לאחר כמה רגעים
סיפור חסידי שחשבתי לשתף, נראה לי המשפיע ר' מ"מ פוטרפס סיפר:
בעת שהיתה הבריחה הגדולה מרוסיה בעזרת העשאלונים, התחבאתי בבית של אישה, אם לילד. הילד היה חולה מאוד, ובמשך כל כמה שעות היה צריך ליטול תרופה אחרת. והנה יום אחד האם התבלבלה והחליפה בין התרופות. הילד נפגע מכך ואיבד הכרתו. האישה הלחוצה סבבה בבית, ספקה כפיה ונאנחה: מה עשיתי? מה עשיתי? אך לאחר כמה רגעים קמצה אגרופיה ושאלה: מה עושים? מה עושים?
כך למדתי כיצד לנהוג בזמן שגגה- אמנם נכון הדבר, וטעינו, מה עשינו? אבל תמיד צריך לפעול בתושיה ולבחון מה עושים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
מחזק!
מדהים מדהים מדהים!! באמת שאני צריכה להכניס אתזה לראש..
לפעמים אפשר להיות כזה בדאון..ומקום באמת לחשוב מה עושים אז נשארים בזה.
צריך לנשום ולזכור שהכל בהשגח"פ ואז לחושב ..מה עושים.
תודה שלכת היחידה?
ווואווו יפהההה
סיפור יפהה
לוקחת לחיים;)
איזה כיף לקרוא את התגובות… אין עליכן נשמות!!
די, שלכת, תמשיכי:)
חחח קמצניתתתת