וארשתיך לי לעולם

ההרגשה הזאת אחרי יום כבד,
כשאת הרבה בחוץ מסתובבת..
אולי בעיר אחרת,
אולי בכלל
את לא חושבת
על איך שהנשמה שלך רוצה
לחזור הביתה בלי מחיצה..
והבית בוער והסנה איננו אוכל.

והמקדש ממשיך כל יום להיחרב,
כל רגע מחדש שהוא לא נבנה.
ועדיין הלב שלי צורב
על עצמי, לא מפנימה
שככה
אבא צריך אותי
להיות איתו,
אבא צריך אותי להיות 'אשתו'..
"וארשתיך לי לעולם".
לעולם.

והימים עדיין ממשיכים לחלוף
על פניהם ללא מוצא.
כרגע הם לא מבשרים בטוב,
כי הם מובילים תאגדה
לבור שחור,
החיילים ממשיכים למות!
ומה איתנו ככה?
ממשיכים להתפלל?
או שלא,
נראה לי שכבר לא כל כך..
נראה לי שזה קצת הלך.
מזמן.
עברה כמעט חצי שנה!

והמקדש ממשיך כל יום להיחרב,
כל רגע מחדש שהוא לא נבנה.
ועדיין הלב שלי צורב
על עצמי, לא מפנימה
שככה
אבא צריך אותי
להיות איתו,
אבא צריך אותי להיות 'אשתו'..
"וארשתיך לי לעולם".
לעולם.

והסנה עדיין איננו אוכל.
והאובדן איננו עוכל!
ואמהות עוד ממשיכות לספר בדמעות על מי שחסר.
ויתומים עוד ממשיכים לבכות,
בחיים לא יימחו אותן דמעות..
בחיים לא נשכח את חורבן הדורות.

ומה אני אגיד? שרע לי?
זה שקר גס, אבא כמה טוב לי!!
אבא כמה נתת לי
לא לקחת ממני דבר!
ועדיין את מרגישה במדבר?
אז תגידי נשמה מה נסגר?
אבא תודה על האושר!
אל תיקח אותי ממני לעולם
זה הדבר היחיד שנעלם
לי, ברגע אחד. אחרי שנים

והמקדש ממשיך כל יום להיחרב,
כל רגע מחדש שהוא לא נבנה.
ועדיין הלב שלי צורב
על עצמי, לא מפנימה
שככה
אבא צריך אותי
להיות איתו,
אבא צריך אותי להיות 'אשתו'..
"וארשתיך לי לעולם".
לעולם.

אבא לעולם אני שלך.
תעזור לי לבחור רק בך.