יותר מדי שנים

טוב מה אני אכתוב לכן?
נראה לי חשפתי את כל האישיות שלי.
לפעמים קצת קשה לי להביט בשירים שלי,
לדעת שכל כך הרבה קראו אותי..

אבל בעצם אתן לא באמת מכירות אותי,
את השירים הכי חשופים לא הוצאתי על הכתב.
הם נשארו בתוך הלב,
ולפעמים זה קצת שורף
השמירה הזאת על משהו שעוד לא נחשף..

אבל לפעמים צריך לשמור מקום לפנימיות שלי,
אני יודעת שאף אחד לא באמת יבין אותי.
כי הנשמה שלי אחרת,
אני קצת מנותקת
וקשה לי קצת לחיות עם העולם..
ואז כשאני חוזרת,
שוב אני נוחתת
ואז קשה להתחבר למלך העולם,

אז טיפה מבולבלת,
וגם אנ'לא רוצה
את הכאב הזה
סבל בלי בלימה
והנאה שלא נגמרת
תמיד תמצאי איך לקחת אותה מהקדושה או הטומאה..

תראו התקווה האחרונה
שעוד נותרה בליבי
זה שתבוא הגאולה
אחרת לא היה לי למה לקום בבוקר
אז תגידו איך שרדו בדור מצרים?
הם חיכו לגאולה אלפיים
שנים של עבדות שעבוד כיבוש מלחמה
וללמוד תורה כל היממה
ניתוק בין עולמות
כי מה יכול להיות
שאני פה רק פשוט כדי לחיות?

אני מגלה לכן עכשיו
אני הייתי בדיכאון
מעצם המחשבה של השגעון
70 שנה של שעמום
ובלי יכולת לדבר עם אלוקים
ובלי לראות סרטים
לקחו ממני את שני הסעיפים

אבל עכשיו הלב שלי זהב
אבל עדיין הוא נשבר
עד הרגע האחרון
אנ'לא יודעת אבא למה נתת ניסיון

איך הצלחת לעבור ת'חיים האלה?
בואו לא נלך רחוק
איך גומרים י"ב אחרי שנים של מלחמות?
עם בהמות
וניסיונות

אבא או שאני שלימה איתך חרדית בנשמה,
או שלא רצית
אז מה בראת לי בכלל ת'מלחמה?
באתי לעבוד,
אבל לא נתת לי כוחות
ליותר מדי שנים.
אני יכולה להילחם היום אבל מחר בעננים.
אני חלשה.
והעולם הזה מסנוור מדי..
אני לא יכולה יותר לראות.
בבקשה ממך, תקח לי כבר את הכשלונות.