לא הצלחתי לגשר

כמה שהנשמה שלי כואבת,
כמה שניסיתי לדבר.
רציתי לדעת מה באמת אתה רוצה?
אתה מראה לי הוכחות לכל צד
ולא הצלחתי לגשר.
ולהבין מה זה אומר.
ואיפה אני בתוך כל הבלאגן?
אבא רק ביקשתי סימן קטן..
פרצת לי דרך,
והשארת לי בור.
אני תקועה בו עמוק
בלי יכולת לחזור.
העולם משקר,
אבל האור רק גובר.
העיניים מסתכלות על הבגדים בארון,
וכמה שהן מבולבלות..
אבא אם מה שאסור הוא אסור
ומה שמותר הוא אסור
אז מה ההבדל ביניהם?
למה בספר לא כתוב את הכל?
שבעים פנים לתורה,
אבל אני אבודה.
העולם הזה לועג לכתר מלוכה.
אבל באמת זה הרצון שלך?
ואני לא יכולה לממש.
90% מהסמינרים ישלחו אותי הביתה,
אבל אבא קשה לי לוותר..
ואיך אני מגיעה מחר?
למה זה כל כך קשה?
לקחת מספריים ולגזור פשוט הכל.
לנסוע לירושלים, להיתקע ולא לחזור.
מתי יגיע השופר
שאחריו כולם יראו את האמת?
ואז אני לא אשאר לבד,
אבודה בלי שום יד
תומכת.
אני מאומצת,
בידי חרדיות פרוצה.
ואינטרנט והפצה
של שקרים
ומבטים לועגים.
אני לא יכולה לגור כאן יותר,
אמא רחל
אנא תעזרי לי לא לוותר!
כי כואב לי הלב
על מה שהולך.
כפור אימים בחוץ,
והראש שלי מתפוצץ.
כל בגד יראה לי לא בדיוק צנוע כמו שאתה מבקש..
ורע לי לשמוע כמה עלינו בוכים.
ואנחנו שותקים.
רציתי להיות הכי צדיקה
אבל כל חצאית שניה מסתבר שהיא צמודה.
ונמאס לי לחפור בכל בני ברק היפה עד שאמצא
אז כנראה שלא אמצא.