לא מסוגלת עוד לשחק

לו רק הייתי ציפור
או נשר נודד,
לו רק יכולתי לבעור
כגחל הרוקד

לו רק הייתי פרח
קטן, מלבלב
אם רק הייתי צמח
לא נראה, בודד

לו רק הייתי הים
שגליו כהמיה רוחשת
או אולי סתם ענן
על תכלת מרחפת

לו רק הייתי השמש
או לפחות קרן אור
אם רק יכולתי בערך
לקום ולבחור

ולא סתם לנדוד
כנשר עזוב
לא סתם לכאוב
כפרח עצוב.

לו רק הייתי דמעות
טהורות, מטהרות
או אולי והלוואי התפילות
שאל מחיצתך ישר עולות

לו הייתי רק נשמה
לא נתונה בכלי חונק וכובל
לא הייתי נלחמת עד זוב דם ורק כמהה
להצליח להיות, להתגדל

הייתי נוטלת מכחול
וצובעת לי שמיים
רואה אותך אבא גדול
ופורשת כנפיים…

כי הנשמה שלי לא מסוגלת עוד לשחק
היא מתעוררת בקרבי, לא מוכנה להשתתק
פתאום אני מרגישה אותך כל כך קרוב, מחבק
והלוואי שכבר יגיע היום והמחיצה בינינו תסדק

כי משהו לא ברור בתוכי, לא יכול עוד, משווע
מייחל שרק תעטוף, תרים משאול, שכבר תופיע
לא מבינה מה עובר עלי, זה רק אתה יודע
מאמינה שאתה עושה טוב, אבל אנא-
תצמיח לי כנפיים, שאליך עוף אגביה, ואגיע.