זה לא כי היא פחות שווה

כתבתי את זה באוטובוס, תוך כדי הנסיעה איתה
אין לי כח לדבר איתה.
ממש אין לי כח.
למה בכלל היא התיישבה לידי??
נסיעה חזור הביתה, יום מתיש מאחורי. אני רוצה שקט.
ואם לא שקט, אז שיחה זורמת וקולחת שלא צריך לחשוב בה יותר מדי.
לא שיחה כבדה כזו שאני צריכה לחשוב בה על כל מילה. שאני צריכה להזהר לא לפגוע.
שאני צריכה לתת לה להתבטא, ובכוונה אני משתמשת בביטוי לתת לה. כי היא מצדה לא מתבטאת לבד.
צריך להקשיב היטב כדי לשמוע אותה.
ולא תמיד יש לי כח להקשיב.
עכשיו לא.
אז כן, ברחתי אל הפלאפון.
אני כותבת כאן ואין לה מושג מה אני עושה.
ובגלל שהיא שקטה כזו ועדינה היא לא תפריע לי.
אני יודעת שהיא רוצה שנדבר.
אבל אין לי כח לדבר איתה.
וזה לא כי היא פחות שווה.
זו אני.
עייפה, מותשת, וכנראה שהמדות שלי לא משהו…
מצטערת שככה אני.