והנה כתבת ההמשך של שתי היועצות הראשונות.
בתקווה שיהיו לנו בהמשך עוד שתיים (וכן, נקרא להן דיצה וחדווה, כמובן).
תהנו!
*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il
למה כשיש בת שעוברת משהו קשה בבית גירושין/ חולי/ ל"ע פטירה היועצות מיד על הרגליים גם אם עבר המון זמן מהמקרה אבל הם כל הזמן סביב הבנות האלו
גילה: הי, לא על הרגליים, אבל יותר רגישות ועירניות לשינויים אצל בנות שמתמודדות עם מצבים לא סטנדרטיים.
רינה: זה יפה ששמת לב לכך. או שאולי זה לא כל כך יפה אם ההתייחסות הזו כל כך בולטת.
אסביר את כוונתי.
כל הארועים שציינת בשאלתך נחשבים ארועי חיים טראומטיים. ואכן יועצות מונחות לשים לב במיוחד לבנות שחוו ארועים כאלו. אבל לא נראה לי שזה משהו שצריך להיות כל כך בולט לעין. אפשר לשים לב בעדינות. זה יותר נעים.
קרה לך פעם שהצלת מישהי? ספרי לנו, אם זה אפשרי.
גילה: בערך, לא יכולה לפרט מידי, אבל חשוב לי לומר את הדבר העיקרי. לא אני הצלתי אותן. הן הצילו את עצמן. בזה שנגשו לשתף במצוקה. משם עשינו את הדרך ביחד
רינה: אני לא חושבת שאני יכולה להציל מישהי, נתחיל מזה. כל אחת יכולה להציל את עצמה. והקב"ה פודה ומציל. אבל אני מבינה את שאלתך ככה – האם עשיתי משהו שממש משמעותי לחיים של מישהי?
אז אני חושבת שהיו לפחות שני מקרים של בנות, שהן או הוריהן פנו לעזרה. והשתדלתי לעשות ככל יכולתי, ואני יודעת שהן במקום הרבה יותר טוב היום וזה גורם לי אושר.
אני לא הייתי היחידה שם בשבילן, אבל יודעת שהייתי משמעותית ולטובה. וזה בהחלט עושה הרגשה טובה.
התלבטתי אם לתאר יותר פרטים, אבל נראה לי נכון יותר שלא להיכנס לפרטים.
את מכירה את כל הבנות בבית ספר?
גילה: בעיקרון כן, חלק יותר מקרוב חלק פחות. זה משהו שהייתי רוצה לעבוד עליו יותר, אבל בינתיים מסגרת הזמן לא מאפשרת לי.
רינה: אני מכירה בנות שאני מלמדת, ובנות שמאיזושהי סיבה היה לי קשר אישי איתן. מעבר לכך, לא.
בנות באמת משתפות אותך?
גילה: אני בטוחה שלא כולן, אבל מי שרוצה (מעצמה) או מסכימה (אחרי פניה שלי) משתפת בסודי הסודות של החיים. ויש הרבה כאלה
רינה: כן. יש בנות שפונות מעצמן ומשתפות. ויש בנות שגם אם אני זו שיזמתי את השיחה איתן – הן משתפות.
אם מישהי משתפת במשהו רציני, זה יכול להשפיע גם עלייך? שתיבהלי או לא תדעי מה לעשות?
גילה: להשפיע- כן, כואב לי שלמישהי כואב. אני שמחה כשמישהי שמחה.
אני לא נבהלת וגם לא חוששת מלא לדעת. יש לנו מדריכות שאנחנו מתייעצות איתן באופן אנונימי כך שאנחנו לא לבד. ( אתן רואות, גם יועצות מתייעצות בעצמן…. אנחנו לא רק אומרות לכן לעשות את זה)
רינה: אני בנאדם עם רגשות והכל משפיע עלי. להיבהל – פחות. קצת קשה להפתיע אותי היום. אבל לפעמים אני לא בטוחה מה נכון לעשות, ולא תמיד יש לי רעיונות בשלוף. בכלל, אני לא אוחזת מהתפקיד שלי כאחת שצריכה לפתור בעיות אלא יותר כאחת שחושבת ביחד איתך.
