תפריט
ברוכות הבאות היועצות דיצה וחדווה. נקבל אתכן בגילה וברינה 🙂
מפני ריבוי השאלות, גם הפעם יהיה חלק שני לתשובותיהן של דיצה וחדווה.
והערה קטנה (כך הסבירו לי), לכל יועצת יש אופי תפקיד אחר. יש יועצות שנמצאות בבית הספר אך פחות בקשר ישיר עם התלמידות ולכן חלק מהשאלות לא היה רלוונטי לכולן כפי שתשימו לב.
*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il
מה את עושה בעצם? (ברשמי)
דיצה: דואגת לרווחתם הנפשית של כל באי בית הספר 🙂
חדווה: משתדלת לדאוג לרווחה הנפשית של כל בת ושל הצוות עד כמה שמתאפשר. ובכלל זה: דאגה לבנות חלשות לימודית, בנות המתמודדות עם קשיים בבית, קשיים חברתיים, וגם סתם מהווה אוזן קשבת למי שבא לה.
איך את יודעת מי צריכה עזרה?
דיצה: או שפונים אלי באופן ישיר או שמורות אחרי ששוחחו עם הבת וקיבלו את אישורה לפנות אלי – משתפות אותי
חדווה: ישנן מספר אפשרויות: א. התלמידה פונה ב. מורה פונה ג. ההורים מעוררים תשומת ליבי ד. אני שמה לב לשינוי או לקושי אצלה
את עובדת רק בזמן הלימודים?
דיצה: לעיתים גם הרבה מחוץ ללימודים. גם אחר הצהריים וגם בחופשות. אין באמת זמנים לתפקיד הזה, כי בכל רגע נתון אני זמינה לכל אחת שתפנה להתייעצות / עזרה או ארועים אחרים שקורים וצריך להדריך את הצוות מה עושים הלאה.
חדווה: ממש לא. אני חיה את העבודה גם אחרי יום הלימודים, אך כמובן שיש שעות ששמורות רק למקרים דחופים כגון מאוחר בלילה
כמה אני (לא אני משום שלא הייתי אצלך מעולם) מעסיקה אותך?
דיצה: גם את שמעולם לא היית מעסיקה אותי, לעיתים זה מאחורי הקלעים ובראש שיל. אבל זה מעסיק. חשוב לי שלכל אחת יהיה טוב (אני יודעת שזה נשמע קלישאתי אבל כה זה), ומי שפונה ומשתפת אותי בעולמה ומבקשת אותי שם, זה מעסיק מאוד מאוד
חדווה: המון כל תלמידה חשובה לי וזו לא קלישאה
יש דברים שאת אומרת להנהלה?
חדווה: כן במקרים שיש לי חובת דווח או צורך לטובת הנערה וזה בד"כ בידוע של התלמידה
את מעבירה דברים שמספרים לך למורות אחרות?
חדווה: לא רואה צורך לעשות זאת אם אין בזה תועלת לתלמידה במיוחד כשהיא מבקשת שלא. חוץ מזה זה סתם אסור לשון הרע
יש בנות שבאות אלייך סתם?
דיצה: יש גם כאלה. אני מאוד נחמדה 🙂
חדווה: כן בד"כ מהכיתות הגבוהות שהן מכירות אותי יותר ומרגישות יותר בנח
אם כן מה את מרגישה כלפיהן?
חדווה: כיף לי איתן זה נותן הרבה סיפוק (כמובן כשזה לא רק כדי לברוח משיעור אחר)
איך את מגיבה להן?
חדווה: מזמינה אותן לשתות איתי נס קפה ולפטפט
אני טטית ומרגישה שמשהו נתקע לי עם החברה, לא נעים לי לדבר על זה עם אף אחד, אבל אני גם לא רוצה לפנות אל היועצת אצלנו מכל מיני סיבות… מה אני יכולה לעשות? (לא אסק מי(
דיצה: הייתי ממליצה לך לנסות למצוא דמות מסביבך שאיתה יהיה לך נוח יותר לדבר. אולי קרובת משפחה, אולי משפיעה, אולי מורה מקצועית. ולדבר. לעיתים הדיבור עצמו הוא הקושי, אז אפשר לכתוב לעצמך תחילה, זה עושה קצת סדר בראש. ואחר כך לתת למישהי שאת סומכת עליה לקרוא. אפשר גם לבקש לענות בכתב וככה יהיה פשוט יותר ללא המפגש פנים מול פנים.
