מגרש החיים⚽️

הכדור בידיים שלך?
אני עומדת מול השער.
בידיים אני מחזיקה את הכדור.
הלב שלי דופק חזק. הבטן נשרפת.
הנשימות לא רגועות.
העיניים שלי עצמות מלחץ.
שורפות.
הדמעות מתגלגלות…
למה???
⚽️⚽️⚽️
אני אוהבת כדורגל.
לא לראות… לשחק!!
אז מה אם אני בת?

(כל אחת תיקח את זה למשהו שהיא אוהבת באמת. אחרת פחות יעבוד?)

יש קבוצה, ומאמן. יום אחד באים מרשות השידור, אז המאמן רוצה להתפאר בקבוצה שלו. שעליו הוא מאמן.
למי המאמן ימסור את הכדור? למישהו שהוא סומך עליו שיבקיע את הגול.
⚽️
הקב"ה זיכה אותי באתגר מסויים. (ואישי?)

פחדתי. פחדתי כל כך לעמוד מולו. פחדתי שלא יצא טוב, שיכעסו עליי. שיהיה לי כאב חזק יותר. הבטן נשרפת, מתבשלת בפנים. אז אני בורחת… פוחדת. ועברו כמה שנים. בפשט. אבל נשארת תקועה. והכאב גדל, ושורף. והדמעות כבר יוצאות מהזמן, בכל הזדמנות. ועכשיו בלא מסגרת הן יוצאות כל הזמן כמעט.
נסיתי לעודד את עצמי. להקשיב. (לאהוב את עצמי באמת, זה גם כשכואב לי וקשה. ולא רק כשאני בסדר.. כי אז זאת אהבה על תנאי!!)
ועלה לי הרעיון של הכדור…
⚽️
הקב"ה אוהב אותי. הוא זרק אליי את הכדור, כי הוא סומך עליי. הכדור בידיים שלי. והקב"ה סומך עליי.

זה נתן לי מרץ (כדור רגל, וחשיבות שזה כדור ולא משהו קשה יותר…?) וזה שה' נתן לי אותו, כי הוא סומך עליי. נתן לי אומץ לזנק⚽️
(בשביל לזנק צריך גם ללכת אחורה?)
אני נושמת עמוק.
מניחה את הכדור בידיים רועדות על הרצפה.
הולכת אחורה,
ומזנקת קדימה.
בועטת בכדור.
הכדור מזנק.
אם נכנס לשער הנכון?
עוד לא יודעת.
אבל בעטתי. עשיתי את זה?