יש כאן מישהי שמזדהה איתי?

אז כן, החלטתי לכתוב כאן כי פשוט הייתי חייבת לפרוק.
בעיקרון אני רוצה שחברות שלי יקראו, אני לא יודעת אם אתן פה, אבל גם בנות אחרות שהיה להן דפוס התנהגות כמותכן, אני רוצה להגיד לכן משהו, לא ממקום מתנשא, ממקום שנחנק.
שהרגיש שהוא נמצא בתוך עיגול שאסור לצאת ממנו. תמיד אומרים "חב"ד מקבלים את כולם", ואני מסכימה עם זה, מקבלים את כל הרחוקים. אבל מה עם הקרובים? מה עם אילו שנושאים את אותו שם?
למה את -כן, את, כי אני מאמינה שיש פה גם בנות שהן לא את וכל אחת משהו אחר/

אז אני מקווה שהפוסט שלי יגיע לסגנון בנות שאליו התכוונתי..
וגם אם את ליטאית או ספרדית או דתיה לאומית או כל דבר אחר, יכול להיות שתזדהי איתי עם מה שקורה במגזר שלך/
אוף איך אני שונאת את המילה מגזר, זרם, טוב עדה אין מה לעשות נולדים לזה..
אבל באמת, דיי, תפסיקו לצבוע אותנו בצבעים ולא לתת לנו פשוט להתמזג כולם ביחד עם ישראל!

טוב אז נחזור לאיפה שנקטעתי, את חושבת שהמגזר שלך הוא מוביל לדרך הכי טובה לעבוד את ה'?
למה בכלל את חושבת שיש דרך הכי טובה?
מה, אין שבעים פנים לתורה? ובכלל, את לא מאמינה שאפילו יהודי אחד מסוגל לחיות עם כל השבעים פנים האלה?
הוא חייב ללכת עם אותן פנים כל חייו? אסור לו להחמיר? אסור קצת להקל אם הוא צריך? אסור לו לפעמים להיות באמצע?

כן, אפילו לי בעצמי קשה להגיד את זה, ואני מצדיעה למי שבאמת הולכת אחרי האדמו"ר שלה בלב ובנפש..
אבל אני ניסיתי את זה הרבה בחיים שלי, ופשוט לא הצלחתי לבחור.
בין אם זה הרבי שלנו, אדמו"ר צדיק אחר, רבנים ספרדיים גדולים, הרב קנייבסקי.. לא משנה מי.
זה פשוט מעיק עליי שאני אמורה להיות בתוך מסגרת ולא לזוז ממנה ימין ושמאל.
והרי שבעים פנים לתורה! אז למה אסור לי ללמוד מכל רב אחר הנהגותיו?

הרי בסופו של דבר כולם הולכים בדרך התורה, כולם אחרונים אחרי ראשונים, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב.
את חושבת שראובן היה חסיד ויז'ניץ, שמעון חסיד גור, לוי בכלל ליטאי ויהודה דתי לאומי?
אני בטוחה שאין פה אף אחת שחושבת ככה..
אז למה את מצפה שאני אשייך אותי למגזר מסוים כשכולנו היינו תלמידי משה רבינו??
כולנו בנים של הקב"ה, יש לנו (לא יודעת לספור) מיליוני(?) רבנים/תנאים/גדולי ישראל
בסך הכל היו פעם עדות וגם היום זה נשאר וזה רק בשביל ההלכות והמנהגים וכו'..

אבל אני מדברת על האלה שנוהגות הלכתית אחרת ממך בנושא גרביים למשל, והרבנים שלהן מסתמכים על פסיקות קיימות. אז למה לזלזל בהן?

הגרביים זו רק דוגמא נפוצה, לפחות בסביבה שלי.

קיצור, רציתי לומר, מותר לי גם אני לחזור לזמן של רבי יוסף קארו, שסידר את השולחן ערוך בלי לצוף בכל הבלבולים שנוצרו מצד אנשים פשוטים כמונו.
או מצד רבנים צדיקים שהתלמידים שלהם חושבים שהדרך שלהם היא האמת ומרחמים על מי שלא הולך כמוהם..
שאו שאומרים על 'קולה' שזו עבירה ממש או שאומרים על 'חומרא' שזה סתם, ה' ישמור..
או שאת הגעת כמוני סוף סוף לקו הישר שאומר שהכל נכון.

יש דתיות לאומיות (לא דיברתי דווקא עלייך!) שחושבות שחרדי זה מגזר שלובש שחור לבן ואנחנו מגזר אחר.. ולא מבינות שיש כזה דבר גם חרדי עם כיפה סרוגה! ולהפך. כי זה בכלל לא קשור ללבוש, זה קשור ליראת שמיים.

הרי מה זה חרדי? יהודי החרד לדבר ה', ככה רואים שהרבי תמיד היה נוהג לכתוב.
כי חרדי זה לא מגזר או לבוש או בית יעקב, חרדי זו יראת שמיים!

את יודעת בכלל מה זו יראת שמיים? הרבה זמן ניסיתי להבין מה זה אומר יראת שמיים עד שמצאתי תשובה של החזון אי"ש.
-ירא שמיים זה מי שמקשיב לפוסקים שאוסרים. (או לפחות כמעט בכל הלכה מקשיב, בקיצור לא סומך על 'קולות', יותר נכון מפחד מ'קולות' כמוני.. שמא זו עבירה, למרות שמעיקר הדין מותר לסמוך על היתר, אבל חרדי לא סומך על היתרים).