ואם אני לא מצליחה יחד איתך לחשוב קדימה, אני נעזרת ומתייעצת באנונימיות.
ומה אם אין לך מה לענות?
גילה: מי אמר שתמיד צריך לענות. אני חושבת שבעיקר צריך להקשיב. ואם אין לי מה לומר, אז אני אומרת בדיוק את זה ("אין לי מה לומר")
רינה: אני אומרת שאין לי מה לענות ועלי לחשוב עוד קצת.
מה אם מישהי אומרת לך משהו ממש גרוע שהיא עשתה, לא תהיה בך טיפת שיפוטיות?
גילה: אין לי סיבה לשפוט, זה לא חברות שלי או אנשים בחיים הפרטיים. כשמישהי משתפת אותי במשהו גרוע שעשתה, אני בצד שלה ויחד איתה סוללת את הדרך לטוב.
רינה: לא יכולה לחתום שלא תהיה בי שיפוטיות. רק יכולה לספר שזה משהו שאני מאוד משתדלת להמנע ממנו. בדרך כלל כשמישהי משתפת במשהו גרוע שעשתה זה מעורר בי הערכה כלפי האומץ שלה והכח הפנימי לבקש עזרה.
יכול להיות שתמליצי לבת שלא לבוא אלייך?
גילה: לא חשבתי על זה אף פעם…….
רינה: כן. אם היא זקוקה לעזרה שאני לא יכולה לתת, אני אפנה אותה לגורם אחר שיהיה נכון יותר עבורה. וגם אם ארגיש שהיא ממש לא מעוניינת או ממש חשדנית כלפיי, לא אקרא לה יותר או שאבדוק איתה את זה. אני לא חושבת שאפשר להשיג משהו משמעותי בלי אמון או בכח.
יכול להיות שתלמידה תעיק עלייך?
גילה: כן. תלמידה שלא באמת כנה איתי (במילים פשוטות "משקרת"), שעושה מניפולציות כדי להשיג ממני דברים שלא בדרך היושר. אני משתדלת לכבד ולהוביל אותה לכנות ולפתיחות, אבל זה ממש מעיק. במיוחד שבדר"כ זה גם לוקח זמן רב ואני לא אומרת לתלמידה בפנים שאני יודעת שהיא לא דוברת אמת.
רינה: כן. אבל זה קורה במקרים מאוד מאוד חריגים ונדירים שאני לא רוצה לפרט.
כיף לך להיות הבן האדם השנוא בבית הספר?
גילה: אני לא האדם השנוא בבית הספר!!!!!
רינה: אני לא מרגישה ספציפית כרגע שאני האדם השנוא בבית הספר. אבל באופן כללי זה באמת לא כיף להיות שנואה.
למה כשאת מלמדת אותנו שיעור את מדברת לבנות במילים לא יפות ופוגעת בהם?
גילה: סליחה???? מתי עשיתי את זה? ואם עשיתי, למה לא פניתן אלי מיד?
רינה: מקווה שאני לא היועצת שלך אבל אם זה קורה בבקשה תגשו ליועצת ותאמרו לה את זה. או שתפנו למחנכת או למנהלת.
למה את רודפת אחרי סיפורים?
גילה: טעות. הם רודפים אחרי. גם כשמתוכנן יום רגוע, אני מכינה את עצמי בדרך לכך ש"כל תוכנית היא בסיס לשינוי" ואם אין משהו מיוחד אז ברגע שאדרוך בשער כבר אגלה את הפרק הפיקנטי הבא…
רינה: אני לא.
למה כששואלים אותך שאלה קצת ישירה את מתחילה להתפלסף ולא לענות נורמלי?
גילה: אם התכוונת לשאלות אישיות, אז לא תמיד נעים לאדם מבוגר בעל סמכות חינוכית לשתף בחייו האישיים את התלמידים שלו…
רינה: בדרך כלל אני מאוד ישירה. אבל אין ספק שייעוץ והמידע שלומדים גורם לפעמים לרצות לתת עוד כיווני חשיבה או לענות לאנשים לפי מה שנדמה שהם מתכוונים ולא בדיוק לפי השאלה. אבל זו טעות לדעתי לעשות את זה.
