ואל תאמרי לי שאת לא אחותי.

הגדולה. שתמיד חלמתי עליה.
מצאתי את עצמי אתמול יוצאת מהשיעור המחניק להתאוורר קצת.
להסתכל על שמיי התכלת הענקיים. לשאוף אוויר צח.
מצאתי את עצמי הולכת לי לחדר, בידי עט ודף.
הולכת וחושבת.
מצאתי את עצמי בחדר פתאום, מתחילה לכתוב לה.
מהלב שנקרע לי מרוב אהבה אלייה.

שאלתי אותה במכתב -למה.
למה ובשביל מה את ממשיכה.
למה את עדיין נלחמת עליי כשכולן כבר התייאשו.
מדוע זכיתי לאהבתך האין סופית -ילדה פשוטה שכמוני, שמרגישה קצת הברירת מחדל של הכיתה. מדוע זכיתי לחיוכים ולחיבוקים האמיתיים שלך? להתעניינות אמיתית וכנה מצידך??
מדוע זכיתי שיחפשו אותי? שיכירו אותי בכיתה שלך, בשכבה שלך!!??

שאלתי אותה במכתב שלי- איך??
איך לא התייאשת מלרדוף אחריי- ילדה מופנמת ופחדנית שכמוני.
איך לא הפסקת לרצות אותי את קרבתי, את החיבור שביני לבינך. איך לא הפסקת לספר עליי לכל אלפי החברות המעריצות שלך, שכשאעבור ליידן הן יסתכלו גם עליי בהערצה ויקראו לי בחיבה.
איך לא הפסקת "לרכל" עליי לכולן את כל הטוב שקיים בעולם?

שאלתי אותך במכתב גם- האם??
האם את ידעת ויודעת מה אני עוברת?? כמה קשיים ונפילות חוויתי עד כמה הבדידות הייתה נוראה לפעמים שכל כך ייסרה אותי עד חוסר אונים? עד כמה הרגשתי רחוקה מכל החברות מכל הכיתה שלי. הכיתה שלי. (!!!)
האם ידעת כמה ריפאת את השברים כשהתעניינת בי באמת מהלב היפה שלך?? האם ידעת כמה חייכת לימים העצובים שעברו עליי. האם ידעת כמה פעמים היית הכוכב הנוצץ בשמיים אפלים??

—

ככה מצאתי את עצמי רושמת לה ורושמת שאלות שבאמת רציתי לדעת עליה. על ילדה חמודה אחת מהשכבה שמעליי. שהמשותף היחיד שהיה אי פעם בנינו זה שפשוט באנו מאותה העיר לאותה פנימייה.
והיא התחילה להתקרב אליי עוד מתחילת שנה כשהייתי הטטית הכי פחדנית ביקום.
סיפרה לי פעם שגם לה היתה חברה מכיתה י' כשהיא היתה בט'. וזה עזר לה מאוד.

—

כשאני חושבת עליה, היא לא "עזרה לי מאוד". היא החייתה אותי. הרימה אותי בתקופות שהייתי בקרשים שכמעט חשבתי לפרוש לגמרי. האירה על ימים חשוכים שלא ראיתי בהם תקווה.

—

את פשוט אחותי. רשמתי לה בסוף המכתב. ואל תגידי אחרי כל זה שלא.
מצאתי את עצמי מסיימת לכתוב, מכינה לה מעטפה מנייר נוסף. רושמת לה את שמה עליה.
מצאתי את עצמי הולכת לחדר שלה בהיסוס וחוזרת שוב לשלי כשהמעטפה עוד בידי.
מצאתי את עצמי מקפלת את אותה מעטפה לשניים, תוחבת אותה בארונית שלי בין כל הספרים.
משאירה למכתב המלא שאלות זועקות להישאר מכתב עם מלא שאלות זועקות.
ואולי כי כבר מצאתי תשובה לכולן. אחותי.