חדווה: היום יש כל מיני ארגונים ומקומות (שמתאימים לציבור שלנו) שניתן לשאול שאלות באופן אנונימי במייל, בהודעה.
את קוראת תווי פנים? כתב יד? משהו כזה?
דיצה: הלוואי 😉
חדווה: לא
מה היחס שאת מקבלת מהתלמידות?
דיצה: בעיקר מבוכה. אבל אחרי המבוכה הראשונית נראה לי יחס חם בסך הכל.
חדווה: הקטנות יותר מאד חשדניות. ככל שהן מכירות ומתנסות בשיחות עם היועצת הן מפרגנות משתפות ונותנות אמון.
איך את מתייחסת למידע לא שגרתי שאת מקבלת על תלמידה?
חדווה: לא כ"כ מובן מה זה לא שגרתי, אבל כל מידע שמגיע על תלמידה אני בודקת אותו או מולה או עם הסביבה כדי לאמת או להפריך אותו.
את, בחיים שלך, באמת מיישמת את כל מה שאת מעבירה? אני מתכוונת לאיפוק, מחשבה לפני מעשה או דיבור וכל זה….
דיצה: משתדלת. גם אני בנאדם :). זו עבודה עצמית בשבילי בנקודות מסויימות, בדיוק כמו בשבילכן.
חדווה: משתדלת מאד כמובן כולנו בני אדם ולפעמים שוכחים אבל אני מאמינה בדרך שלי וכמובן מיישמת אותה.
איך את מגיבות כשקורה לך משהו בחיים הפרטיים שלך? כמו שהיית מדריכה ומצפה מהתלמידות?
חדווה: כנ"ל
קורה לך שנמאס לי מהתפקיד הזה? לשמוע את כל הצרות ולהיות זו ששונאים אותה..?
דיצה: זה קרה לי רק כשבמהלך הסלמה כשאני הייתי בממד עם הילדים שלי. תוך כדי הייתי צריכה לחשוב ולפעול בשביל התלמידות שלי במקום להיות פנויה לעצמי ולמשפחה שלי שכל כך הייתה זקוקה לי. המחוייבות המקצועית מול האמהות במצבים כאלו מאוד קשה עבורי
חדווה: לא נמאס לי ואני לא מרגישה ששונאים אותי ב"ה
אם יש מקרים שאת מחליטה לא לפעול בהם, למה את עושה את זה?
חדווה: כי כנראה הפעלתי שיקול דעת/ התייעצתי/ או יש מקרים שעליהם נאמר שב ואל תעשה עדיף.
את מרגישה לפעמים רע עם זה שלא כולן אוהבות אותך בתפקיד שלך?
חדווה: אין ספק שלהרגיש לא אהוב זו תחושה לא נעימה אבל גם אני הייתי תלמידה וגם אני לא אהבתי את כל אנשי הצוות. אך כפי שעניתי קודם אני לא מרגישה כך. אולי לא כולן נותנות אמון ומשתפות אבל זה בסדר לגמרי..
למה את חייבת כל דבר להעביר לצוות?? למה את לא יכולה לשמור על דיסקרטיות במקרים שהם לא בעיתיים בצורה חריגה?
חדווה: אני משתדלת מאד לשמור על דסקרטיות ולא מעבירה כל דבר
למה את לא תמיד חושבת על מה שאת אומרת? את מודעת לזה שיש בנות שנפגעו מדברים מאוד לא מתאימים שאמרת להן?
חדווה: אני בן אדם ולפעמים יכול להיות שאני טועה ואם קרה דבר כזה אני מרגישה מאד לא טוב עם זה ומשתדלת להסביר לצד השני ולרצות אותו, זה אף פעם לא בכוונה.
מה וכמה היית צריכה ללמוד בשביל זה?