למה אחרי שקורים כל מיני מקרים (וקרה הרבה השנה) את לא מדברת איתנו?
גילה: גם אם אני לא מדברת, אני ערנית לשיח ביניכן. יש נושאים שעדיף להרגיע, אבל אם זה מעסיק וחשוב לכן, אני מצפה שתפנו אלי בבקשה לשוחח על הדברים. מבטיחה, בל"נ, שכל נושא שיבוא מצדכן ידובר בפתיחות, אא"כ מבחינה מקצועית זה לא נכון, ואז אומר לכן במפורש שיש נושאים שלא מדברים עם כיתה שלמה, ולכן נדבר עליהם בקבוצות קטנות או באופן אישי.
רינה: לא יודעת למה לא דיברו איתכן. אני דיברתי.
זה נכון השמועות שהעיפו בנות מהבצפר אחרי שדיברו איתך- כאילו את העברת מידע באמת?
גילה: אין מצב
רינה: לא רלוונטי לי. התפקיד שלי הוא לעזור לכל בת שרוצה להיות חלק מבית הספר גם אם היא מעדה. ואני מוכנה להילחם על כך מול הנהלת בית הספר, בתנאי שהתלמידה רוצה בכך ומשתפת פעולה. אם אני אגרום חלילה שבנות יצאו מבית הספר, אני מועלת בתפקידי.
למה את כלכך בטוחה בדעה של הבצפר ולא מוכנה להקשיב לנו?
גילה: האמת, אולי זה רק נראה לכן כך? ואולי לפעמים אני מקשיבה לכן , מבינה אתכן, ועושה שינויים בעקיפין??
רינה: זו התלבטות מאוד גדולה בכל פעם, כמה לייצג את בית הספר ולהיות בעמדה "חינוכית". אני מאוד בעד להקשיב לכן ואם אני מזהה שאתן צודקות אשתדל להגיד את זה בכנות ובצורה הכי חינוכית שאפשר. ואפילו לפעול למען זה בהנהלה. אבל לא תמיד זה פשוט. אני בטוחה שיש יועצות שזה מורכב להן אפילו יותר ממני, מכל מיני סיבות.
אני בת של יועצת;) תגידי, שאת מדברת עם בנות והם מספרות לך על כל מיני דברים שהם עושות או עשו להם וכו את חושבת עליי? כאילו את חושבת מה היה קורה אם זה היה אני?
גילה: כן…
רינה: הבת שלי עדיין לא בבית הספר אבל אני חושבת עליה מלא בהקשר הזה. בטח. הייעוץ לפעמים גורם לי לחשוב יותר מידי על כל מיני אפשרויות שנודעות לי. שאם לא הייתי יועצת לא הייתי חושבת עליהן בכלל.
יש לך פעמים שאת מופתעת? כאילו ילדה הייתה נראית לך משהו אחד ואז היא מספרת לך משהו שונה לגמרי?
רינה: בטח. ברוב המקרים אני מגלה עושר פנימי עמוק אצל התלמידות. משהו שמרגש ומפתיע אותי לטובה שוב ושוב. אבל יש גם סוגים אחרים של הפתעות, בוודאי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
אהבתי מאוד.
מהמות שאתן!
ואוו. תשובות מדהימות. היה ממש כיף לקרוא.
מחכה בקוצר רוח לשתיים נוספות. וקצת מבאס שזה לא יהיה שמות אמיתיים למרות שאני מבינה שזה לא רלוונטי:)
תודה לכן.
ואו אני מתה על הראיונות האלה אני קוראת אותם בשקיקה!!
בבקשה תעשו עוד הרבה כאלה!
אבל משהו אחד לא הבנתי למה יועצת של בית ספר היא מישהי שנואה היא אמורה להיות אהובה כי היא עוזרת והיא המבוגר שמבין אותך אשמח שתענו לי שותפות יקרות
איתך בשאלה.
