חברה הכי טובה (כבר לא) שלי

כך הפרידו ביננו
יש לי חברה (כלומר הייתה לי, אוף כל כך קשה להתרגל לדבר בלשון עבר) שהייתה החברה הכי טובה שלי
עד עכשיו.. אנחנו גרות ממש קרוב אחת לשניה.. הלכנו לאותו גן – יסודי – חט"ב .
היא מכירה את המשפחה שלי מעולה… וישנו אחת אצל השני'ה מלא פעמים שאני לא יכולה לספור לכן.
הלכנו לקעמפים ביחד… בקיצור סוג של חברות דביקות כאלו.. בפנים זה הכי כיף בעולם ומבחוץ אולי קצת פחות בגלל הקנאה. היו פעמים במשך השנים שבנות בכיתה התעצבנו עלינו, זה לא שלא היה לי עוד חברות – כן היו. אבל אף אחת לא כמוה..
בקיצור הכל היה מושלם. למדנו בבית ספר יסודי קטן יחסית, שהייתה בו כיתה אחת.
ולקראת כיתה ח' רוב הכיתה ממשיכה לתיכון חב"ד גדול בארץ… עם כמה כיתות מקבילות.

בקיצור ביום הראשון של כיתה ט' אנחנו מגיעות לתיכון ומגלות שלא שיבצו אותנו יחד באותה כיתה!!!!
הייתי בשוק, וגם היא. אי אפשר לתאר במילים.
איכשהוא העברנו את היום הראשון וטסנו הביתה לספר להורים… אימא שלי וגם שלה התקשרו למנהלת…והיא התחמקה. בהתחלה היא אמרה שיהיו שינויים רק אחרי החגים.. ניסינו להתאפק עם הזמן וכל הפסקה נפגשנו… אבל זה היה קשה. כי בכל אופן חברות אחרות – מורות אחרות – שעות אחרות שמסיימים את הלימודים…

אחרי החגים המנהלת שוב אמרה כל מיני תירוצים… וכך זה נמשך עד סוף ט' שהבנתי סופית שהחליטו (לא ברור לי למה?) להפריד ביננו… גיליתי בסוף ט' שאנחנו כבר הרבה פחות נפגשות בהפסקות (כמעט ולא אם נדייק) ושכבר יש לנו הרבה פחות על מה לדבר…
ושחברה שלי (אני גם, אבל פחות ממנה) די התאקלמנו בכיתה החדשה…
עדיין יש ימים שאני עצובה מזה. כי אין לי חברה טובה כמוה בכיתה החדשה.. ואני כועסת על המנהלת שהפרידה ביננו…
ניסיתי גם לדבר על זה עם חברה שלי… ואני רואה שכל הנושא הזה נמאס עליה… אבל לי עדיין לא.

ואני גם רוצה שהנושא הזה ימאס עלי. אבל היא עדיין חסרה לי.
אני מקווה שהשנה החדשה תהיה ככה אחרת ומנחמת.. ושאני אוכל ככה לסלוח למנהלת, ואולי אפילו לפני יום כיפור .