לא זוכרת את מה שאני לומדת

וגם קשה לי לוותר על הוואו
יש לי בעיה שאולי הרבה מכן תזדהו איתה (זה יהיה מזה כיף לגלות שיש עוד בנות שמתמודדות בנושא הזה)
אני חב"דניקית, ולמדתי במשך השנים לא מעט שיחות של הרבי.. ושמעתי מלא סיפורים…
אבל כשאני פוגשת אנשים ברחוב (או פוגשת את עצמי ברגע של אמת) אני מגלה שאני כמעט לא זוכרת כלום ממה שלמדתי, כאילו רעיונות כלליים כן – אבל לא שיחה/ מאמר/ רעיון  בצורה מסודרת ממש. אני זוכרת רק כמה, אבל גם אותן לא הכי הכי.
לפעמים אני מוצאת את עצמי בלי להתכוון. כן מקיימת משהו ששמעתי פעם.. אבל הכל מעורפל כזה.. ולא מסודר בראש.

אם יבקשו ממני לספר סיפור של הרבי על נס ברפואה/ על הקשר שלו עם הרבנית/ על  מבצעים/ על אהבת ישראל/ על חיבור, על לא יודעת מה.. יעלו לי חלקים, או סיפורים ממש מפורסמים.. אבל כל מה שאני שומעת ולומדת נשאר במקיף כזה.
אני רוצה לדעת הרבה יותר ולהצליח לשלוף ולקבל מזה כוח בחיי היום יום. אבל אני מרגישה דפוקה שאני לא כזאת.. וגם קצת ריקה.

עכשיו אני בתשרי..למדתי כאן הרבה, וגם סיכמתי שיעורים.. .אבל אני תוהה מה יישאר כשאחזור (עוד שבוע… 🙁 הצילו)
הייתה שמחת בית השואבה מדהימה אתמול.. וחשבתי פתאום תוך כדי שיש לי רצון להיות כזאת חסידה מושלמת. מה לעשות שבפועל אני לא… פשוט לא. אפילו שאני מאוד רוצה..
והיה נכון (וגם מכווץ קצת) פשוט להחליט שאני לא מנסה להשיג את הכל (ואז לא יוצא כלום) אלה מתמקדת נניח ב10 שיחות השנה.
ואותן לומדת הכי חזק שאפשר (צריך להיות חקוק באבן.. אני זוכרת משהו ולא זוכרת מאיפה)
אני תוהה אם זו החלטה טובה, אני מרגישה שכן… אולי זה ללכת ממש בקטנה אבל לפחות יהיה משהו.. מצד שני.. אני מרגישה קצת דפוקה.. אולי זה קצת מידי..זה אולי עלוב.
אני צריכה להתייעץ עם משפיעה, אבל הרגשתי שאני רוצה לכתוב את זה כדי לתת לזה תוקף.
אז תודה שאתן כאן!!