חברה שיא הטובה שלי בתקופה קשה, והיא כבר לא מדברת איתי והיא מרוחקת ממני, והיא הסבירה לי שהיא בתקופה קשה והיא עכשיו מנסה להתרחק מכולם ואני ממש מבינה, וממש משתדלת לתת לה מרחב, לא מרבה לדבר איתה בכלל ובכל זאת להשים לב אליה וכו'.
ואז היה את הפיגוע. אחד מהנרצחים הוא אח של מישהי מהבית ספר שלי. אתמול (יום רביעי שאחרי הפיגוע) לא תפקדנו. גם סוף שנה וגם הפיגוע שהיה כל כך נוגע אלינו, לא למדנו כלום, חלק השתחררו ונסעו להלוויה. בכינו, תלמידות ומורות.
אני מסתובבת ורואה ילדות עם עיניים אדומות מבכי. ילדות מחבקות אחת את השניה, מנסות לנחם ואין מילים. אין. ילדות זועקות, שואלות, צועקות, בוכות ולמורות אין תשובה, הן מחבקות ובוכות יחד איתנו. אחת מהמורות שמעה את זה רק הבוקר, והיא צווחה בשקט, "לא! לא! לא נכון!" ופשוט התחילה לבכות.
בקיצור, עכשיו, אחרי הפיגוע, אין לי בכלל גישה לחברה הזאת ובאופן כללי לכל החברות הטובות שלי. הן שקועות במעין אבל כזה, עמוק, וזה משגע אותי לראות אותן הולכות לאיבוד בתוך עצמן ואין לי איך לעזור להן, וכאילו לא מספיק שאיבדנו ארבע נשמות יקרות, אנחנו מאבדות גם את עצמנו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
וואי איזה קשה. ואת כלכך צודקת.
תדברי איתן על זה, בטוח שלא רק את חושבת ככה.
אני באותו מצב…. חברה טובה שלי שקרה אצלה אסון והיא פשוט… נהייתה סגורה כזאתי…. אני משתדלת להתנהג איתה בעדינות אבל אני מרגישה קשה עם זה.. כשאני נזכרת איך שהיא הייתה פעם
דיברתי איתה על זה והיא ניסתה להרגיע אותי ואמרה שבאמת זה שינה אצלה משהו אבל זה כנראה זמני…. ואני מקווה….
וואי תמשיכי להיות איתה! פליז אל תעזבי אותה! בשבילה! בשבילך!
וואו… קשה…