אז ככה:
תדמייני לעצמך סיטואציה או יותר נכון תקופה, הכי יפה בחיים שלך.
את מוקפת בחברות, טוב לך, אתן יוצאות ומבלות וממש את מרגישה שאת נהנית מכל רגע.
זה מה שהרגשתי בתחילת שנה…
אני זוכרת שדיברתי עם בת דודה שלי בטלפון ואמרתי לה: "שומעת? פשוט כיף לי, אני חושבת על החיים שלי ומחייכת"
ואז לאט לאט, את מרגישה קצת מחוץ לעניינים. מה זאת אומרת? שכזה יוצאים בלעדייך, לא מתחשבים בדעות שלך ומתייחסים אלייך כמו אל מין סוג ב' כזה.
ואז אחרי כמה חודשים שאת מנסה להבין על מה ולמה, מישהי באה ואומרת לך את האמת בפרצוף: "אנחנו לא רוצות אותך, ביי"
תגובה ראשונית: הלם
תגובה שנייה: את פגועה. מאד
ומכאן ואילך הנפש מתחילה במגננה מטורפת של פשוט מאד – להגן על הכבוד העצמי שלך שפשוט צנח לאיפה שהוא במינוס אחרי שחבורה של בנות פשוט זרקו אותך מכל המדרגות…
כל מה שאמרתי ואני מדגישה כל.
היה מגננה, נסיון להראות לעצמי ולהן שאני שווה משהו, שיש לי חיים בלעדיהן ושלא קרה לי כלום.
שקר. שקר גס. איך יכול שלא לקרות לי כלום אחרי שהבנות שהיו החברות הכי טובות שלי, הטלפון הראשון כשקורה משהו, הם – הם האויבות שלי פתאום.
אלו היו חודשיים של סבל.
אבל זה עבד, המשחק הזה של לשדר עסקים כרגיל ואז הן יבינו שאני שווה, הוא פשוט עבד.
הגיע היום והן ביקשו שאחזור, אין לך מושג אפילו כמה חיכיתי ליום הזה…
אבל האגו שלי אמר לי להמשיך לשחק אותה אדישה, לא להסכים, כי אז אולי הן יחשבו שאני שווה אפילו יותר.
וזאת הייתה טעות. ענקית.
הן לא ניסו עוד ופשוט הלכו.
ואז נשארתי עם אגו מטומטם ביד ואפס כבוד, אפס חברות.
אחרי כמה שבועות הבנתי שעשיתי טעות, והתחלתי בצעדים קטנטנים לתקן, לשפר את עצמי, להשתנות.
וזה עבד, חלקית. יש עוד ילדה אחת שעדיין כועסת עליי, שחושבת שמה שאמרתי היה נכון. שחושבת שאשכרה היה רגע ולא רציתי לחזור לחברות הזאת… שכועסת עליי וחוסמת אותי באלף ואחת חומות.
היא פשוט בלתי נגישה – מה שגורם לי אפילו יותר להתגעגע אליה…
ואת המכתב הזה שבו פרסתי לפניה את הלב שלי, היא אפילו לא מוכנה לקרוא.
וזהו. אין הפי אנד לסיפור, כי החיים הם לא סיפור, הם מציאות. כואבת.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
לי זה לא עובד 🙁
לא נורא, אני שלימה עם עצמי ומי שאני לא באה לה בטוב – איך אמר מי שאמר? שתלך לרצף את הים.
כמה את מודעת לעצמך.
אני לוידת למה אבל אני דיי בטוחה שהמצב ישתנה
ואפילו דיי בקרוב
מהפוסט הזה זה נשמע שיש לך מה שהרבה אנשים רוצים בחברות
.
אבל איזה בינתים כואב…ובודד…
יעזור לך שאני אכתוב מה אני חושבת?
זה ממש לא אגו, פשוט לא שווה *לך* להיות חברה למי שרוצה אותך רק אם את שווה..
ממליצה לך לשחרר מהחברה הזו, לפי איך שזה נשמע לא בטוח שגם אז זו הייתה חברות אמיתית..
וואו שיייייייי!
אפשר לספר לך את הסיפור שלי?
אני הייתי חלק מקבוצה ואז יום אחד אחת מהם החליטה שלא בא לה אותי.
ואני בשונה ממך לא שידרתי עסקים כרגיל. לקחתי את זה קשה ממש כי חברות זה היה כל עולמי, עברתי שנה מחוץ לקבוצה ולא ויתרתי.
עד שחזרתי כרגיל. היום ב"ה אני
איתם ולי יש הפי הנד. לכן אני רוצה לומר לך שתאמיני! ושתדעי שבענין כזה כבוד עצמי זה הדבר
הכי פחות חשוב.
ממש הרגשתי שכתבת אותי תודה לך שי! תעדכני!
אימלה זה אני לפני שנה… המגננה הזאת 🥴 שגרמה לי להתחבא בשירותים להתכווץ כל פעם שמודיעים על כנס אבל רק מבפנים לפני שנכנסים לכיתה מוחקים כל זכר של דמעות ומחייכים אני אפילו לא יודעת אם מישהו קנה את זה🤷♀️ בכולופן את מושלמת גם אצלי אין הפי אנד. לא עם אותן בנות.. תבדקי טוב אם הן שוות אותך🧡
וואו.
מזדהה💚
זה כל כך קרה ליי…
שיחקתי תצמי קשוחה ברמות כשהן ניסו לחזור,
היה לי קשה פשוט כי נפגעתי מהן, עכשיו אני חוזרת לאט בהדרגה, לא בוטחת בהן עד הסוף, שומרת מרחק..
זה החיים
והם בהחלט מציאות כואבת.
שומעות????
בסוף היא הסכימה לדבר ולשמוע את הצד שלי, ברוך ה'!
עדיין בתהליכים תתפללו עליי