כאב על סף יאוש…

מה זה משנה מה כתוב פה?
השעה שלוש בלילה.
אני מדברת עם חברה.
פתאום בקשה,
תכתבי לי תוך דקה.
מה??? על מה?! על…
הסכמתי. נקראתי לאתגר.
והינה לכן התוצאה.
חוששת,
פוחדת.
זה כואב!
מלחיץ!
שמעת יותר מידי…
מתקרבת,
כי אין לך הבחירה.
מתחרטת,
אבל לא ביידיך ההחלטה.
תפילה כואבת,
רדודה.
רחוקה.
לבד מרגישה,
אפילו שיש סביבה.
זה לא ענין של הרגשה,
כי הכל תלוי בראיה.
גם אם הסימנים אבדו,
מגששת כי הם לא אפסו.
תקווה קלושה
ויגון עופף,
רוח תלושה
וכאב שעוטף.
אבל עדיין קרן מציצה,
עוטפת ולא מבישה.
הבלבול משחק מתמיד.
הרע והטוב מעורבבים.
קור וחום משמשים בתפקיד.
אני והשלווה כבר לא יריבים.
מחליטה לברוח,
מתייאשת מלהשאר.
אך כבלים מחוברים,
מרגישים מידי מיותרים.
חיבוק ואהבה,
ידידה ושיחה-
מקרבים יותר, נשמה.
רק שאי תפילה.
כזאת. חמה.
זה מדבר על מישהי שמתמודדת במשהו שהוא כואב…
פיזית. אבל מחובר לכל אחת…
ת'אמת שכתבתי את זה אתמול. והיום, הרגשתי ממש גרוע… קראתי וזה די רומם אותי. למרות שבד"כ מה שאני כותבת בעצמי לא עוזר לי…
בהצלחה יקרות❣