דיצה: הרבה מאוד. קודם כל תואר שני של שלוש שנים ואז התמחות של עוד 3 שנים שכללו השתלמות אינטנסיבית והדרכות אישיות. בזמן ובשעות שהושקעו הייתי יכולה להיות כבר דוקטור?
חדווה: למדתי תואר ראשון שנתיים ותואר שני שנתיים נוספות ואני כל הזמן לומדת
המקצוע שלך משמש אותך גם בחיים האישיים? (עם ילדים, בעל, חברות וזה)
דיצה: המון, גם הידע שרכשתי ורוכשת עוזר לי בחיים האישיים שלי עם הילדים וכו׳ אבל גם יש מקצוע הזה ערך מוסף בכל תחום חיים אחר בשליחות, בעבודה בחינוך המיוחד, בתקשורת עם אנשים וכו׳ זה מהצד שלי. ומהצד של הסובבים אותי – אנשים פונים אלי הרבה להתייעץ, לשאול וכו׳
חדווה: כן מאוד
למה לדעתך ישנה סטיגמה (שלפעמים היא נכונה) כזאת קשה על היועצות?
דיצה: שאלה טובה.. וחבל לי שכך
חדווה: אני לא יודעת. אולי כי מקום שמדברים בו רגשות נתפס לא פעם כמקום שקשה איתו. אני מקווה שהתלמידות שלי לא חושבות כך ואלה שכן אני מנסה להראות להן שאני אחרת ממה שהן חושבות.
בתור בחורה/נערה, אהבת את הדמות הזאת? למה החלטת להיות גם אחת כזאת?
דיצה: מעולם לא הייתה יועצת בבית הספר בו למדתי ככה שלא ממש ידעתי מה התפקיד, אלא בניתי אותן לי איך שראיתי לנכון
חדווה: לא היתה לי יועצת בבית הספר אז לא היתה לי אפשרות לחשוב כך
את אוהבת את התפקיד הזה?
דיצה: מאוד אוהבת. אוהבת את היכולת להשפיע ולהייטיב מאחורי הקלעים, אוהבת את הקשרים המיוחדים שנוצרים, אוהבת את הראיה המערכתית ואת העבודה מול הצוות
פשוט אוהבת?
חדווה: מאד אוהבת הוא נותן לי הרבה סיפוק
מה את הכי אוהבת בתפקיד שלך?
דיצה: את מאחורי הקלעים
חדווה: את השיחות עם הבנות
אם תראי ילדה בוכה או עצובה, מה תעשי?
דיצה: אם זו מישהי שכשאגש אליה זה לא יביך אותה אעשה זאת ואם זה כן יביך אבקש מאיש צוות שבקשר טוב איתה שיגש אליה
חדווה: אשאל אותה אם היא רוצה לדבר/ זקוקה לעזרה/ או סתם אתן לה כוס מים ואשב לידה שלא תרגיש לבד
למה בחרת להיות יועצת?
דיצה: חיפשתי ללמוד תואר שני מיד אחרי התואר הראשון וזאת הייתה אחת האפשרויות וגם חיפשתי משהו קצת יותר טיפולי מהוראה למרות שהיום אני מבינה שיעוץ וטיפול מאוד שונים זה מזה
חדווה: הייתי מדריכה בפנימיה ומאד התחברתי לתחום הזה.
איך את עם זה שבנות מגיבות לך לא כל כך יפה?
דיצה: בדרך כלל הבנות בסדר איתי אבל גם אם יש תגובות חריגות אני משתדלת לא לקחת את התגובות באופן אישי
חדווה: זה לא נעים לפעמים, אבל כשכואב למשהו לא שופטים אותו על התגובה, אני משתדלת להבין שזה לא משהו נגדי.
את חושבת שבנות אוהבות אותך או לא?
דיצה: אני לא יודעת אם ׳אוהבות׳ זו ההגדרה המתאימה. אני חושבת שהבנות שהיו איתי בקשר יותר מעריכות ובנות שלא לא ממש מבינות מה אני מועילה לעולם
חדווה: חלק כן וחלק פחות כמו בכל מקום עבודה אי אפשר לרצות את כולם תמיד
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
