מרגישה שאני ריקה
בתוך ההמולה יושבת ותוהה.
כמה משתפות, מספרות, מלמדות.
והשאר משתתפות, שומעות ולומדות.
חלקן נהנות, חלקן מרותקות, חלק דומעות,
ורק אני יושבת וסובלת.
מרגישה מנותקת מכל הרעש, החיות.
איך כולן מצליחות כל כך להתחבר??
להיות פשוט שם, איתן, מכל הלב.
להזדהות, לדמוע, להבין את הכל.
את המטען העצום שכל אחת הביאה איתה.
להצליח להקשיב ולהשתתף באמת!
כי כולן מתלהבות כמו שרק אחת שהייתה שם, יכולה.
וכולן בוכות על הגלות,
וכולן שמחות שקרבה הגאולה,
ומספרות על הגילויים, האורות והמראות.
ורק אני ריקה.
פשוט יושבת והכל נכנס ויוצא ממני. מצד לצד.
וקשה לי.
קשה שלא הייתי שם.
קשה שלמרות שלא אני לא מצליחה להתחבר כמו השאר.
חושבת על הבית, על הלימודים, ובתכלס, על הכל חוץ מהדבר הנכון.
מנותקת. פשוט ככה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
לא ממש הבנתי..
טסת לכ"ב שבט או שרק השתתפת בהתוועדות?
כי אם לא טסת זה באמת מובן ההרגשה:| כולנו ככה ברמה כזו או אחרת.. ולכן חייב לטוס
"אם רבי לא שנה חייא מניין"? (=אם לא טסים לרבי מאיפה תהיה לנו חיות?) מקווה שדייקתי בפסוק..
זה לא פסוק;)
זה מימרא בגמרא. למיטב ידיעתי.
ולמיטב ידיעתי את דייקת במילים:)
תאמת שהשנה כן טסתי לכ"ב ואת זה כתבתי שנה שעברה בהתוועדות חוזרות שהייתי בה (למרות שלא טסתי)
אני ממש לא מקבלת את הגישה, שמי שלא טסה אין לה חיות… זה רק גורם (פסיכולוגית) להרגיש חסרת חיות, פחות חסידית וזה… אני ממש לא אוהבת את הקטלוג הטפשי הזה, ש'מי שטסה, חסידית'!
לא חושבת שזה הולך ש׳מי שטסה חסידית׳, אבל ברור שנסיעה לרבי בדרך כלל מרוממת… מהנקודה שבה היית.
אז ברור לי שבדכ בהתוועדות חוזרות מי שאכן חזרו יהיו במצב יותר חסידי (אולי זה זמני, אבל בזמן של התוועדות חוזרות זה בדרך כלל כך).
אולי בשביל שתביני יותר מה אני מתכוונת, אז בהקשר הזה מי מגדירה חסידית בעיקר בקטע של מה הכיוון. מה הייתי רוצה מעצמי…
הפעם הראשונה שבה מגיעים לרבי היא יום ההולדת החסידי שלך.
מה, סתם להוסיף חגיגה? זה קטע כזה לעשות יארצייט לכל דבר?
לא, לטוס לרבי זה ממלא בכוחות אחרים, ולכל אלה שלא טסו, במקום לנחם את עצמכן או להתכחש לזה- פשוט תטוסו, דחוף, בשביל עצמכן, כל שנה שלא טסים זה שנה קצת מתה.
אני אומרת מניסיון, לפני ואחרי
לבחורה המהממת שכתבה את הפוסט, דבר ראשון אני רוצה לומר לך:
את לא מנותקת.
את ממש לא מנותקת!!
אם כואב לך שאת לא מרגישה מספיק מחוברת, אז את לא מנותקת.
הכאב הזה, מספר על חיבור.
מי שמנותק לא ירגיש כמיהה לחיבור…
יכול להיות שאפשר וצריך להיות מחוברת יותר.
אבל מנותקת את לא.
ועוד דבר קטן,
אנחנו חיים בעולם של שקר. או בהשראת אדר- עולם של מסיכות.
את בטוחה שכל הבנות שמתרגשות עם אלה שנסעו, אכן מתרגשות?… יכול להיות שזה קצת הצגה…
לא מכלילה, יש כאלה שהן יותר טיפוסים מתלהבים, או שהבנות שחזרו עכשיו מזכירות להן נסיעה שהיתה להן פעם או אלף ואחד סיבות אחרות, ובסופו של דבר בתכלס הן באמת באמת מתרגשות.
