מה?
כשעצב מופיע,
כובש כל פינה.
כשדמעות עולות,
מציפות מדינה.
כשהחיוך נעלם,
ומתח בא במקומו.
כשהלב מתפרע,
יוצא מגדרו.
כשמילים מלטפות,
הופכות לסכינים.
כששירים עצובים,
בלופים דולקים.
כשחומות נשברות,
ברעש אימים.
כשעיניים בורקות,
מלאות בשברים.
כשצעקות נבלמות,
בחסימה אימתנית.
וכשהגוף קורס,
מחוסר אונים.
מה עושים אז?
מה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
נושמים.
אוף,הלוואי שהייתי יודעת לענות לך.
ישלך כתיבה טובה,ניצחון מתוק(:
הלוואי הייתי יודעת לענות לעצמי…
תודה לך, קינמונית!
נשברים.
ואז, מתוך הכאב הענק הזה, מזכירים לעצמנו שגם זה חלק מתוכנית אלוקית מושלמת.
וקמים.
נבנים.
זה מה שקורה לי.
אבל השבירה – לפעמים היא מסוכנת לי מדי.
גם אם אחר כך אני בונה בחזרה.
לא אמורה להגיד אבל אני הייתי מתיאשת. הייתי מחכה למישי (יש אחת מסוימת..) שתעזור לי לגשש באפלה. וואי איזו אפלה. מינימום חושך מצרים.
ואם לא היא. הייתי נשברת מבפנים, ממשיכה להעמיד פנים שהכל תותים עד שנשברת גם בחוץ. וזה יהיה רע ובלתי הפיך.
?.
זה כל כך קשה.
אעעע איזה יופי של פוסטטט
תודה סוכנת ❤️.
כותבים.
אז כתבתי:)
לא יודעת מה עושים.
את כותבת מהמם.
תודה לך ורטיגו ❤️.
וואוו איך אני מזדהה.
אני מניחה שמה שצריך לעשות זה פשוט לברוח למיטה ולהתחבא מתחת לכרית. (או שלא?)
יש לך כתיבה מדהימה! תכתבי לנו עוד!
חח
מצאתי פתרון –
בורחת לחברה אחרת.
(נפגעת מאחת עוברת לשניה:))
זה עוזר בד"כ.
ו – תודה!
אני כותבת המון, מפרסמת מדי פעם…
??
נותנים לכאב מקום.
(שותפה מי את שתתני עצות, כשאת שואלת את אותה שאלה בדיוק
סליחה:(
??.
זה לא זמן של "מה עושים". זה זמן שעשייה נראית לא רלוונטית, מטופשת וחסרת טעם.
כן אבל בכולופן רוצים לעשות משהו.
מחבקים?
ונושמים…
עד שזה עובר 🙁
כתיבה יפיפייה.!
❤️