וזה מה שנקרא בפי העם "סטיגמה"- אני אישית לא ממש אוהבת את זה. אבל חלילה לי מלהגיד את זה בקול.:(
כי לפעמים היועצת נדחפת למקומות שאת לא רוצה או שמפעילים עליך לחץ להגיד ליועצת משהו ואז זה לא נחמד כי אחרי שהיא יודעת עליך הכל(לא מרצונך) ואת רואה אותה הרבה פעמים והיא מנסה לשאול אותך איך הסתדרת ואת לא רוצה לשתף אותה בזה אזה זה מעצבן ומשניא
בולללללללללל אני!!!!
אחרי שאת מספרת ליועצת את כל הסיפור חיים שלך וכל הבעיות, לא נעים להיות לידה, במיוחד כשכל פעם שהיא רואה אותך היא נותנת לך כזה מבט או משפט כזה של "אני איתך ביחד" אבל בתכלס לא עוזרת לך בגרוש ורק מזכירה לך את כל הבעיות שלך…
טוב לאדעת מה איתכן אני אהבתע את רינה.. נשמעת יותר רגועה כזו ומכילה מזכירה לי את היועצת לנו ואולי זו היא.. אבל גילה נשמעת קצת עצבנית ולחוצה כזה כאילו היא לא מבינה למה בנות מתנגדות אליה. הרי היא היועצת והיא צריכה לעזור לבנות ולהניף דגל ניצחון על עוד בת..
סליחה אם צת הצנתי פשוט קצת היה לי קשה לראות אתזה
באופן כללי, היועצת שלנו עכשיו(כאלו בתיכון) בקושי מורגש שהיא מעורבת בבי"ס וגם כשמורגש שהיא מעורבת, נדמה כאלו היא דיי תלויה במנהלת.
ומאד לא נעים לדבר עם בנאדם שכל מה שהוא אומר ועונה זה העתקה של מה שהממונה עליו היה אומר. יועצת זה לא מורה, יועצת היא בשביל להביו ולעזור ולהכיל ולהקשיב לא בשביל להתקשח מולנו ולהיות יחד בעמדת המנהלת. היא צריכה להיות מגשרת, לדעתי.
באופן אישי, אין לי משהו נגדי מול היועצת ולא היה לי שום סיפור איתה. מה שכן, עם כל הכבוד אני ממש לא מחזיקה ממנה בן אדם אינטילגנט שלמד אי פעם משהו בחיים שלו. סורי.
ביסודי אפשר לומר שמאד לא חיבבתי את היועצת(לא אוהבת את המלה שונאת), היא קצת נכנסה אליי למרות שביקשתי בצורה יפה, לא. אני כמעט בטוחה שאני לא יכולה לסמוך עליה, הוי אומר, האמון שלי-בה, לא נקי. וגם בלי קשר לא אהבתי את הסגנון שלה והאופי.
אבלללל היא הייתי אינטילגנטית מהזה אינטלגנטית ומישהי שלמדה הרבה ויודעת ובאמת יכולה לעזור.
היום ניראלי שהאי-חיבבות שלי אליה קצת התפוגגה.
וואי, הכתבה הזו-על שני חלקיה-פשוט מעניינת.
תודה, מערכת, ותודה, יועצות!
צודקות עם כל מה שאמרתם!
אני הלכתי ליועצת ובאמת הרגשתי טוב אחרי ששיתפתי אותה היא באמת הכילה אותי וספגה את הכאב שלי אבל לאחר תקופה די קצרה התחלתי להרגיש קצת שעניין כלשהו שדיברתי איתה עליו זז וזה דבר בלתי אפשרי שיזוז סתם ככה אבל לאיודעת עם זו היא דבקה לא נירא לי קיצר אני מבולבלת
אני מאוד מאוד מקווה שהיא לא העבירה את זה להנהלה כי אחר כך היה לי סיפור גדול שם עם הצוות של הבית ספר ואני מאוד מאוד מאוד מקווה שהיא לא העבירה להם שום מידע כי זה באמת היה משהו אישי