ילדת גאולה

בס"ד
עמדה נערה בפינת הרחוב
הסתכלה, בחנה
חיפשה את הטוב.
ירדה מדרגות והביטה בשתיקה
קבוצת ילדים בגינה שיחקה
כיפות גדולות את ראשיהם כיסו
וכשרצו ברוח ציציותיהם התבדרו
הפאות השובבות קיפצו יחד איתם
ואפילו כשהתווכחו הטוהר לא נעלם.
ימינה סובבה פניה
על אחד הספסלים ישבו שתי בחורות,
לידם פיטפטו כמה אימהות
ואברך שעבר שם, גמרא בידו
נתן יד לבנו שהלך לצידו.
התיישבה הנערה על הדשא הלח
חשבה לעצמה סתם כך.

ולפתע הבינה שהנבואה התקיימה
בה. עצמה. נערה צעירה
והיא לא ידעה איך ולמה,
זכתה לדבר שדורות לו ציפה
שיום יבוא וילדים ישחקו,
ברחובות העיר היפה.

בשמלה של שבת היא עמדה במרפסת
עיניה צפו לעבר בית הכנסת
שירים ברקע התנגנו לזרז לגמור הכנות
אבל היא רק הסתכלה בעיניה הגדולות
אדם זקן, במקל נעזר
פוסע בנחת, לתפילה לא רוצה לבוא מאוחר
ואישתו, שהלכה עם מספר נכדות
לעזרת הנשים עלתה במדרגות.
במדרכה הנגדית בחור הלך במהירות
חולצה לבנה ומגבת ביד
פיאותיו רטובות מעט מהמקווה בו טבל.
קדושת השבת לעולם עכשיו יורדת
ובשעת התפילה, היא עדיין במרפסת
על הילדות המשחקות באהבה מסתכלת
ולעצמה שוב היא חושבת

שהנבואה התקיימה!
בה. עצמה. נערה צעירה
אפילו אם היא לא יודעת איך ולמה
זה קרה
היא מבינה שזכתה לרגע שדורות לו ציפה
והושלם הפסוק. כעת הוא עומד שלם ובטוח
"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים
ואיש משענתו בידו מרוב ימים
ורחובות העיר ימלאו
ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"

היא מרימה את עיניה
ובחשיכה הן נוצצות
ומי שיתקרב ישמע
את ששפתיה לוחשות:
אבא. תודה ענקית על הכל
ואבא, רציתי לבקש… אתה הרי כל יכול,
שתשיב כוהנים לעבודתם
ולויים לשירם ולזמרם
ותשיב ישראל לנוויהם!
וכמו שזכיתי לראות בהתגשמות הנבואה הזאת-
כך אזכה בקרוב בגאולה להיות.