אבל יש גם כאלה שפשוט מעדיפות לזרום ו׳לשחק אותה׳ כאילו הן מתרגשות…
(זה לאו דווקא בעיה. זה מציאות).
תודה!
ולגבי ההתלהבות הכללית, זה ממש נכון..
השנה אני טסתי, וכשחזרתי, ממש הבנתי את הבנות שלא טסו. את ההרגשה שלהן. ודווקא בגלל שכתבתי את זה שנה שעברה..:)
ואי מזדהה בטירוףף כשכולן מתוועדות ואני יושבת ובוהה בתקרה. פשוט מרגישה שכלום לא נוגע בי.
גמאני. אותו ריק. מלכתחילה מתחמקת מהתוועדויות…
תטוסי ותתחברי!! תגלי שאין עוד משו חוץ מרעבע!
מירי, אני שמחה שבילך שזה מה שגילית, אבל ביננו? כמה זמן נשארת אם התחושה הזאת? שאין שוםםם דבר חוץ מהרעבע? וגם… הבנתי שלפעמים הנפילה יותר גדולה ומרוב שמרגישים שם את הרעבע, את חוזרת הביתה ו…… כלום. שום דבר מהתחושות שלך לא נשאר, ואת רק נשארת עם עצמך ועם הריק הזה, שעכשיו חסר לך.
וואו. לתוך הלב נכנסת לי.
כל כך אני…. פשוט ניתוק וריק איום ונורא.
ולא רק מכ"ב שבט ומהרבע….
אם סופרים את זה שנה וחצי שלא בכיתי!!!
מתפללת לאיזשהו נס שיחזיר אותי..
וואי וואי חנהלה קצת מלחיץ..!
אבל שתדעי שגמלי זה קרה עד לא מזמן. זה חשוב לבכות חחח מצחיק שאני אומרת, פעם ממש התביישתי בזה, היום זה הכי אנושי שיש מבחינתי..
אני נגיד יכולה לשקוע במחשבות ודמעות יצאו בלי שאשים לב אפילו..
ופעם? איזהה.. שום דבר לא הצליח להזיז אותי, אפילו איזה משו ממש מזעזע ב'יד ושם'
ביילי אני חוושבת שזה תלוי מה הנקודה שלי בחיים. אני בטוחה שאצל שתינו זה רעבע. השאלה אם חי או מת?
טסתי הרבה לרבי ועם זה אני יוצאת כל שנה מחדש:) ברוך השם..ואני נשארת עם התחושה הזו כלל הזמןןן
אולי מהתגובה שלי זה נראה שאני הכי חסידית בעולם או לפחות מרגישה כזו , אז לא,אני בדיוק כמוך,גם לי קשה….וקורה (ברורר) שגם אני שוכחת שהרעבע זה הכל..אבל כשזה חדור בי וזה האמת שלי..אני יודעץ שתמיד אני יחזור להיות באמת..ויהיה מה… ואני רק איבר .והרבי זה הראש .גם לי יש הרבה נפילות..אני טסתי ודווקא שם הייתה לי נפילה גדולה(!) תודה לרבי על המשפיעה שלי ..בלעדיה כלום.
בקעיצור.. והכל מנסיון כמובן? (טסתי יותר מ3 פעמים…_פשוט שישאר אנונימי?)
ולגבי מה שכתבת שחוזרים ויש נפילה. אז אני חושבת שזה תלוי מי את,אם יש לך משפיעה ואיך הקשר איתה…אני קלטתי מבנות בכיתה שפתאום אמרו לי ואי מירי את פשוט השתנת..וזה קרה בלי להחליט.
אם זה מה שמרתיע אותך לטוס אז פשוט תעשי הכנה כמו שצריך ,ולפני הטיסה גם לקבלת החלטות טובות וכו' והטיסה לא תעבור ככה. הרי למה טסים?
בקעיצור גאולה נאוו
בהצלחה ביילי ?
מעניין אותי אם טסת ?
כן, טסתי, אבל מזמן, לא משהו רציני…
אגב, מירי יש לך עתיד בתור פסיכולוגית:)