בבית הזה
⛈️
רגע לא מודע פתח הכל
קם וצעק אל השקט
מי היית אתה
או מי החזיר טְלָפָיו לַשְּׁאוֹל
זה היינו אך
היייתי אומרת
זה רק על פני השטח
צחקתי
בפנים רוגשת הדממה
אבל מי שמך לַמוֹלֵך
ואותנו לשממה
תעשיית אבירי אומץ
ישרו ערפל
הרחיבו מרפסת
חוקי השכנים פתחו מסמך
ההסכמות מילאו את האופק
חנקו כל חלקת טובה
בבית הזה.
והיית אתה
והייתי אני
והיה השוני
להוות לנו עד
וְטִיפּוּחֵי הָעֲרָבוֹת עוֹד זִימְּרוּ אֶת מַרְבִּיתָם
וּרְעוּלֵי הָרוֹגֶז עוֹד נָפְחוּ אֶת שְׁחִיקָתָם
וְדוֹק שֶׁל נִיצָּחוֹן חָגַג אֶת עַצְבוּתוֹ בִּלְחִישָׁה רַכָּה.
ווכשגבולות האיגיון עוד הצדיעו דום
צחצחו את עצמם בנשקי הבראשית
צָמְדוּ במגפיהם לתאבי האדום
האדום הזה
כל שוכני קדם, צדקי החיים.
וכשהרוח חרקה ממגבלות ההיגיון
ושבילי המים עוד הטביעו עצמם בדמעות המתים –
אראלי האומן שתקו.
ולגיוני הַנֹּגַהּ מעפילים,
ועוד יש אלוקים
בבית הזה.
⛅
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
הי, הומאז, כבר מלא זמן לא עלו שירים שלך!
כיף לראות אותך שוב;)
שיר מעניין. יש המון מה להתעמק בו. לקחתי אותו לכיוון מסוים, כך שלא בטוחה שכיוונתי למה שאת, אבל מהמם בעיניי שאפשר לקחת אותו לכיוונים שונים לחלוטין.
אהבתי את המשפטים 'מי שמך למולך'(גאוני), 'ודוק של ניצחון חגג את עצבותו בלחישה רכה'(עמוק ויפהפה, קצת מזכיר לי את הסגנון של אורגניזם. אגב, למה ניקדת את שלוש השורות האלה באמצע השיר?), ואת הביטוי 'גבולות האיגיון'. הוא מבריק ממש!
מסכימה לי לשאול אותו ממך, להשתמש בו גם כן?
כיף גם לי, תודה!
ניקדתי את השורות שחשבתי שהמשמעות שלהן קצת עלולה להתפספס בלי הנימה…
בכיף! מילים נועדו בשביל להעביר אותן הלאה…;))
שמחה שאהבת?
יאיי! תודה על הרשות;)
נהנתי לקרוא,
עמוק ברמה לא מצויה. אני עוד אחזור להתעמקות נוספת:)