תביני אותי

שום דבר לא בכוונה

לאמא שלי!

אני לא יודעת איך להתחיל אבל המצב העכשווי לא טוב. לא טוב לך.
אני לא יודעת למה אבל את אומרת שבגללי. לא טוב לי לראות אותך ככה סובלת ועצובה. זה עושה לי רע בלב.

אז דבר ראשון אני מבקשת סליחה, סליחה על מה שעשיתי ועל מה שלא עשיתי.
באמת שלא עשיתי שום דבר עם רצון לפגוע בך. ואם קרה ועשיתי משהו שפגע בך זה היה כדי לא לפגוע בעצמי. להגביה את עצמי מעל המים שכמעט טבעתי בהם. את לא כל כך מבינה אותי אז אני אנסה להבהיר את המצב. לא פשוט לי לעשות את זה לכן אני מעדיפה בכתיבה…
לא קל לי. בכלל לא. אבל אני משתדלת לעשות את מה שאני יכולה בשמחה. וזה עוזר לי לצלוח את החיים האלה. בכיתי השנה כמו שלא בכיתי כל החיים שלי. אני לא רוצה לבכות עוד.
האמת שהקשר שלי איתך די השתבש מאז החופש. נפגעתי ממך. אני יודעת שהכל היה ועדיין מתוך דאגה ואהבה. אבל דיברת אלי בצורה מאוד לא יפה על האנשים הכי קרובים אלי. על מה שאומרים עלי אין לי בעיה. אני לא לוקחת ללב והכל זורם.

אבל,
כשמדובר באנשים שדי בזכותם אני בחיים היום ושמחה וצוחקת למרות הכל.. את זה אני לא יכולה להכיל. ובמיוחד לא כשזה בא מההורים שלי שחינכו אותי לאהוב כל אחד ולקבל כל אחד כמו שהוא. אני לא נפגעת בקלות, אבל אחרי שאני נפגעת קשה לי להחזיר את האמון בבני אדם. בנוסף, יצא שלא הייתי בבית שנתיים. שזה המוןןן.

התרגלתי לחיות לבד עם השקט שלי. הייתי עצמאית. דאגתי לעצמי, ולכל הסובבים אותי. (נכון שעברתי את גבול הטעם הטוב אבל מה שקרה קרה) בכל מקרה התרגלתי לחיות עם עצמי באופן עצמאי.

ככה שבאופן טבעי כל המעבר חזרה לבית היה לי קשה מאוד. רק מעצם זה ששללו ממני את הלבד את האיזי את השקט. זה לא מישהו מסוים. הכל אחר. השינוי היה לי ממש ממש קשה. כרגע אני בתקופת הסתגלות לחיים כאן.

זה לא בשבילי. אני רוצה להיות בשמחה. לעשות רק מה שעושה לי טוב.

שמקדם אותי. נכון שאני סוג של מתעלמת מהמצב, אבל כרגע אני לא מסוגלת לעמוד מולו ומעדיפה לחיות את החיים בצורה הכי כיפית ושמחה שיכולה להיות. התרגלתי לדאוג לעצמי ובשלב זה כשדואגים לי מידי זה מערער לי את הביטחון. הגעתי למצב שאני לא סובלת שדואגים לי (לאכול, לישון, קרינה..)

אני יודעת טוב מאוד מה אני צריכה ומה הגוף שלי צורך. אני מודעת לעצמי מאוד. גם אם אני עושה דברים שלא מתאימים לצרכים שלו זה מידיעה. כי לאותו רגע אני חייבת את זה רגשית ונפשית. בעזרת השם התקופה הזאת תעבור. אבל כרגע אין לי כוחות להיכנס לדיונים עלי. לא ברוחניות, לא בגשמיות, לא פנימיות ולא חיצוניות. מה שאני יכולה אני עושה. יש דברים שכרגע אני לא מסוגלת. שוב, אני יודעת שהכל הכל באמת מתוך אהבה ודאגה, אבל זה לא מתאים לי כרגע ואשמח שתפסיקי להתעסק בי כי זה לא מועיל להטבת המצב אלא גורם להיפך ומכניס אותי עמוק למקומות שלא טובים לי.
תמיד היה לי טוב בבית. בתקופה האחרונה אני מרגישה אחרת וזה לא נחמד בכלל. תגידי שאני לא מתחשבת. תגידי שאני מורדת. אבל לא! זה ממש לא העניין. אני מנסה פשוט לחיות. אני רוצה לחיות. יש בי רצון חזק לעשות את השליחות הפרטית שלי בחיים האלה. לממש את המטרה לשמה הובאתי לעולם.
לא יודעת למה אבל יש בך אמונה גדולה מדי שאני הולכת להיות הרבה יותר ממה שאני היום. להאמין בבן-אדם זה משהו אחד. ולנטוע בעצמך תקוות שווא זה משהו אחר. אני יודעת מי אני ומה אני רוצה להיות. מי שאני ומה שאני היום זה לא בגלל אף-אחד אחר. הגעתי למה שהגעתי לבד. מבחירה. מרצון. ברור שיש תמיד לאן לעלות. אבל אני לא מתכוונת להיות איזו רבנית או משהו. וחבל פשוט לחיות באשליות.

