאפון מפניכם.
ושניה לפני שאטבע אל מצולות האשמה העצמית- אני עוצרת.
עוצרת לרגע לחשוב.
ולהפריד.
נכון, יש לי עוד על מה לעבוד.
נכון, אני עוד זקוקה להכוונה וסיוע היאך להכנס יותר אל חיי משפחה אמיתיים.
אבל הנה, אני עובדת על זה.
וזה שעדיין לא החצנתי תוצאות- זו לא בעייתי.
כי לכל אחד יש קצב המיוחד לו.
ואתם?
תצטרכו לקבל זאת.
מעצם היותכם הורי.
קשה לכם?
חבל לי, אפילו כואב.
אבל זו החבילה שלכם.
ועל שכמכם האחריות לטפל בה.
אני-
אני כבר הורדתי את מושא האחריות מכתפיי. עליהן מונחות נסיונותי שלי.
בהם אטפל, ורק עליהם מוטלת אחריותי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
אלוקים.
את כותבת מהמם, ואת כותבת כל כך נכון וכל כך אמיתי.
תודה על הפוסט הזה..
מוש!!! את מושלמת!!!
ורק אני אדע כמה את באמת עובדת ומשתדלת!!
גאה בך המון תמשיכי לרגש אותי❤
חברה שלי!!
מדהימה שאת.
לא חשבתי שעד כדי כך תאהבי את מילותי?
תודה שהגבת!!
מ-ו-ש-ל-ם
מטורף
ככ נכון
וואו
פשוט כל מילה
אנחנו לא עובדם של ההורים שלנו
אנחנו עובדים על עצמנו
תודה על ההזדהות פרח…
ותודה על מילותייך❤
אחות, את מהממת!
מרגשת.
כנה.
ישירה.
אהבתי ממש.
תודה על השיתוף!
אוהבים אותך!
נשמה, את מיוחדת. ואת לגמרי בסדר. וגם ההורים שלך, אוהבים אותך. אכפת להם ממך.
הזכרת את נושא ההתמכרויות. ויש לי ניסיון בעניין…
לדעתי עדיף להתמכר לפלאפון, מאשר ליפול להתמכרויות אחרות, הרסניות יותר.
מתישהו הבנתי שכל התמכרות שהיא באה לענות על צורך פנימי מסוים.
אולי ביטחון, קרבה ואהבה. אולי גיוון ועניין. לא יודעת על מה זה עונה אצלך.
הצורך הפנימי הוא בסדר גמור.
וחבל לספק אותו באמצעות דברים שיש להם גם השלכות שליליות. אבל זה עדיף משהו שטחי וזמני שעונה על הצורך, מאשר להישאר בלי כלום.
מניסיון מר וכואב, לקחת מבן אדם את מה שהיווה עבורו מענה לדבר חשוב, מבלי לתת לו תחלופה הולמת, זה מפיל. מהר מאוד מגיעים לדיכאון!
הבעיה הגדולה של אנשים שנגמלים בצורה חדה ואגרסיבית זה דיכאון.
אז מה כן? איך לצאת מזה?
קודם כל, לאהוב את עצמי. לקבל את זה שההתמכרות באה ממניע פנימי חכם ואוהב, שרוצה שארגיש טוב. וגם אם תכל'ס הפיתרון שמצאתי לא מושלם, זה עדיין בא מכוונה טובה!
בשלב השני, לא להילחם. מאבקי כוח רק מתישים וגובים קרבנות.
פשוט להוסיף באור.
את הרבה על הפלאפון? זה בסדר.
אבל בואי בנוסף לכך תזמיני חברה. תלכי להתנדב. תלמדי נגינה. תשקיעי בתחביבים.
באופן טבעי ונעים הצורך הפנימי יקבל מענה חיובי יותר. וכבר פחות תזדקקי לחברת הפלאפון.
תודה לך!!
אם מצאת לנכון להביב בכזה פירוט כנראה שזה בוער בך והנה אני הרווחתי מכך…
כן, ב"ה אני עובדת על עצמי.
אני עושה את ההשתדלות שלי.
פשוט פעם הייתי לוקחת על עצמי גם את האשמה של ההורים שלי…
הם היו מאשימים אותי ואני הייתי מסכימה איתם ומאשימה את עצמי…
וזה הרס אותי.
לכן החלטתי פשוט להפריד.
הם צריכים להתמודד עם זה שהבת שלהם (אולי) מכורה, ואני אקח אחריות- ולא אשמה!- על מעשיי ואעבוד על עצמי.
וזה עוזר פלאים…!!
בוער בי לגמרי…
מדהימה ההפרדה הזו, בין האחריות שלך לציפיות ההורים. ראיה בוגרת.
כל הכבוד!!
לומדת ממך!
וואוו את מדהימה!
באלי להכיר אותך ואוהבת אותך:-*
מי יודע, אולי אנחנו בכלל מכירות? אבל נראלי שכל הקטע פה זה האנונימיות…
וואו מוש!
זה כאב לי! ההזדהות שלי מוחלטת!
מוש, אני אוהבת את השירים שלך, אבל זה.. יותר משאהבתי, פשוט גרם לי לצמרמורת! את מדהימה איך שאת מצליחה לבטא את הרגשות שלי במילים!
תודה מוש!?
וואו שלוואן…
לא נכון לומר שאני שמחה שאת מזדהה, אבל כן שמחה שמצאת במילותיי ביטוי לרגשותייך…
אני מקווה שכולנו נלמד להפריד את האחריות שלנו מהאחריות של ההורים.
גם אם ההורים כועסים- אז מה, הם צריכים להתמודד עם החבילה שלהם.
אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו להתקדם בחבילה שניתנה לנו, ונשתדל לא ליפול להאשמה עצמית…
אוהבת אותך שלוואן!!!
וואו מוש!
חותמת כל מילה!
אני גם אוהבת אותך!!
מזה הכתיבה המטריפה הזאת?!?!?
וואו, אני ממש מזדהה..
ככ נכון!!!
זו עבודה שלנו נטו, לא משנה כל הדיבורים מסביב, זה רק גורם לנו לנקיפות מצפון ולצער שלא גורם לנו לעבוד על העניין ולהתקדם הלאה (עצבות כמדומני?), רק ליפול ולהגיד זו אני, אני מכורה תתמודדו
לדעתי אם לא אומרים כלום, באיזשהו שלב את תשימי לב בעצמך כמה את מכורה וכמה זה פוגע לך בדברים אחרים, ותעשי לעצמך את הגבולות..
ווואוו.
אוהבת את הכתיבה שלך.
ואת כלכך צודקת!
איחולי להצלחתך בעניין, בטוחה שזה לא פשוט..