ולא, אני לא מדברת על נשות השאלים או משהו כזה, כי זה לא הלכות בכלל ובאמת לא כתוב את זה בשום הלכות צניעות וכבר עברתי על המון דעות של גדולי ישראל בנושא הלבוש ובאמת באמת שאין צורך אם הבגד שלך רחב, והקב"ה נתן לנו את גדולי ישראל שנשמע מפיהם ולא צריך להמציא הלכות, כבר הרבי דיבר על זה (כן, אני עדיין מקשיבה גם לרבי, כי כבר אמרתי לכן, אני מנסה לשמוע את כל הדעות ולהחליט בעצמי עם כמה שיותר הידור..) בכל מגזר יש את הקצת 'הלכות' שלפעמים זו הנהגה ולפעמים זה שחור על גבי לבן אבל בכל מקום יש קצת טעויות בין אם שמים לב ובין אם לא, כי הרבה פעמים בכלל לא יודעים שיש פוסקים שאסרו או שלהפך זה בכלל לא אסור מה שבמגזר שלך מכונה אסור..

את פשוט צריכה להתחיל ללמוד הלכות. לא רק להסתמך על מה ששמעת מאחרים.
כן, אני יודעת שזו עבודה קשה, אבל רק ככה גדלים בעבודת ה'.
רק ככה את יכולה לדעת מה באמת ההלכה ומה עושים כי מקובל בחברה.
אז למה עדיין את קצת מפחדת להיות שונה? למה את לא מצליחה להיכנס לתודעה שיש כל כך הרבה דברים בעולם
שהמותר שלך הוא למישהו אחר אסור והאסור שלך הוא למישהו אחר מותר?
והרי כל מה שכתוב בשולחן ערוך או בפסקי הלכה ספרים של רבנים גדולים הכל-כולל הכל נכון!!
והכל רק עניין של יראת שמיים. איפה את מעמידה את עצמך.

אני פשוט כל כך הרבה שנים מצאתי את עצמי הולכת אחרי מה שמלמדים אותי בלי לחשוב שהעולם גדול, שיש עוד משהו שהוא מעבר למה שאמרו לי!

אפילו לא נכנס להלכות, לחשוב שמשיחיסטים ואנטים זה אמת ושקר ולמה מישהו בכלל קבע את זה?
למה יש לך רוח הקודש שאת מבינה מה האמת? את בכלל יודעת מה זה אומר שהרועה לא עזב את צאן מרעיתו?
את יודעת אם הוא חייב להיות דווקא בגוף גשמי? ולהפך, אולי הרבי חי בעולם? אני באמת לא יודעת, ואני לא נכנסת לזה, אני משאירה את הסיפור הזה עמום ושיתווכחו עד מחר.

רק היום אני מודה בזה שהיה לי לחץ חברתי מאד גדול, וזה לא קשור למגזר, גם אם הייתי לומדת בבית יעקב.
זה מן משהו כזה שכל ילדה רוצה להרגיש שייכת, אף אחת לא רוצה להרגיש שונה, רוצה להרגיש הכי טובה, הכי מוצלחת, שמקשיבה לרב שלהם, למחנכת.. ובאמת שיש הרבה רבנים ומורות מאד טובים..
אבל יש גם כאלה, ויש המון כאלה, שאת שואלת אותם שאלה בהלכה והם אומרים לך איך שהם נוהגים, הם אפילו לא טורחים להסביר לך אלא פשוט עונים לך או מותר או אסור, גם כשזה רק מנהג המקום ולא הלכה. ומה עם הקו האפור שבאמצע???

קצת הרגשתי כמו רבי ברוך בכל התקופה הזאת, מחפשת את הדרך הנכונה בעבודת ה', עד שבעצם הגעתי למסקנה שהכל נכון. הכל אמת.
אם זה כתוב בשולחן ערוך או מופיע אצל גדולי ישראל אחרים, אז בטח שזה אמת.
אבל זה לא פוסל דעות של רבנים גדולים אחרים, וזה גם לא אומר שדעה אחת היא הכי נכונה, זה פשוט מעמיד אותך מול מראה, מי את? חרדית? ייראת שמיים? רוצה לעשות את רצון ה' האמיתי?
אז תדעי שיש הרבה דעות שמתירות.. אבל את, מותר לך לטפס בסולם הדרגות שלך, מפסיק למגזרים/לאנשים שמונעים ממך לטפס למעלה. שמונעים ממך לדעת את האמת.

רק עכשיו יש לי את האומץ לקום בדרך שלי, בדרך של החב"דניקית שהיא בעצם לא חב"דניקית אבל היא כן.
חב"דניקית שיודעת לקבל את כל הדעות ולא כמו החברות או הסביבה.
אלא פשוט לייחל לעשות את רצון ה' האמיתי.. אני חסידה של הרבי, אבל אני חסידה גם של צדיקים אחרים.
שכולם תלמידים של משה רבינו. שכולם בנים של הקב"ה.

ו"עשה לך רב" זה עשה לך דעת תורה. ודעת תורה זו היראת שמיים שלך, לא של המגזר שלך. אבל כמובן דעת תורה ולא להחליט רק לפי הדעה שלי מה ה' רוצה, כי אחרי הכל כן צריך לשאול רב ולא להחליט לפי מה שמתחשק.