לכל אדם יש בחירה חופשית ומה שקרה קרה בהשגחה פרטית. תמיד היה לי אופי שקט ולא סיפרתי מדי מה עובר עלי או מה אני עושה וכו'..

היו דברים שלא סיפרתי כי לא חשבתי שזה אמור לעניין מישו. היו דברים שלא סיפרתי כי לא רציתי שיפגע בך. לא מתוך צביעות. מתוך כבוד. אני מכבדת את הדיעה שלך ולא רוצה לעשות לך דווקא. פשוט פתאום קלטתי שאת חושבת שאני משו אחד בזמן שאני לגמריי משו אחר.. ואז החלטתי להיות אני. לחיות את עצמי בכל מקום. ולא להתאים את עצמי לרוח המקום. כי ככה אני חיה חיים של מישו אחר, לא את שלי. להיות מי שאני ולא מה שאחרים רוצים לראות.

ואז פתאום קלטת את הכל בבום, לקחת את זה קשה מאוד מן הסתם. הכי הגיוני. הייתי במקום רחוק ממה שחשבת שאני. וקלטתי איזה טעות עשיתי עם הכבוד ההוא כשלא דיברתי אז.. אני מצטערת על מה שקרה. אני לא באמת יודעת מה הייתי צריכה לעשות. לפעמים יש לי נקיפות מצפון על כל הסבל שגרמתי וגורמת לך. אבל החיים לימדו אותי לא להקשיב להם כי מה שקרה, קרה בהשגחה פרטית ואני הייתי השליחה לגרום את זה. אם לא אני זה היה מישו אחר. בכל מקרה זה כבר נעשה ואין עניין לדוש בעבר. זה לא מועיל ולא מוביל אותנו לשומקום.

העיקר זה להמשיך הלאה. להנות מהדברים הטובים. ויש דברים טובים רק צריך לחפש אותם. למצוא אותם. לחשוב מחשבות טובות. על עצמינו ועל אחרים. לתת את המושכות לאלוקים ולזרום עם החיים. אני מתפללת תמיד שאנשים יקבלו אותי כמו שאני ויחפשו את הילדה שבי ויהיו מסוגלים להבין אותי, לסלוח לי ולאהוב אותי. מנסה לשחרר ולהשתחרר. מזכירה לעצמי שאני הבן אדם היחידי שיגרום לאושר של עצמי.

אלוקים הוא אבא שלנו ואבא תמיד רוצה בטובת הבן אלוקים הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב מה שצריך לקרות קורה הכל בהשגחה פרטית ברמות הכי גבוהות אלוקים מסדר הכל לטובה גם אם אנחנו לא רואים אתזה בעיניים שלנו ולכן אין מה לדאוג יש אחד שדואג לנו מלמעלה יום אחד נסתכל אחורה ונבין למה כל זה היה צריך לקרות לשמוח במה שיש ולומר תודה על כל דבר על הטוב וגם על מה שנראה רע על מה שאין לי על זה שקשה לי.

לפעמים או עצוב לי כי אני יודעת שהכל לטובתי וגם אם אני לא תמיד רואה אתזה. אני יודעת שמפריע לכך המוזיקה שאני שמה בבית.. אז סליחה על מה שהיה ועל מה שיהיה. אני משתדלת מאוד לשמוע רק בחדר או באוזניות. אני סוגרת את הדלת או שמה אוזניות כי אני מכבדת ולא רוצה להפריע לכם עם השירים ולא כי אני לא רוצה להיות בחברתך. מוזיקה זה האוכל והשתיה שלי. זה כל החיים שלי.

אני לא יכולה בלי זה. הנשמה מתבטאת ככה. זה משחרר. משמח. מוציא את כל הרגשות. המוזיקה מחייה אותי. מכניסה אותי למין בועה משלי. אמנם מנותקת מהמציאות ומתעלמת ממנה אך חיה את החיים שלי בכיף באהבה ובשמחה. שוב סליחה על הכל. אני יודעת שאני קשה לעיכול. אני באמת מצטערת ולא רוצה לגרום לך רע אפפעם ולעולם לא.

מקווה שתקבלי את המכתב בהבנה. אוהבת.